האהבה החדשה-ישנה שלי

שני הפרקים הבאים קצרצרים אבל חשובים מאדמאד!

קטע מהיומן של ניקו

הרגשתי צורך לכתוב.

אני לא יודע למה, אבל כתיבה היא כמו פורקן בשבילי.

אני גר אצל וויל כבר תקופה, ועוד חודש וחצי בערך אני חוזר למחנה לחופשת הקיץ. וויל גם שכנע אותי ללכת ללמוד באיזה תיכון לא רחוק מהבית של ההורים שלו, שהם מאד נחמדים, ומשלמים על כל מה שאני צריך.
אני מרגיש לפעמים איזושהי הקלה כשאני מתעורר כל בוקר לתוך איזושהי שגרה של ללכת לבית ספר, לחזור ולהכין אתשיעורי הבית שלי יחד עם וויל, לאכול, לבלות קצת עם וויל, וללכת לישון.

בסופי שבוע לפעמים ההורים של וויל לוקחים אותנו לחוף הים, ואני מרגיש כאילו כמעט מצאתי לי מקום לגור בו. אפילו התיידדתי עם כמה ילדים מבית הספר שלי, והכל בכלל מרגיש לי מאד נכון.
לעיתים רחוקות אני עוד נזכר בפרסי, ואז יש תמיד כמה ימים שאני בדיכאון צורב, לא מתקרב לאף אחד, בוכה וישן. בוכה וישן..
אני אוהב את איך שהחיים האלה נראים, ומתדל לשמור על חזות נעימה ונחמדה אל וויל, גם בימים הקשים שלי. אני יודע שיום אחד אני אצטרך לספר לכולם מה עשיתי, אבל לפני זה אני רוצה לסיים את שנת הלימודים הזאת, ולסדר לי מקום להיות בו, להפרד מכולם, כדי שאף אחד שאני מכיר לא יראה אותי.

אולי אני אפילו אעבור ללונדון או משהו...
אני אבל יודע שמתישהו זה יקרה.. מתישהו אני אספר לאנשים איזה בן אדם מזוויע ואידיוט אני.
כן, עם כל זה שכרגע החיים שלי נראים די מבטיחים, אני לא סובל את עצמי.

אני לא יודע מה אני אעשה עם עצמי, אבל אני בטוח לא אתאבד. אני לא אהיה שפן אידיוט וברחן.

אני אחזיק את הכאב שלי עד שהגוף שלי כבר לא יחזיק אותו.

אני אשאר עם עצמי לבד.

הפרק הקודם		הפרק הבא