הוגוורטס

פרק ז'

מועצת הקוסמים

גודריק ירד מהעגלה הראשונה מול דלת הפונדק והפקיד את המשך במסע בידי קסטור וקריספין על מנת לעדכן את רוונה שהצליחו להשיג את כל העץ לו נזקקו ושילמו בהתאם, ועכשיו צריך היה לשכור נגרים רבים (רק הקוסם מרלין יודע מאיפה) שיבנו מהם את כל הציוד הדרוש לבית הלימוד; שולחנות, כיסאות, מיטות ועוד.

הוא דחף את הדלת הגדולה ולעניו לקח רגע להתרגל לאפלוליות שבתוך הפונדק אחרי אור השמש הקיצי, הבוהק, שבחוץ.

הוא הופתע לגלות שכל אולם הפונדק מלא בציוצים וקריאות נרגשות, ופה ושם התעופפו להן נוצות. עשרות כלובים מלאים בינשופים, תנשמות ואוחים מסוגים שונים נחו על כל משטח אפשרי, והלגה עמדה במרכז כל הבלגן עם רשימה ארוכה והתרוצצה כה וכה, תלתליה ממסגרים את פניה הסמוקות. ארצ'יבלד עמד מאחורי הדלפק שלו, עניו קרועות בתדהמה ופיו פעור בחוסר אונים לנוכח העובדה שאולם הפונדק שלו הפך לינשופיה. מולו ישבה תנשמת לבנה גדולה בכלוב, וכמה נוצות נחו על ראשו המקריח ונתפסו בזקנו.

בילי, גמדונת הבית של הלגה, עברה בין הכלובים ודחפה למקורה של כל ציפור חופן בשר טחון מתוך דלי, שרק הוסיף לניחוח הבלתי נעים ששרר בחדר.

"הלגה!" קרא גודריק מעל ההמולה. "מה כל זה, בשם אבלון?!"

"ינשופים, גודריק!"

"אני יודע שאלה ינשופים, אבל מה הם עושים פה?"

"בשביל הינשופיה של בית הלימוד," אמרה הלגה בהיסח דעת, מרפרפת בקצה הקולמוס שבידה על הרשימה. "הרי לא יעלה על הדעת שבטירה בה יהיו קוסמים רבים כל כך לא תהיה ינשופיה, נכון?"

"כן, אה..." גודריק המשיך להביט בציפורים, עדיין מופתע, כי כשיצא באותו הבוקר לא נראתה אפילו נוצה אחת באולם הפונדק. "מאיפה הבאת אותם?"

"מתנה מהדוד סיגורד. הם הגיעו במשלוח מיוחד מאי הדרקון ממש עכשיו. זה נדיב מאד מצידו, לא?"

"כן, זה-" פתח גודריק, למרות שהמתנה היפה הטרידה אותו- או יותר נכון, מה שסיגורד מצפה תמורתה. אך חוט מחשבתו הטרוד נקטע פתאום כששני חפצים בהירים התעופפו במהירות מתוך חלל המדרגות ופגעו בכלוב מרובע בו נחו להם שני אוחים חומים. הוא נפל ופגע ברצפה, והאוחים החלו לצייץ ולהתפרע, מבוהלים וכועסים. ההמולה גררה גל של תגובות רועשות מצד חבריהם הינשופים, ונוצות וגללים התערבלו מסביב.

הלגה מיהרה להרים את הכלוב, וגודריק הרים בבלבול את החפצים שהפילו אותו- שני כרי נוצות.

לאחר רגע תומס הגיח מתוך המדרגות, שיערו פרוע כתמיד, ולחיו האדומות אדומות מתמיד. הוא אחז בידו דבר מה, אך הסתיר אותו במהירות מאחורי גבו כשהבחין שמעסיקו נמצא שם.

ארצ'יבלד האדים פתאום. "שוב אתה עם הניסויים המטופשים שלך?!"

תומס החיוור מהר כל כך שאפשר היה לחשוב שהצבע נמחה מעל פניו במטלית. "אני מצטער, אדוני-"

"מצטער?!" הדהד ארצ'יבלד, "אתה תמיד מצטער!"

"כן, ובכן- הו, מה זה?" תומס שכח לחלוטין ממעסיקו והתקרב בסקרנות אל כלוב מקומר זהוב גדול בו התרוצצו בחוסר נחת מספר ציפורים זהובות קטנות ונאות.

"הסניגוט הזהוב," ענתה לו הלגה. "ציפור נאה, לא? היא גם חכמה מאד, ומהירה. היא מצוינת להעברת מברקים קצרים ודחופים."

תומס גירד את סנטרו החלק. "מרתק... איפה אוכל להשיג- איי!"

ארצ'יבלד אחז באוזנו של תומס ואילץ אותו להזדקף. אז הוא דחף את שתי הכריות אל חזהו של הנער ודחק אותו לכיוון המדרגות. "חזור לעבודה שלך, ומספיק עם כל השטויות האלו!"

"כן, אדוני..." מלמל תומס בתבוסה, מטפס במדרגות.

"ואם אני אמצא אותך עוסק בעניינים אחרים בזמן העבודה שוב, אני נשבע שאפטר אותך!" קרא בעל הפונדק אחריו, והוסיף בקול רפה יותר, "ולא אכפת לי שעליך לפרנס את אימך..."

"אהמ."

השלושה סבו בהפתעה. גודריק היה מרוכז כל כך במתרחש שלא הבחין שאדם נוסף נכנס לפונדק. הוא עמד בקרבת הדלת, מוצל כשגבו אל האור, אך גודריק הבחין שהוא עטוף בגלימה וברדס מכסה את ראשו, ושהוא נושא מטה הליכה שבראשו אבן חן גדולה מאד.

ארצ'יבלד יישר את בגדיו ברשמיות ופנה אל האדם בחביבות, בתקווה שהוא לקוח. "איך אוכל לעזור לאדוני?"

האיש פרש גליל קלף שאחז בידו ואמר בקול עדין אך סמכותי, "איפה אוכל למצוא את... הגברות ר. רייבנקלו וה. הפלפאף, ואת האדונים ס. סלית'רין, וג. גריפינדור?"

"מי מעוניין לדעת?" רוונה וסלית'רין עמדו במדרגות בליווי עוזרו המוזר של סלית'רין.

הזר צעד קדימה והסיר את ברדסו הלבן, חושף פנים זקנות ורציניות; עניים קרירות מוצלות על ידי גבות אפורות, עבות, וסנטר רבוע וחמור מעוטר בזקן לבן, חלק. הוא הנד בראשו בקידה מרומזת. "טליסין מוּר, ממועצת הקוסמים."

סלית'רין גמע את שארית המדרגות, חלף על פני הלגה וגודריק והתייצב מול טליסין מור. "איך נוכל לעזור לך, אדון טליסין מור?"

"אתה בוודאי סלזאר סלית'רין," אמר טליסין מור במן חיוך מוזר של לעג. "בהחלט, שמענו רבות על מעלליך במועצה."

סלית'רין הזדקף מעט יותר וצמצם את עניו בחשדנות. "אני משוכנע שלא הגעת לכאן להלל אותי, אדוני המכשף."

"כלל לא," אמר טליסין מור בקרירות פתאומית ופרש את מגילת הקלף הארוכה שאחז. הוא קרא, "מועצת הקוסמים מצהירה בזאת על אי הסכמתה להקמת בית- לימוד לקוסמים צעירים בראשות הגברות ר. רייבנקלו וה. הפלפאף, והאדונים ס. סלית'רין, וג. גריפינדור, או בראשות כל קוסם או מכשפה אחרים. המועצה מאיימת בחרם כללי על הקוסמים והמכשפות הנ"ל במקרה של אי ציות לצו המועצה."

דבריו של הקוסם הותירו אחריהם שתיקה מתוחה, שהופרה רק על ידי המיות שקטות, סקרניות, של כמה מהינשופים.

הלגה הייתה הראשונה לדבר, "אבל, אדוני, אתה לא יכול-"

"המועצה יכולה לעשות כל דבר שהיא רואה לנכון," התפרץ טליסין מור בקול יציב.

"מדוע?" שאלה רוונה, ונראתה כועסת ומיואשת באותו הזמן. גם היא גמעה את המרחק עד קצה האולם והתייצבה לצד גודריק. "איזו סיבה יש לכם לסרב להקמת בית לימוד? הוא יביא שגשוג לקהילה שלנו-"

"המועצה לא צריכה לתת דין וחשבון על החלטותיה," קטע אותה טליסין מור בשעמום ופנה לצאת. אגרופיה של רוונה נקפצו בזעם.

"אתה יודע, יחסית לאדם מכובד כל כך, אתה מאד גס רוח!" אמר לו גודריק בקול רם, אך הוא התעלם ויצא, גורר אחריו שתיקה נוספת.

לבסוף רוונה נאנחה והעבירה יד על פניה. גודריק אחז בידה. "יהיה בסדר," הוא אמר לה בשקט, "אנחנו נחשוב על משהו."

היא חייכה אליו חיוך עצוב שדעך במהירות והנהנה קלות. סלית'רין המשיך להביט במקום בו עמד טליסין מור לאחרונה.

___

באותו הערב רוונה לא הפסיקה להלך בחדרה. ארצ'יבלד ציווה להכניס לשם שני שולחנות גדולים על מנת שתוכל לעבוד עליהם, וכל חלק חשוף בהם היה מכוסה בשכבות של גיליונות קלף, שעתידים היו להתרבות ברגע שהשמועה על הצו של מועצת הקוסמים יתפשט, וקוסמים מכל האי יתחילו לשלוח מכתבים.

גודריק ישב בכורסא אל אחד השולחנות וצפה בה מתהלכת לאור הנרות, ראשה קודח מרוב מחשבות וכעס.

"אני אצא מייד בבוקר לראות את המועצה," היא אמרה, אולי בפעם העשירית באותו היום. "אני יודעת למה הם מתנגדים לבית הלימוד- הם מעוניינים להמשיך להיות המשכילים- הם אוהבים את הכוח שלהם. ובכן, אנחנו נראה להם שאף אחד אחר כבר לא מעוניין בשליטה שלהם. ננהיג מרד, אם יהיה צורך-"

גודריק חייך. "את נשמעת ממש כמוני, רוונה."

את רוונה זה לא הצחיק, והיא המשיכה ללכת הלוך ושוב, חולפת על פני החלון השחור. גודריק השעין את סנטרו על ידו וצפה בדמותה היפה, שלא הפסיקה להדהים אותו.

היא המשיכה לדבר על הנסיעה למועצה למחרת, ועל הטיעונים שתשטח לפניהם. גודריק הקשיב לה רק בחצי אוזן.

לבסוף הוא קם וניגש אליה.

"...אם נפנה אליהם מול כל האנשים ששם, הם לא יוכלו לסרב לנו, זה יגרום להם להיראות כמו-" גודריק עצר אותה והשקיט אותה בנשיקה. היא תקעה בו מבט של הפתעה מהולה בכעס.

"אני אבוא איתך," הוא אמר לה בקול מרגיע. "נלך כולנו- זה בית הלימוד של כולנו."

"כן, כמובן, מייד עם שחר-"

"רוונה," המשיך גודריק, כי היא עדיין הייתה מתוחה. הוא אחז בשתי ידיה והביט לתוך ענייה החומות, הנחושות. היא בהתה בו בחזרה, מופתעת. "בואי נתחתן, מה דעתך?"

ענייה של רוונה התרחבו בהפתעה גדולה עוד יותר. לרגע גודריק מסוגל היה לקרוא את רגשותיה בענייה; הפתעה, בלבול, התרגשות... אך אז היא השפילה את מבטה, והספר נסגר בפניו.

"אבל מה עם בית הלימוד?" היא אמרה, כרוצה לדחות את תשובתה. "איני רוצה לעקב אותו, ויש לנו כל כך הרבה עבודה עד שנסיים אותו..."

"אז נתחתן בשנה הבאה, או בזו שאחריה. לא אכפת לי אם זה יהיה גם בעוד מאה שנה- אני רק רוצה לדעת שידך מובטחת לי בנישואין." הוא נשק לגב ידה. "אני לא אהיה שקט עד שאני אדע זאת."

היא התיישבה, כמעט צנחה, על קצה המיטה. גודריק כרע לרגליה בציפייה.

"אז מה דעתך?" הוא שאל שוב כילד נלהב.

רוונה התלבטה לרגע, היססה. גודריק הטיב את אחיזתו בידיה ותקע בה את מבטו, כי בפעם הראשונה מאז שנפגשו, עלתה בראשו האפשרות שהיא תסרב לו.

לבסוף, כשמבטה המשיך לחפש מפלט בין קירות החדר, הוא התפשר ואמר בחוסר רצון, "את יכולה להרהר בכך, אם את רוצה..."

אך היא הנדה בראשה. היא שקלה את העניין ברצינות עוד כמה רגעים קצרים, ולבסוף פלטה, "כן. כן, אני אנשא לך, גודריק."

הוא חייך אליה חיוך ענק, שובב ומידבק, והיא חייכה בחזרה במבוכה. גם נשיקתה הייתה מהוססת מעט, והוא כמעט התפתה לשאול אותה האם היא בטוחה בתשובתה, אבל אז היא משכה אותו אליה, אל המיטה, והוא שכח את קיומן של מילים ורעיונות כגון נישואין וחשש. הוא לא מצא צורך להשתמש בפיו שלא על מנת לנשק את שפתיה, או כל מקום אחר בגופה המשתוקק של רוונה.

_____

הנסיעה אל אזור האגמים של מרכז האי אלביון ערכה שלושה ימים. גודריק לא הספיק לשהות בפונדק 'שלושת השרביטים' שלושה לילות לפני שהיה עליו לצאת שוב בדרך דרומה.

לשמחתם, מזג האוויר הקיצי היה נאה מאד, ומראות מרהיבים של גבעות מעוטרות בפרחים ועצים רעננים ליוו אותם בדרכם. חיות בר סקרניות הציצו לכיוון ארבעת הקוסמים הצעירים כשחלפו על פניהם, והילה מעניינת של קסם וגורל אפפה אותם כשרכבו יחדיו.

הלגה הובילה בראש על סוס הפוני השמנמן שלה, ואחריה רכבו רוונה וגודריק זה לצד זו. סלית'רין רכב במאסף, רציני כתמיד, והתליון שלו משקשק עם כל פסיעה של סוסו.

בלילות הם לנו לצד הדרך, וסלית'רין התעקש שישמרו בזוגות.

גודריק הקיץ באופן עמום בלילה השלישי שלהם על הדרך מאז שעזבו את 'שלושת השרביטים'. הוא היה אפוף בחמימות נעימה, ויכול היה להרגיש את ריצוד אש מדורת המשמר על עפעפיו הסגורים, אך ידע שזה לא היה מה שהעיר אותו.

ינשוף קרא בקרבת מקום. גודריק התעלם, והוא המשיך לקרוא ולקרוא בעקשנות.

לבסוף גודריק לא יכול היה לשאת את הקול החוזר ונשנה ופקח את עניו. הירח עמד במרכז השמיים, מאיר את הענפים הגבוהים של העצים שסבבו אותו. ינשוף עמד על ענף מעליו, חסר סבלנות למראה, ולרגלו היה קשור גליל קלף.

גדריק התיישב במהירות, והינשוף התעופף והתיישב על כתפו. גודריק לקח את המכתב והוא מיהר להיעלם אל תוך הלילה.

גודריק קרא את המכתב באור העמום של מדורת המשמר, לצידה ישבו סלית'רין הדרוך והלגה, שנמנמה קלות על כתפו, למרות רוחו.

גודריק פיהק, מכיוון שלפי מכתבו של דורוורד, זהב הטרולים הגיע אל טירת גריפינדור בבטחה, וחוץ מזה שום דבר מעניין לא אירע במכתש מאז עזיבתו של גודריק. הוא תחב את המכתב לכיסו וחזר לשכב לצד רוונה.

"מה זה, אהובי?" היא שאלה בישנוניות, שיערה מפוזר על השמיכה מסביב לראשה.

הוא התקרב אליה עד ששכב בצמוד אליה, ראשה על חזה. "מכתב ממכתש ליאונדס." הוא פיהק שוב. "שום דבר מעניין..."

והוא נרדם שוב.

בבוקר הגיעו למרטונארד, ארץ האגמים. עשרות שלוליות, נחלים ואגמים ביצתיים זהרו באור השמש כשהארבעה צפו בעמק מראש הגבעות הגובלות לו. היום היה בהיר, וניתן היה לראות עד האופק הרחוק. מעבר למקווי המים הפראיים ועשבי המים הבוציים, גודריק הבחין בצללית של מגדל גבוה מעבר למסך של מרחק כחלחל.

"המגדל הזה שייך לאי האירי," סיפרה לו רוונה. שיערה היה קלוע בצמה, והיא לבשה גלימה קלילה מעל לבגדי רכיבה. בעיני גודריק, נראה היה שהיא עומדת לצאת לקרב- גם המבט בענייה אישר זאת. "זהו מגדל השמירה של אי הנמל שלהם."

"היית באי האירי, רוונה?" שאלה אותה הלגה בסקרנות.

"מעולם לא, אבל הייתי מאד רוצה לנסוע לשם יום אחד. חסרי- הקסם מכנים אותו 'ארץ הקדושים והמלומדים'," ענתה רוונה, באותה התלהבות בה דיברה על נושאים שריתקו אותה במיוחד.

הם ירדו אל תוך העמק בדרכים הסלולות שהתעקלו בין השלוליות והאדמה הטחובה והטובענית של הביצה. הם לא היו היחידים שנסעו לשם, כמובן; לאחר שרכבו במשך כל הימים האלה לבדם, כעת דהרתם עוקבה על ידי העוברים והשבים שבדרך. היו שם קוסמים מכל המעמדות והזנים- קוסמים פראיים לבושים בעורות, קוסמים לוחמים עם נשקיהם, שבטי קוסמים נוודדים על עגלותיהם הרתומות להיפוגריפים, בעלות אוב זקנות, קוסמים משכילים לבושים בהידור, משפחות ובודדים. היו שם ציידים, מרפאים, מלומדים, ואפילו מכשפה אחת עטופה מכף רגל ועד ראש בגלימה אדומה כדם. היא רכבה על סוס מכונף אדיר בעל פרווה זהובה, שעניו אדומות ובוערות כמו גחלים, וכולם פינו לה דרך ביראת כבוד. גודריק חשד שהיא נביאה.

"מעניין מה לה ולמועצה," לחשה הלגה לגודריק עת שצפו בה חולפת על פניהם מתוך ההמון.

"כן, באמת מעניין..." אף חלק מעורה לא נגלה לעין, מלבד ידיה הגרמיות, המעוטרות בצמידים וטבעות רבות, שאחזו במושכות.

ולרגע אחד, כשעברה על פני הארבעה, החלל השחור שתחת ברדסה הופנה אליהם, וגודריק חש דבר מה קר זולג במורד גבו.

בראש תל סלעים מוקף כמעט כולו במי האגם הגדול ביותר בעמק ישבה מועצת הקוסמים על מצע של כריות משי. הם היו קוסמים ומכשפות זקנים מאד מכל מיני מקומות באי, ומרום מקומם הם צפו בקהל הנאסף לשטח בפניהם את טענותיהם, או לבקש שישפטו בעניין זה או אחר.

לרגלי התל השתרך תור ארוך מאד של קוסמים ומכשפות עייפים שהמתינו לתורם לדבר בפני המועצה. חלק, שידעו שההמתנה בתור עלולה לערוך שעות ואפילו ימים, הקימו אוהלים בדרך ובישלו ארוחות בוקר על מדורות קטנות.

גודריק הביט בייאוש בתור הארוך המשתרך לרגליו ממקומו בראש גבעה קטנה, בה היה סוף התור, שהלך והתרחק עוד ועוד ככל שהשמש הגביהה בשמיים. הם ירדו מגב סוסיהם והחזיקו ברתימותיהם בזמן שהמתינו. סביבם, קבוצות של קוסמים נוודים ומשפחות ממתינות הקימו מחנות חפוזים להעביר בהם את היום.

גודריק נאנח. רוונה נצמדה אליו בצחקוק שקט מאד והניחה נשיקה על לחיו. "סבלנות, יקירי. המועצה בוחנת את סבלנותך."

גודריק רצה להגיד לה שמצידו המועצה יכולה להטביע את עצמה באחת השלוליות, אבל מצד שני, חשב שלא אכפת לו כמה זמן יצטרך לחכות, העיקר שיהיה עם רוונה.

לפתע הלגה פלטה קראית התרגשות. "אני אחזור מייד!" היא קראה אל חבריה, הפקידה את מושכות סוסה בידו של סלית'רין, ומיהרה בריצה בין המחנות.

"לאן היא בורחת עכשיו?" אמר סלית'רין בחוסר סבלנות.

 "אני אלך לבדוק מה קרה," אמר גודריק, תחב גם הוא את המושכות לידיו של סלית'רין, ורץ אחרי הלגה.

הוא עקב אחרי שובל גלימת הרכיבה החומה שלה בין עשן המדורות והאוהלים, והדביק אותה כשעקפה כמה סוסים שלגמו משוקת מים.

הוא אחז בכתפה. "הלגה, מה-"

"זה דוד סיגורד, גודריק!" הלגה, מתנשפת קלות, הצביעה על נס שהיה נעוץ באדמה מול מחנה גדול ומפואר במיוחד, שאוהליו סגולים וירוקים. זה היה נס סגול ממוסגר בירוק, שהתבדר קלות באוויר הבוקר, ועליו נרקם בזהב סמל חזיר הבר של סיגורד.

"שכה יהיה לי טוב!" קרא קול מוכר, כאילו על מנת לאמת את התגלית החדשה. "מי אלה אם לא אחייני היקרים?"

סיגורד הגיח מתוך המחנה בליווי שני שומרים, לבוש בגלימת משי מעודנת ונועל כפכפים דקים, כאילו לא עזב את טירת הדרקון מעודו.

הלגה קדה בפניו, וגודריק הניע בראשו בקידה מרומזת, כי נוכחותו של סיגורד הטרידה אותו פתאום. דבר מה בחיוך הזחוח שלו גרם לו לחוש שדבר מה רע עומד להתרחש.

"ומה הלגה וגודריק הצעירים מחפשים במרטונארד?" שאל סיגורד בחביבות.

"הגענו לדבר עם המועצה," אמרה הלגה לפני שגודריק הספיק לפלוט תירוץ, ועד מהרה היא סיפרה לו את כל סיפור הגעתו של טליסין מור אל פונדק 'שלושת השרביטים'.

סיגורד מולל את זקנו הדליל בהרהור. "המועצה מתנגדת לבית הלימוד שלכם? ובכן, זה בהחלט לא מתקבל על הדעת... מתי אתם צפויים לעמוד בפני המועצה?"

"הו, עוד זמן רב," אמר הלגה, אבל לא נשמעה מיואשת, רק נרגשת. היא הצביעה על המקום בתור בו עמדו רוונה וסלית'רין. "בערך שם. אם יהיה לנו מזל, נפגוש אותם בשקיעה."

"בשקיעה? לא, זה לא מתקבל על הדעת..." חזר סיגרוד. "בית הלימוד מייצג מטרה נעלה כל כך... תשוחחו עם המועצה מייד."

"מה- למה אתה המתכוון?" פלט גודריק, מופתע.

סיגורד חייך אל גודריק בערמומיות. "הדוד שלך אולי זקן, גודריק, אך הוא עדיין מכיר כמה תכסיסים. אני בקשר קרוב עם כמה מחברי המועצה, כמובן- אשלח אליהם שליחים מייד לוודא שתעמדו לפניהם כמה שיותר מוקדם."

הלגה שבה אל רוונה וסלית'רין בדילוגים וסיפרה להם את החדשות. גודריק השתרך אחריה, מאושר פחות.

הוא שמח לראות שגם רוונה וסלית'רין רואים את טוב ליבו של סיגורד בחשדנות.

"מעניין מה הוא ירצה בתמורה?..." מלמלה רוונה לעצמה אחרי ששמעה את דבריה של הלגה.

"הו, אנחנו עוד נגלה, בהחלט," אמר סלית'רין, גבותיו העבות מצלות על עניו.

ואכן, עד מהרה הגיע אליהם נער שליח והודיע שהמועצה ממתינה להם.

הם יצאו מהתור והחלו להתקדם לכיוון תל הסלעים. ככל שהתקרבו, כך ננעצו בהם יותר מבטים מקרב העומדים בתור- מטף ועד זקן, מעשיר ועד דל. מבטים של קנאה וכעס, ומנגד חוסר אונים או סקרנות, ליוו אותם בדרכם, וכל אותה העת המועצה בחנה את צעדיהם בעניים זהירות וזקנות.

גודריק חש את ליבו פועם בהתרגשות, ואחז בידה של רוונה, שהזדקפה בחשיבות עצמית במטרה להסוות את חרדתה והתרגשותה שלה.

הארבעה הותירו את סוסיהם למרגלות הגבעה וטיפסו. כעת, בלי ספק, צפו בהם כולם.

המועצה המתינה להם למעלה, תריסר קוסמים ומכשפות לבני שיער ישובים בגורן, ותוקעים בהם את מבטיהם ממרכז טבעת האור שהקיפה את כל מימי מרטונאד באותו הבוקר.

אך הם לא היו היחידים על תל הסלעים; הנביאה אדומת הגלימות הייתה שם גם היא, כמעט ולא מורגשת. היא ישבה בפינה מרוחקת על סלע גדול, סוסה המכונף יושב כשרגליו מקופלות תחתיו לרגליה, ושניהם היו דוממים כל כך שאפשר היה לטעות ולחשוב אותם לסלעים, אם לא הייתה הילת הכוח והזרות שאפפה את הנביאה.

גודריק הבחין בטליסין מור בקרבת אחד הקצוות, לצד מכשפה פראית מקועקעת ומקומטת מאד שישבה בפינה הרחוקה ביותר, בעלת שיער אפור עבות ועניים כהות ומצומצמות תחת עול הזקנה. רגליו וזרועותיו של טליסין מור היו משולבות, והוא הביט בארבעה בדריכות כעוסה, נעלבת כמעט, ומטהו נח לרוחב ברכיו.

גודריק, רוונה, הלגה וסלית'רין התייצבו זה לצד זה מול המועצה.

"מה תבקשו?" שאלה ראש המועצה. היא הייתה מכשפה גבוהה ודקת צוואר, ששיערה הכסוף משתפל על האדמה מאחוריה, גם כשישבה זקופה מאד. היא לבשה גלימות כבדות, ירוקות כעין היער, ועל ברכיה שכב מטה דומה לזה של טליסין מור- מטה מכשפים של המערב.

"אני הוא סלזאר סלית'רין," פתח סלית'רין בקול רם, כך שכל הקוסמים והמכשפות שלמטה שמעו אותו היטב. "ואלה הם עמיתי, הגברות רוונה רייבנקלו והלגה הפלפאף, וגודריק גריפינדור."

"שמענו עליכם ועל מעשיכם," אישרה ראש המועצה, וענייה הכחולות, בהן לא נגע האור שעל מקווי המים שמאחוריה, נותרו קרירות.

"אם כך, הרי וניידע את שאר אחינו הקוסמים-" אמר סלית'רין ופנה לאחור, אל הקהל שנאסף במרטונארד. "אני ועמיתי מתכוונים להקים בית לימוד לקוסמים צעירים, בו הם יוכלו ללמוד להשתמש בשרביט ולשלוט בכוחות הקסם שלהם, ללא תלות במוצא או במעמד."

קולו נישא ברוח, ופתאום קולות שיחה מבולבלים ונרגשים עלו מתוך הקהל.

"ובקשתנו מהמועצה," המשיך סלית'רין, בקול רם אפילו עוד יותר, "היא לאפשר לנו להקים אותו."

חברי המועצה הביטו בסלית'רין בעין מאד לא יפה. כמה תקעו מביטים בטליסין מור.

המכשף הזקן קם על רגליו ברטינה, אוחז במטהו. "צו המועצה הבהיר את כוונותיה. המועצה אמרה את דברה-"

"המועצה לא טרחה להסביר את גזר דינה החמור," נכנסה רוונה, צועדת צעד אחד לכיוון המועצה. "יש לנו הזכות לדעת מדוע דחיתם אותנו בגסות שכזו."

הנביאה הטתה מעט את ראשה, אך החלל השחור המשיך לבהות בארבעה.

"המועצה לא מחויבת להסביר את פשר החלטותיה," חזר טליסין מור על הדברים שאמר בפונדק בעקשנות. "ואני משוכנע-" הוא הנהן לכיוון ראש המועצה, "שהמועצה תסכים עם דבריי."

"בהחלט," אמר קוסם שמן, שנשא תליון עם הסמל של גילדת רוקחי השיקויים- משלוש ובתוכו פטרייה.

סלית'רין פתח את פיו, אך גודריק הקדים אותו, "השאלה הייתה פשוטה- מדוע אתם מסרבים להצעתנו? אם אנו טועים ואתם צודקים, מדוע שלא תסבירו את המצב לנו ולכל שאר האורחים שלכם? אתם החכמים שבינינו, אחרי הכל."

המועצה נראתה מרוגזת. כמעט כולה, אולי מלבד המכשפה הפראית שלצד טליסין מור, זו חייכה חיוך קטן, עצוב ומקומט.

קם קוסם גבוה מאד, לבוש בגלימה חומה ארוכה, ובניגוד לראשו הקירח, את סנטרו עיטר זקן מתולתל. על גלימתו היה רקום סמל גילדת משני- הצורה (עיגול, בתוכו ריבוע, שבתוכו משלוש שבתוכו כוכב), ועל צווארנו היית מחוברת פריפת זאב. "כטיעון ראשון, אין אנו יכולים להרשות לכם לאכלס ילדים רבים כל כך במקום בו בחרתם להקים את בית הלימוד שלכם. כידוע לכם, בוודאי, המקום בו בחרתם נח בצמוד ליער ליאונה- היער השחור- בו חיים יותר אנשי- זאב מבאלביון כולה. לא נוכל להרשות לילדים הללו לעמוד בסכנה."

"שנית כל-" מכשפה אחת קמה, בקושי מסוים. היא הייתה לבושה כולה בשחור, וכל כולה היה מכוסה, מלבד פנייה הלבנות והעגולות, והיא נשאה את סמל גילדת המרפאים- עיגול ובתוכו עצם ושרביט מוצלבים. "במקום בו נמצאים ילדים- קוסמים צעירים רבים, כך מתרבות התפרצויות הקסם. מתח גדול כל כך של קסם יביא ללא ספק למקרי מוות, ואנו לא מעוניינים בכך, נכון?"

"ושלישית-" עכשיו ראש המועצה קמה, זקופה ומהודרת. "בוודאי לא חשבתם איך יחושו הילדים כשיופרדו מהוריהם בטרם עת, בעוד שאצל רבים מהמשפחות, ילדים אלה חיוניים לפרנסת המשפחה. האם לא העלתם זאת על דעתכם?"

רוונה הסמיקה בזעם, וענייה הפכו לנוצצות יותר ככל שהתרבו הטיעונים נגדם. גודריק כעס גם הוא, אך למראה אומללותה של רוונה, כעסו גבר והפך לזעם.

"העלנו את כל המכשולים האלה על דעתנו," הוא קרא, "וחשבנו כיצד לפתור אותם. אך אתם לא תרצו לשמוע את הפתרונות- הרי הסיבה היחידה שאתם מתנגדים להקמת בית הלימוד היא שהאפשרות שילדי כל המשפחות יקבלו חינוך הולם תטשטש את המעמדות בין קוסמים פשוטים לקוסמים משכילים!"

דבריו גררו הדהוד של שתיקה מזועזעת בקרב המועצה והקהל.

לבסוף קרא טליסין מור, שפניו האדימו מאד, "איך הוא מעז!"

רוונה אחזה בזרועו של גודריק בפתאומיות ולחשה חרישית באוזנו, "אתה לא יכול להגיד את זה, גודריק-"

"מדוע לא?" אמר גודריק בקול רם, "בשביל זה הוקמה המועצה, לא? כדי שלכל אחד תהיה הזכות לעמוד בפניה ולהביע את דעתו!"

"אני חוששת," אמרה ראש המועצה, גם היא בקול רם למדי, "שלא הפנמת את עיקרון מועצת הקסמים כראוי, גודריק גריפינדור." היא פנתה אל כל הארבעה, "המועצה דנה בכך, והגיעה למסקנה שהקמת בית הלימוד תערער את יציבותה של חברת הקוסמים, ותסכן את חייהם של ילדים רבים."

"אבל נוכל לעבוד יחדיו!" התערבה הלגה, שנראתה על סף דמעות, "אם תסייעו לנו, נוכל לעקוף את המכשולים ולתת לילדים קוסמים הזדמנות שתשנה את חברת הקוסמים לטובה-"

"בימים אלה, חברתנו לא זקוקה לעוד שינויים," קבעה ראש המועצה, "אנחנו עומדים בפני זמנים חשוכים יותר- כך אנחנו חוזים. המועצה אמרה-"

"רגע אחד, ראש המועצה," התערב קול עמוק ושלו, נשי. כל המבטים הופנו אל הנביאה. "מדוע שלא תתנו לארבעת הקוסמים הצעירים הללו להוכיח את עצמם?"

ההתקוממות כנגד דבריה של הנביאה היו קיצוניים הרבה פחות, ורבים מחברי המועצה חששו להביע את התנגדותם. ראש המועצה אמרה, "לא נוכל לתת להם הזדמנות על חשבון חיי ילדינו." קרירותה החלה דועכת מעט.

"הו, כן," אמרה הנביאה בהסכמה מרה, "יאבדו חיים. אך בראי הדורות, חיים רבים יינצלו."

הנביאה הזדקפה קצת יותר, ופנייה פנו אל השמיים. האור נפל על סנטר חד ולבן. "אור וחושך משני צידי דרך הזמן נחים; כל דבר בו יש קסם הם מנחים. אותו הבית בו ישכון האור לנצח, יעלה את החושך מתהומו עם האור להתנצח. ידו של מי תהיה על העליונה, זאת לעולם לא נדע; מאזני הזמן שוקלות, חושבות, ואת חיי האדם אוספות, אוספות..."

דממה השתררה לאחר דבריה של הנביאה, ורק הרוח השורקת מעל למים ובין העשבים נשמעה.

סלית'רין נדמה שקוע עמוק במחשבות, אך גבותיו לא היו מקווצות כבדרך כלל, אלא משוחררות, ועניו האפורות נראו בברור, בוהות אל תוך מחשבותיו. גודריק חש מעט שלא בנוח, אך הלגה חייכה מן חיוך של הבנה מתוקה.

דמעה התגלגלה במורד לחייה הצחה של רוונה.

ראש המועצה בלעה את רוקה והנהנה. היא לא הביטה באף אחד מהארבעה כשאמרה, "טוב ויפה. בית הלימוד יוקם. המועצה אמרה את דברה."

חברי המועצה חזרו למקומם, אך ברור היה שדעתם לא נחה עליהם.

קריאות שמחה פזורות עלו מהקהל בעת שהארבעה קדו למועצה ולנביאה וירדו מתל הסלעים. אך חברי המועצה המשיכו להחליף מבטים ולחשושים, והנביאה קפאה שוב במקומה לאחר נבואתה הגורלית. גודריק ידע שהיריבות בינם לבין המועצה עוד רחוקה מלהסתיים.

____

באותו הערב הם סעדו במחנה של סיגורד, תחת כיפת השמיים הקיצית. הלגה הייתה מאושרת במיוחד, וכך גם סיגורד, באופן שלא הניח את דעתו של גודריק. אך גם הוא לא יכול היה שלא לחוש חדוות ניצחון, וגם רוונה צחקה ושמחה, ושכחה את טרדותיה לזמן מה ביחד עם אנשיו של סיגורד, שהסעודה החגיגית הפכה אותם לעליזים במיוחד. כישוף שהוטל סביבם על מנת למנוע מהיתושים לעקוץ אותם פלט ניצוצות אור מידי פעם, והכוכבים קישטו את אולם הסעודה שלהם בחגיגיות. האוכל היה מצוין, כתמיד, והאווירה הייתה של חוסר דאגות מוחלט.

רק סלית'רין נראה שלא בנוח בעליל.

באמצע הארוחה רוונה קמה על רגליה, ודמותה הנאה משכה אליה את כל המבטים שסביב השולחנות. גודריק התייצב לצידה והרים את גביע היין שלו על מנת לשאת ברכה.

"לחיו של אדון סיגורד," הוא אמר בחגיגיות, "שסייע כה רבות למימוש החזון שלנו, וחסך מאיתנו מוות מתוך שעמום בעת ההמתנה בתור. ולחיי בית הלימוד לקוסמים ומכשפות צעירים, אשר נקרא על שם סמל ביתו של דודינו האהוב, סיגורד- הוגוורטס!"

"לחיי סיגורד!"

"לחיי הוגוורטס!"

הפרק הקודם		הפרק הבא