אלים אדירים

יצאתי מהביתן, וראיתי את אליזבת´ מסתכלת על המחנה בעיניין. מייקל גם יצא מהביתן שלהם, ווויל בא אליהם וסימן להם לבוא איתו לאנשיהו. נאנחתי, ודיאנה ניגשה אליי. "היי, אחות קטנה, רוצה להתאמן?" היא שאלה אותי בחיוך. הנהנתי, והלכנו לחץ וקשת. מייקל ואליזבת´ לא היו שם כמו שחשבתי. דיאנה אמרה לי לקחת קשת, ולקחתי קשת מעץ מגולף שנראתה חזקה ומהירה. היא הראתה לי איך לעמוד, ועשיתי כמוה. הסתכלתי במטרה, מרוכזת. דיאנה ואני ירינו ביחד, ונרתעתי לאחור כשהחץ נורה. פספסתי. דיאנה חייכה אלי. הגעתי עשרה סנטימטרים מהמטרה. "לא רע בתור התחלה, אבל שתדעי ספורט זה לא הצד החזק של ילדי פוסידון." היא אמרה לי. הסתכלתי על המטרה שהייתה מולה, והיא ירתה קרוב לדשא וממש לא למטרה. חייכתי בהקלה. המורה לספורט בבית ספר תמיד כתבה לי בתעודה: ´רואים שאת משתדלת, אבל אני יודעת שאת יכולה להשתדל יותר´. בולשיט. תמיד ניסיתי לכדרר בכדורסל, והוא ברח ממני כול פעם. הנחנו את הקשתות, והלכנו לאימון בחרב. "לעומת זאת, ילדי פוסידון טובים בלהילחם, בעיקר כשהם עם החרב הנכונה" דיאנה המשיכה לדבר. הנהנתי, והגענו. היו שם בובות עם שריון יווני ממתכת וחרב דבוקה להם ליד שהייתה מעץ, ושיער קש ארוך לבנות וקצר לבנים. היו גם בובות עם שיריון סגול והאותיות SPQR. "מה האותיות האלה אומרות?" שאלתי את דיאנה והצבעתי על בובה אחת עם שיער סגול. היא הסתכלה עליה. "סנטוס פופלוסקווה רומאנוס- זה בלטינית, וזה אומר ´הסנט והעם הרומי´. היא תירגמה. הבנתי. היא שלפה את החרב שלה מהנדן. גם לה הייתה אנקלוסמוס, החרב הפופלארית אצל ילדי פוסידון עכשיו. היא חייכה אליי בערמומיות, ותקפה. נרתעתי לאחור והחרב שלי נפלה והפכה מיד לעט. דיאנה הרימה אותי, והביאה אותה אליי ליד. נדהמתי. "שננסה שוב?" היא הציעה, והנהנתי לאט. הפעם אני תקפתי אותה קודם, והיא החזירה מלחמה. השתפרתי, ויצאתי מההלם הראשון. חייכתי, ותקפתי אותה בבטן והיא הסיטה את החרב שלי וזרקה אותה הצידה. החרב נשמטה לי מהיד, ונפלה בקול קירקוש מתכתי לרצפה, ומיד הפכה לעט. כעבור דקה הרגשתי אותה אצלי בכיס. דיאנה ואני התנשפנו. "לא רע" היא אמרה לי. הנהנתי בעייפות, ויצאנו מהאימון בחרב. ראיתי את מייקל ואליזבת´ הולכים עם ביתן אפולו למגרש. הסתכלתי עליהם. קיילה פתחה את דלת המגרש, ומיייקל החזיק בכדור כדורסל ביד. כולם רצו לתוך המגרש בצעקות שמחות. דיאנה אני ודיאנה הלכנו להתרחץ מהזיעה של האימון, ואז הלכנו לאורוות של הפגסוסים. התרגשתי. ראיתי את פיץ מי שטסנו עליו למחנה צוהל ואוכל, פגסוס שחור, פגסוס לבן, ועוד ועוד. דיאנה הוציאה את פיץ מהאורווה, והוא צהל. ´יש! הולכים להתאמן, נכון בוסית?´ הוא שאל את דיאנה, והיא חייכה והנהנה. פערתי את הפה. עוד לא התרגלתי לעובדה שאני מבינה את הסוסים. עלינו שתינו  על פיץ. "את תובילי אותנו בשמיים" דיאנה אמרה לי, והנהנתי והחזקתי במושכות החומות שלו. הן היו עשויות מעור. פיץ צהל. ´ממריאים!´ הוא אמר בשמחה, ונסק לשמיים. הרוח שאגה באוזניים שלי, ודיאנה החזיקה לי במותניים כדי לא ליפול.

"בסדר, תגרמי לו לעוף במעגלים" דיאנה אמרה לי כשכבר טסנו סתם בשמיים. למזלי הייתי בחוג רכיבה על סוסים פעם, וידעתי קצת איך לדרבן אותם. ציקצקתי בפה כמו שעושים לסוס רגיל כדי שילך קדימה, ותוך כדי כך משכתי במושכות שמאלה. פיץ דהר שמאלה מהר. מאוד מהר. "תגרמי לו לעצור!" דיאנה צעקה, ומשכתי חזק במושכות. פיץ עצר במקום. התנשפתי. דיאנה מחאה כפיים. "לא רע בתור התחלה, אבל עכשיו תגרמי לו לעוף ימינה ואז נטוס במעגלים ויהיה כיף." היא אמרה בחיוך. הנהנתי, ומשכתי במושכות ימינה תוך כדי ציקצוק בפה. הוא טס ימינה. חייכתי בגאווה. הצלחתי! דיאנה מחאה כפיים. "יופי, עכשיו פעם שמאלה ופעם ימינה" אמרה. עשיתי כדבריה, עד שהייתה לי קצת סחרחורת. "בסדר! תעצרי רגע" דיאנה אמרה והתנשפה. משכתי במושכות. פיץ נופף בכנפיים שלו בעוצמה כי עפנו במקום. דיאנה נשמה נשימה עמוקה. "בסדר. עכשיו החלק הכיפי- תעיפי אותנו במעגלים, ותהיה לנו קרוסלה" היא אמרה בהתרגשות. הנהנתי, ומשכתי שמאלה. "והוו!" צעקתי, ופיץ צהל. ´לעוף מהר יותר?´ הוא שאל אותי. "לא!" אמרתי בבהלה. הוא המשיך לעוף במעגל. דיאנה צרחה בהתלהבות. בטח מלמטה נראינו כמו שתי משוגעות, אבל לא היה אכפת לי. עפנו שתי דקות כששתינו צורחות בהתלהבות כמו ברכבת הרים. "בסדר, תנחיתי אותו!" דיאנה אמרה כעבור חמש דקות. הנהנתי, והנחתתי את פיץ. הוא עף לאורווה שלו. ´אני נשבע לכן, בחילה כזאת לא הייתה לי כול החיים´ פיץ אמר. אני ודיאנה צחקנו, ויצאנו מהאורווה.

הפרק הקודם		הפרק הבא