החיות

הנחש המשיך לברוח, מותיר מאחוריו את האריה המעולף.

רשת גדולה נשלחה אליו, אך פיספסה אותו.

“חזור לכאן!!!” צעק האיש שרדף אחריו.

הנחש ראה לפתע חור באדמה, והתחיל לזחול אליו.

הוא הגיע אליו וניסה להיכנס.

ראשו נחבט בזכוכים שקופה, והוא נעצר מכאב. 

עוד רשת פיספסה אותו.

הוא זחל במהירות לכיוון חור אחר.

החור אומנם היה פתוח, אך הוא היה בטוח שיש גם שם מלכודת. 

בשתי שניות ההיתלבטות נשלחה אליו רשת שלישית, ולכדה אותו.

“אין מה לעשות עם הנוצות. ניקח רק את הבשר.” אמר האיש הגדול מבין השניים שעברו ליד כלוביהם. הם עברו מהנשר אל הגירית.

“וואו! הפרווה מאוד יקרה, וכנל על הבשר. תפיסה יפה.” הוא אמר.

הגירית רשפה לעברו וניסתה לשרוט אותו.

הוא עבר אל האריה.

“אריה?!?! מרשים. נישתמש בכולו.” אמר האיש, ונגע באצבעו באריה המעולף.

“מדוע האריה עוד לא היתעורר? והיכן הנחש שברח?” הוא שאל.

בדיוק באותו הרגע הגיע בריצה איש אחר, שהחזיק רשת ובתוכה הנחש.

“הנחש הגיע הרגע, אדוני. האריה עוד לא היתעורר כי ירינו בו פעמיים. הוא התחיל לתקוף אותנו.” המישהו שכינו אותו “אדוני” הינהן והלך. שני האנשים האחרים מיהרו בעיקבותיו ונעלמו מהעיין.

לפתע מאחורי סלע גדול הגיחו ארבע דמויות.

ארבעה אנשים.

שני בנים ושתי בנות. 

האיש הראשון היה גבר נאה, חסון, והאומץ ניבט לו מהעיינים.

האיש השני היה גבוה ורזה, בעל שיער ארוך ומבט רשע.

שתי הנשים היו נעימות יותר.

אחת בעלת שימלה בצבע תכלת שהגיע עד לבירכיה, והשניה הייתה נמוכה, שקטה וחביבה.

הם כולם ניראו כלא יותר מיבני שמונה עשרה.

ארבעת האנשים היסתכלו על ארבעת החיות.

פיתאום האריה זז, והיתעורר.

הוא הבחין באנשים, והיזדקף.

בול ברגע צעד האיש הנאה מבין השניים, והיתקרב אל הכלובים.

“שלום” אמר האיש שהיתקרב. “באנו לשחרר אתכם.”

המשך יבוא...

הפרק הקודם		הפרק הבא