עוטי השיריון- הסיכוי האחרון של הוגוורטס

מייקי זכר את המאורה במצב יותר טוב.
בפעם האחרונה שבה ראה אותה, היא לא הייתה קבורה לחלוטין בשלג.
והוא עצמו היה קבור למחצה בשכבה עבה של שלג.

אולי חתלתולת גלידה החליטה להשתלט על המאורה, ולהפוך אותה למקפיא ענקי.
כשמייקי יראה אותה הוא יזכור לנזוף בה.
אבל היה משהו מוזר במקום שבו התעורר.
אולי העובדה שהוא שכב תחת כיפת השמיים, ואולי העובדה שהוא לא הריח פיצה, היו אלה שגרמו
למייקי להבין שהוא לא נמצא במאורה.
לפתע מייקי הרגיש שהוא מתחיל להחליק באיטיות.
רק באותו רגע הוא קלט שהוא נמצא על מדרון תלול ומושלג, אבל לפני שהספיק לעצור את עצמו, הוא החל להתגלגל במורד ההר.
זו לא הייתה הרגשה נעימה כמו שדמיין, במיוחד לאור העובדה שהגוף שלו רעד מקור, וגרוע מכך -
השריון שלו לא ממש עזר להגן עליו, והוא נשרט מהענפים והאבנים שביצבצו מהאדמה.
בדרכו למטה, הוא פתאום ראה הבזק של משהו כתום, ואז הרגיש כאב חד במצח.
הוא התגלגל עוד כמה מטרים, ואז נעצר, כשגופו דואב מקור וכאב.
הדבר הכתום שפגע בו היה במרחק כמה חצי מטר ממנו, וזה היה – גזר?
איך זה הגיוני שגזר יתעופף לו בפרצוף באמצע שומקום.
הוא הביט סביבו, והדבר הבא שראה היה אפילו פחות צפוי מהגזר.
על השלג הבוהק עמד איש שלג קטן בלי אף הגזר שלו.
הוא התבונן במייקי בעיניו השחורות והסקרניות, ואז היטה את ראשו מעט.
מייקי בטח כבר היה אמור לצרוח, אבל הוא היה רגיל לדברים מוזרים.
אחרי הכל, הוא עצמו לא בדיוק יצור הגיוני לחלוטין.
מייקי הושיט לאיש השלג את הגזר בהיסוס.
היצור הלבנבן לקח את הגזר מידו של מייקי, ותקע אותו במקום שבו היה אמור להיות האף שלו.
הוא חייך למייקי בעליזות, ואמר: "שלום, קוראים לי אולף, ואני אוהב חיבוקים חמים!"
"מגניב!" קרא מייקי. "אתה איש שלג מדבר!"
אולף הביט במייקי בתמיהה.
"אתה ארנב מדבר?", הוא שאל.

"ממש לא", אמר מייקי בביטול. "אני צב נינג'ה מדבר!"
"שלום לך אדון צב נינג'ה מדבר", אמר אולף והושיט לו יד דקיקה וחומה.
"למעשה, קוראים לי מיכאנג'לו", אמר מייקי. "אבל אתה יכול לקרוא לי מייקי".
"שלום לך מיכלאנג'לו מייקי", אמר אולף, וניפנף את ידו.
מייקי לחץ לו את היד, נזהר לא לתלוש לו אותה מהמקום.
"איפה אתה גר?", שאל מייקי.
"אתה רוצה לבוא איתי? אני אראה לך", אמר אולף בהתלהבות.

לא היה קשה להדביק את הקצב של אולף.
מסתבר שצעדים של איש שלג לא מספיק גדולים.
למייקי דווקא היה קשה ללכת כל- כך לאט.
אבל כעבור חצי שעה, מייקי היה יכול לראות את הבית שלו.
במורדו של ההר התנשאה העיר הגדולה, שאולף כינה אותה בשם ' ארנדל '.
הם חצו את הגשר ונכנסו אל גבולי העיר.
האזור היה לא כל- כך מיושב.
אבל מייקי הבחין שבמורד ההר נמצא מרכז העניינים.
טירה מפוארת ועטורה בצריחים התנוססה בתפארתה, בין הרחובות ההומים.
האגם היה במרחק, ובנמל עגנו ספינות אדירות בגודלם ויופיים.
הם צעדו בשביל שנסלל בין הבתים הצנועים שנבנו בין העצים.
ככל שירדו העיר נהייתה יותר צפופה.
לבסוף הם הגיעו לרחובות ההומים.
אנשים לא נבהלו לראות את אולף, אבל נראה שהם די מבוהלים מבואו של צב גדול שהולך על שתי
רגליים. אחרי הליכה ארוכה ומעייפת, מייקי ואולף עמדו בכניסה לטירה.
אולף צעד בביטחון לעבר הדלתות הגדולות של הטירה, ומייקי הולך אחריו בהיסוס.
רגע לפני שהם נכנסו לטירה, שומר גדל ממדים עצר אותם.
"אולף, מי זה?", שאל השומר.
"פגשתי אותו בהרים. קוראים לו מיכלאנג'לו מייקי", אמר אולף.
השומר הזעיף פנים, ואז בחן את מייקי.
עיניו נחו על הנונצ'קו שבחגורתו.
"תביא לי את זה", פקד השומר.
מייקי לא ממש רצה להתעסק עם השומר, אז הוא הביא לו את הנונצ'קו בחוסר רצון.

"אולף, אם היצור הזה ינסה לעשות לך משהו, תקרא לי מיד. אני אדאג לטפל בו", אמר השומר.
מייקי נכנס אחרי אולף בחשש.
הם עלו שניהם במעלה מדרגות לולייניות, ואז המשיכו לאורכו של מסדרון מוארך.
אולף נעצר ליד דלת לבנה עם עיטורים כחולים.
הוא דפק בדלת קלות.
השתררה שתיקה במשך כמה שניות, ואז הדלת נפתחה.
בפתח הדלת ניצבה נערה יפהפייה עם עיניים כחולות ושיער לבן קלוע בצמה.
היא לבשה שמלת משי בגוון תכלת עדין עם עיטורים פרחוניים.
מייקי הביט בה בעיניים פעורות.
ונראה שהנערה עשתה אותו דבר – אבל באימה.
"אולף, מה זה הדבר הזה?", שאלה הנערה בבילבול.
"זה מיכלאנג'לו מייקי. הוא צב נינג'ה מדבר!", אמר אולף בשמחה.
הנערה נראתה על סף עילפון.
"זה מה?!"
"מיכאנג'לו מייקי".
הנערה שיפשפה את עיניה, ואז הביט שוב באולף, ואז במייקי.
"זה בסדר", עודד אותה מייקי. "אני לא תוקפני. טוב, תלוי מתי... אבל אני לא אפגע בך. מבטיח!"
מייקי קיווה שזה מספיק משכנע, אבל כאשר הנערה שמעה את מייקי מדבר זה לא עזר לה במיוחד.
אולף כנראה לא הבין שלנערה אין מצב רוח, כי הוא התחיל לרקד במקום.
ואז מייקי קלט שהוא לא מרקד.
אולף העווה את פניו, והחל לקרטע.
הוא נפל על הרצפה, והשתעל.
הנערה הביטה בדאגה.
"אולף!"
לפתע קובייה שחורה נפלטה מפיו של אולף.
מייקי המבולבל הביט בקובייה.
הוא הבחין שיש עליה כפתורים מוזרים.
"רגע אחד", אמר מייקי. "זה השלט! השלט של הפורטל! זה הדרך שלי לחזור הביתה!"

המשך יבוא...

הפרק הקודם		הפרק הבא