מתוסבך

"אז הם בעיקרון הילדים החורגים שלי," סיכמה אימו של ערן. "אבל הם ממש כמו הילדים שלי." היא כרכה זרועה סביב שיר ונשקה לראשה. 

"ואיפה אמא שלהם?" פלט ערן. 

"עם כנפיים ונבל על ענן," אמר אדם בקלילות. "כאילו, היא מתה."

"אה, אני מצטער," אמר ערן במבוכה. 

"לא, זה בסדר. היא מתה כשהיינו בני חודש, ואבא אומר שהיא הייתה מסוממת מטורפת, אז עדי, אמא דאגנית ולחוצה כמו אמא שלך. כלומר, שלנו." 

"איזה בית יפה," אמרה שיר והביטה סביב. 

"אדם, שיר, אולי תעשו סיור בבית? אני רוצה לדבר קצת עם ערן," אמרה יעל והביטה בערן. ערן לא השיב לה מבט. 

שיר ואדם קמו. 

"רק אל תאנסי אותו," אמר אדם והוא ושיר מיהרו לקומה השנייה. 

ערן ואימו שתקו. ערן רצה לחבק אותה, לספר לה מה עובר עליו בבית הספר, לצחוק איתה. כמו פעם. בגיל 12, לפני שאבא שלו נהיה אלכוהוליסט והיכה אותה. לפני שהיא ברחה. לפני שחייו של ערן הפכו לסרט רע ומבולגן של מחשבות, רגשות וכעס. 

"ערן..." אימו התקרבה לצידו על הספה. "אני מצטערת, ערן."

הוא הביט בה וראה שהיא בוכה. "אתה לא מבין אעזה רגשות אשמה עברו עליי כל השנים האלה," היא אמרה בקול חנוק מדמעות. ערן רצה לברוח. זה לא מה שהוא רצה. הוא גם בכה. הרבה. בגללה. אז מה הוא יעשה עכשיו? כאב לו לראות אותה בוכה ככה. אך היה לו קשה גם לסלוח. 

"אז למה לא חזרת?" הוא שאל בשקט ובתקיפות. 

"כי הייתי פחדנית ורעה ערן." עכשיו היא ממש בכתה. "ואני מצטערת, בסדר? אני רוצה שעכשיו נהיה משפחה."

"זה יהיה קשה," מלמל ערן והתפלל שהאדמה תבלע אותו. או את מא שלו ואת הילדים החורגים שלה. או את כל הסיפור הזה. 

"אני יודעת, אבל, ערן... בבקשה..." ואז היא פשוט הושיטה את ידיה ואימצה אותו אליה. חיבקה אותו חזק. בכתה לתוך כתפו. 

ליבו של ערן דפק מהר. הנה, היא פה, כמו שחלם כבר כמה שנים. היא חזרה. היא מחבקת אותו. היא פה. היא פה. אמא שלו היפה שהוא כל כך אוהב. היא חזרה. 

הוא מצא את עצמו פשוט מתרפק עליה ובוכה גם. 

הוא רק קיווה שאדם לא יצוץ פתאום. 

עומר היה מודאג. ליאור מבלה יותר מדי זמן עם ערן המתוסבך והעצבני. מה היא מוצאת בו בכלל? אבל כנראה שהיא רק ידידה של הערן הזה, אם היא הסכימה לבוא איתו לסרט. וחוץ מזה, היא צריכה להיות גאה שהוא הזמין אותה. ערן נראה לעומתו כמו סמרטוט. טוב, הוא הודה בינו לבין עצמו, ערן דווקא היה יכול להיראות טוב אם קצת היה מנסה. אבל הוא, עומר, אליל הבנות זה מכבר זמן רב. ליאור תהיה שלו. הוא הרגיש משיכה עזה לילדה הזאת, היפה והנחמדה והמצחיקה, שאיפור וכוכבי פופ לא מעניינים אותה והיא אוהבת לשחק כדורגל. הוא לא ידע למה. 

עכשיו הוא הביט בה, אוכלת פופקוקרן וצופה בסרט. היא התנהגה כאילו זה סתם בילוי של ידידים. אבל בדרך כלל כשמציעים למישהי לבוא לסרט זה כמו הזמנה לדייט, לא? 

הוא הניח את זרועו על כתיפיה וגופה התקשח לרגע ואז נרגע. עומר חייך לעצמו. 

ערן עלה לחדרו, מוחה דמעות מפניו ומשאיר את אימו להירגע בסלון. הרגשות שלו התערבלו בתוכו ואיימו למוטט אותו. הוא נכנס בסערה לחדרו, מבקש להתפרק, ומצא שם את אדם ושיר. 

"תשמע, אתה חייב לסדר את המקום," אמרה לו שיר מיד. 

"אין פה פלייסטיישן? בושה, אחי!" אמר אדם. "הי, גבר, בכית?"

"צאו מפה," מלמל ערן. אמא שלו גידלה אותם כבר כמה זמן. במקום אותו. הם תפסן את מקומו. הוא החל לכעוס. 

"לא יפה!" אמר אדם. "הבאתי פלייסטיישן מאמריקה, נתקין אותו פה והחדר יהיה חדר ראוי!"

"אדם, בוא נצא," מלמלה שיר כשהסתכלה על פניו של ערן. 

בחורה חכמה, חשב ערן. 

"למה, נו? צאי את. אנחנו נדבר פה שיחת גברים על החברה שלו ליאור."

"היא לא החברה שלי!" נהם ערן. 

"בסדר, אז מי שאנסת, בסדר?"

"אדם!" הרימה שיר את קולה. "עזוב אותו. בוא!" היא משכה בזרועו וגררה אותו מהחדר, כשהוא מסנןם קללות. ערן טרק את הדלת, פשט את חולצתו,  נשכב על המיטה ונרדם.

"ערן." יד עדינה טלטלה אותו קצת. "ערן, קום." 

ערן פקח את עיניו. מעליו רכנה ליאור. 

"מה - ?" הוא קם מהר ולבש את חולצתו ואז התיישב על מיטתו. ליאור התיישבה לצידו. "מה את עושה פה?" 

"הסרט נגמר. עומר הלך הביתה. אז באתי לראות מה איתך."

"תודה," מלמל ערן אף שרצה לומר יותר. ליאור השקיטה במקצת את הסערה שבתוכו. "איך היה בסרט?"

"היה בסדר. ראינו סרט, יצאנו, הלכנו."

"לא... כאילו, לא דיברתם?"

"בקושי," אמרה ליאור אך לחייה הסמיקו. "כאילו, לא. לא. בקושי."

"אמ... טוב." 

"איך היה לך?"

"אה, היה בסדר. אני ואמא שלי קצת דיברנו והכל בסדר איתי."

"חשבתי שמץי שאתה נשכב על המיטה בלי חולצה זה סמין שאתה בדיכאון," אמרה ליאור. 

ערן חייך. "או שזה סימן שחם."

ליאור גם חייכה, אך חיוך מתוח. "אז אתה לא צריך אותי כאן?" היא נראתה מתה להסתלק. 

"אמ... את יכולה ללכת אם את רוצה." ערן רצה שהיא תשאר. הוא רצה לדבר איתה על רגשותיו ועל כל מה שקורה לו, אך משהו בפניה עצר אותו. 

"אוקיי, אז.... אז ביי..." היא קמה והחלה להתקדם לעבר הדלת. 

היא הניחה יד על הידית. "אתה בטוח שאתה בסדר?"

"כן. תגידי, עומר מאוהב בך?" הוא לא הצליח לעצור בעצמו. 

"מה?! מה פתאום! לא נראה לי. ביי!" היא יצאה במהירות, פניה אדומות. 

ליאור נאנחה בחוץ, בשקט של הערב מסביב. ערן מסתיר משהו. אך היא לא יכלה להשאר שם עוד רגע. 

ערן נשכב חזרה על המיטה. ליאור מסתירה משהו, משהו בקשר לעומר. הוא רוצה שהיא תחזור, כדי שיוציא ממנה מה זה. 

אבל הוא שוב נרדם.

הפרק הקודם		הפרק הבא