אנשים משתנים

היי, סליחה שלא העלתי איזה חודש, אשתדל לעלות בפחות זמן.

כמו תמיד תודה על התגובות!

מקווה שתאהבו!

למחרת בבוקר כשדראקו התעורר, הדבר הראשון שראה כשפקח את עיניו הייתה הרמיוני, שנשארה באותה תנוחה.

ראשה היה על החזה של דראקו, כך גם אחת מידה, כל גופה נשען על הגוף שלו והיד שלו עדיין הייתה סביבה.

הוא הרהר כמה שניות אם להישאר ככה, כי ידע שהוא באמת רצה, אבל ידע בנוסף שעדיף לא להישאר פה כשהרמיוני תתעורר.

הוא ראה שהיא היססה כשהציע לה לבוא, הוא מעדיף לא 'להבריח' ביום הראשון שישנה פה. הוא לאט לאט ירד מהמיטה והשכיב את הרמיוני על הכרית במקום על עצמו, ובמזל היא רק זזה קצת אך לא התעוררה.

"איפה אני?" הרמיוני מלמלה לעצמה בזמן שפתחה את עינייה, ולאחר כמה שניות נזכרה כי היא עברה לדראקו.

'בחיים לא חשבתי שמכל האנשים דווקא אצל דראקו אני אשאר.' היא חשבה לעצמה בזמן שרק התכרבלה יותר לתוך השמיכה.

"אני שמח שאת נהנת במיטה שלך, אבל עוד ארבעים וחמש דקות את צריכה להתחיל לעבוד." דראקו אמר לפתע מפתח הדלת. היה ניתן לראות כי הרגע יצא מהמקלחת, הוא לבש מכנס טרנינג בניגוד למכנס השחור שתמיד לבש לעבודה, והיה ללא חולצה בזמן ששיערו נוטף מים על מצחו.

'כמובן שהוא לא מאורגן לעבודה, חופשת חג המולד... איזה כיף שלמחלקה שלי יש יותר מדי מה לעשות ואין לי אפשרות להרשות את החופשה הזו בכלל.' הרמיוני חשבה לעצמה.

"הרמיוני?" הוא גיחך כאשר היא הסתכלה עליו למשך כמה שניות. "תן לי לישון." היא אמרה ומשכה את המילה האחרונה כמה שניות בזמן שנשכבה חזרה במיטה, בחצי ניסיון לשנות נושא למרות שהבהייה בו לא הייתה לגמרי בגלל זה.

"את יודעת שאת חייבת לעבוד, ואני לא הולך לדאוג שתלכי לעבודה כל יום." הוא ענה בייאוש קל. "לא ביקשתי שתדאג, ולא חשבתי שכן." הרמיוני ענתה לאחר כמה שניות כשהיא עדיין על המיטה.

"את לא תמיד צריכה לבקש. ובכל מקרה אמרתי שאני לא אהיה פה תמיד, לא דיברתי על היום." הוא ענה לה כמו תמיד תשובה שלא יכלה להתנגד לה.

"אז אני מניח שאני ארד להכין ארוחת בוקר בזמן שתתארגני." הוא המשיך כאשר היא לא ענתה.

"אתה יודע לבשל?" הרמיוני שאלה והרימה גבה בזמן שהתיישבה על המיטה. "אמרתי לך שאנשים משתנים." הוא אמר לה בגיחוך והלך לכיוון המדרגות בזמן שהרמיוני גיחכה גם כן. 

"חשבתי שאמרת שאתה יודע לבשל." הרמיוני אמרה בצחוק וייאוש לאחר שהתארגנה וירדה למטבח, וגילתה כי דראקו נשאר באותם הבגדים ללא חולצה, ושרף את כל מה שלפני כמה דקות היה ארוחת בוקר טעימה.

"אני יודע לבשל." "אז למה יש פה ריח שרוף?" היא שאלה והתקרבה למטבח. "אז משהו אחד נשרף לי, ביג דיל." הוא גלגל עיניים והתיישב ליד השולחן יחד איתה.

"יודעת מה, אני פשוט אזמין לנו משהו בדרך לעבודה." הוא אמר לאחר שהבין שהוא באמת לא יודע לבשל.

"אבל אין לך עבודה." הרמיוני אמרה בבלבול. "ולך אין איך להגיע לעבודה." הוא ענה והיא משכה בכתפייה. "אני אקח רכבת, ואכין אוכל עם השרביט".

"תפסיקי להיות עקשנית. שנינו יודעים שהשרביטים האלו לא מכינים אוכל יותר טוב ממני." הוא אמר בייאוש ולקח מהכיסא חולצה לבנה שלצערה ואולי שמחתה של הרמיוני הייתה כמעט שקופה.

"ג׳ריינג׳ר?" היא גיחך כשהיא שוב בהתה בו. "בוא נלך כבר." היא אמרה ולשנייה החזיקה ביד אחת את ראשה, שכאב כבר כמה ימים. "את בסדר?" היא שמעה את דראקו קורא לה לאחר כמה שניות שנשארה במקום עם עיניה סגורות.

"כן אני באה." היא ענתה והלכה לכיוון היציאה. "את בטוחה שאת בסדר?" הוא שאל שוב. "אתה מוכן לסתום כבר? ואני העקשנית." היא צעקה עליו מבלי להתכוון, ושוב עצרה לשנייה, והרגישה שכל רעש קטן גרם לכאב גדול יותר. "הרמיוני?" הוא שאל לאחר כמה שניות. "חכה רגע." היא בקושי ענתה והמשיכה לעמוד.

"את לא הולכת לעבודה היום." הוא החליט לאחר כמה דקות שעמדו ושתקו, וניגב להרמיוני כמה דמעות כאב שלא שמה לב שירדו בכלל.

"אני לא יכולה לבטל עכשיו". היא אמרה והתנתקה ממנו. "אני אטפל בזה. בואי למעלה." הוא אמר בקצת ייאוש ומשך אותה חזרה בעדינות.

"עזוב, אני בסדר. בוא נצא." הרמיוני התעקשה וניתקה את ידו ממנה.

 "הרמיוני.." "אל תעצבן אותי דראקו." היא אמרה בנימה רצינית ויצאה מהדלת, בזמו שדראקו משך בכתפיו והלך אחריה. 

"אתה בכלל יודע לנהוג?" הרמיוני שאלה בגיחוך כשהם נכנסו לאוטו. "את בכלל יודעת לא לרדת עלי כל משפט?" הוא שאל בציניות והתניע את המכונית. הרמיוני לא ידעה מה לענות ולכן נוצר שקט באוטו.

"למה את חייבת לקחת כל דבר בכזו רצינות?" הוא גלגל את עיניו כשהם יצאו עברו או לכיוון בית הקפה שעצרו בו. "כי אתה מעצבן." "מה זה קשור?" "קשור." היא ענתה והלכה. "מה שתגידי." דראקו ענה והלך אחריה.

"תודה שהסעת אותי."הרמיוני הודתה לדראקו כשהגיעו ליד תא הטלפון שיקח את הרמיוני למשרד הקסמים, הוא פשוט יותר קרוב מהשירותים שמובילים לשם. "לבוא לאסוף אותך בסוף היום?". "אני כבר אתעתק." הרמיוני ענתה במהירות ונכנסה לתא הטלפון, כמה שניות לפני שנעלמה משדה הראיה של דראקו ונכנסה למשרד הקסמים.

"הרמיוני, מה נשמע?" שאלה המזכירה הראשית של הרמיוני ברגע שנכנסה למחלקה שלה. "בסדר, מה שלומך בלה?" הרמיוני ענתה בחביבות. 

"את יודעת, כמה טוב יכול להיות מכך שכמעט כולם בחופש חוץ מאיתנו." בלה גיחכה וחזרה לעבודתה. "תהיי קצת יותר חיובית, בלה." הרמיוני חייכה ונכנסה למשרדה. 

"הפסקה?" בלה שאלה כאשר ראתה את הרמיוני יוצאת ממשרדה. "רק לשירותים למען האמת, אני לא מרגישה ממש טוב בזמן האחרון.." הרמיוני הסבירה ומיהרה לשירותים, בדיוק בזמן לרוקן את כל מה שאכלה בצהוריים ויותר.

במזל הרגישה שמישהו מרים את שיערה בזמן שהמשיכה להקיא ולאחר כמה שניות ישבה על הרצפה וניסתה לנשום בנשימות יותר סדירות. "אני חושבת שכדי שתלכי הביתה הרמיוני." קייטי, אחת העובדות במחלקתה של הרמיוני, שהתגלתה כמי שעזרה לה לפני כמה דקות, אמרה לה בדאגה. 

"לא, לא צריך.  אני רק אשטוף פנים ואחזור לעבודה." היא התעקשה כרגיל וקייטי יצאה משם בלית ברירה. 

"היא לא יוצאת משם כבר בערך שעה וחצי... והיא מתעקשת שהיא בסדר." הרמיוני שמעה את קולה המודאג של קייטי מחוץ לשירותים. 

"הרמיוני?" היא הרימה את ראשה ופגישה במבט המודאג של הארי. "הארי? מה אתה עושה כאן? מה היא אמרה לך? אני בסדר אני עכשיו יוצאת." היא אמר במהירות ומיהרה להלביש חיוך, מזוייף כמובן, על פניה.

"אני לוקח אותך הביתה." הוא אמר יותר משאל. "אבל-" "בואי." הוא אמר בקשיחות אבל המבט הדואג חזר לפניו, וגרם להרמיוני להאנח ולבוא אחריו. 

"הרמיוני? פוטר? מה אתם עושים פה?" דראקו שאל מופתע כשפתח את הדלת, ולולא הכאב הראש הנוראי שהרמיוני חשה כרגע, היא הייתה מתייחסת יותר ברצינות לעובדה שהוא ללא חולצה. 

"הרמיוני לא מרגישה טוב, ולצערי אני חייב לחזור לבית שלי לארגן כמה דברים, אז החזרתי אותה לבית שלך. כי לפי מה שהבנתי היא גרה כאן כרגע, אני טועה?" הארי שאל ונכנס מבלי לבקש בכלל רשות.

"לא, אתה לא טועה. תחזור לוויזלית שלך, אני אטפל בה." דראקו אמר ולקח את הרמיוני שתשכב על הספה. "אני מקווה בשבילך. תרגישי טוב הרמיוני, אני אחזור אחר כך לבדוק מה קורה." הארי אמר והתעתק חזרה לבית בלק.

"חכי אני אביא לך כדור או משהו." דראקו אמר לאחר כמה שניות. "אני לא צריכה הבייביסיטר, אני יכולה להסתדר לבד." הרמיוני אמרה לו והתיישבה.

"את מוכנה להפסיק להיות עקשנית לרגע? רק מנסים לעזור לך הרמיוני, לא יזיק לך לנוח ולהיות יותר עצלנית יום אחד." דראקו אמר לה בקצת כעס והלך לכיוון המטבח, משאיר את הרמיוני לתהות האם היא באמת עד כדי כך רצינית ועקשנית? אולי זו הסיבה שהוא נפרד ממנה לפני כמה שנים. 

כמובן שאשמח לתגובות וביקורות!

הפרק הקודם		הפרק הבא