מלחמת הבתים

"שלום ילדים"

הוא עמד במרכז האולם הגדול בהוגוורטס, סביבו ניצבים כל תלמידי בית הספר.

"כפי שבוודאי כולכם יודעים שמי הוא הארי פוטר, נשלחתי ע"י משרד הקסמים כראש מחלקת ההילאים כדי להכין אתכם למתרחש.
שימו לב ילדים כפי שבוודאי כולכם יודעים הלורד וולדמורט חזר לחיים עם כוח רב יותר מזה שאיתו הוא יצא מהם. ייתכן שבקרוב הוגוורטס יהיה נתון להתקפה, עליכם כתלמידים יהיה להגן עליו, הקטינים, רק באישור ההורים.
לא מדובר פה רק על הוגוורטס, כי אם על כל עולם הקוסמים.
מתפקידי יהיה לאמן אתכם בדו קרב כדי שבבוא הזמן תוכלו להגן על בית ספרכם, או למקרה שבו תותקפו."

הוא קרץ לשלושת ילדיו שהגדול שבהם ג'יימס סיריוס כבר היה בשנתו השישית.

"ג'יימס נכון?"
הוא פנה לבנו ועורר גל גיחוך בקהל,

"גש הנה."

ג'יימס פסע ונעמד מול אביו במגרש הדו קרב.

"הטל קללה כלשהיא שהיא לא אילמת."

זוית פיו של ג'יימס עלתה.

"אקספליארמוס"
הקללה התפוצצה לעיגול גדול באבחת שרביטו של הארי.

"ראיתם? עכשיו מי יודע להגיד לי איך ידעתי שהוא הולך להטיל את הקסם וכך ידעתי לחסום?"
הארי המשיך מבלי לחכות לתשובה.

"פשוט שמעתי אותו.
לכן אני אלמד אתכם קסם שיהפוך גם קללות שאינם אילמות לכאלה אילמות: "סאיאנלינסה".
אמרו אחרי:
"סאיאנלינסה" ותנועת שרביט עגולה.
התחלקו לזוגות ותתרגלו."

כעבור כעשר דקות לאחר שכולם הפגינו ביצועים מרשימים, הוא שוב ניגש אל מרכז האולם.

"יפה. כן. אז, ג'יימס, עכשיו הטל קללה. ג'יימס חבט בשרביטו באוויר,
קללת השיתוק יצאה אילמת משרביטו.
הארי הניע את השרביט והקללה חזרה אל בנו.

"ועכשיו  מי יודע לומר לי איך חסמתי?"
ושוב הוא לא חיכה לתשובה אלא ענה.

"ראיתי את הבזק האור. כדי להעלים את האור אמרו "לרטיסיה מקסימה" וזיקרו את השרביט למעלה.
תתרגלו"

שוב נדרשו כעשר דקות עד שכולם היו מוכנים על שני הקסמים יחדיו.

"עכשיו ג'יימס."

ג'יימס כיוון את שרביטו לאביו.
הארי הניף את שרביטו וחסם את קללת ההתקלה השקטה וחסרת האור.

"מי יודע איך בכל זאת הצלחתי?
התשובה היא שראיתי אותו מזיז את השרביט.
והנה הקסם האחרון בסדרה,"פרמובולו" והצלפה עם השרביט. מבטל את הצורך להניע את השרביט בשביל הטלת קסם.
תתרגלו"

לאחר שכולם הצליחו לפגוע זה בזה מבלי לומר כלום מבלי שייצא אור ומבלי להניע את השרביט הארי שוב חזר למרכז הבמה

"קדימה ג'יימס"

ג'יימס עמד קפוא מול אביו המתוח, שרביטו מכוון לעברו. כשלפתע הארי הועף אחורה והוטח ברצפה.
קללת השיתוק.
מחיאות כפיים הרעידו את האולם שעה שהארי קם בחיוך מאושר.
הוא הצמיד את שרביטו לגרונו ואמר בקול שדרך השרביט יצא שאגה

"תתאמנו עד שתהיו מספיק מיומנים, מחר נלמד קללת נגד לכך ועל קללות נגד בכלל.
יום טוב."

הילדים התפזרו והארי הלך אל היציאה, הסתובב, וקרץ בעיניו לשלושת ילדיו שעמדו במרכז האלם מנופחי גאווה.
לילי לונה רצה אליו וחיבקה את מותניו.
הארי ליטף את שיערה והחניק יבבה.

"לילילו. בזמן הקרוב אני יהיה עסוק מאד. הכל הולך להשתנות.אבל אל תדאגי.הכל יהיה בסדר."

הוא שחרר את הילדה ויצא מהוגוורטס.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

"פרופסור דמבלדור. אני ממש מצטער.
המעשה שאני הולך לעשות הוא לא הכי מכובד אבל אני חושב שזו האופציה היחידה.
וולדמורט חזר וחשבתי שרק אם אחזיק בידי את שלושת אוצרות המוות יש לי איזשהו סיכוי להביס אותו ואת עוזרו האדיר רואסורס פורלטו."

הארי ניגב דמעה ופתח את הקבר. הוא נטל את שרביט הבכור האגדי מתוכו וסגר אותו, נשק לו ובקש שוב סליחה.
אז הוא פנה ללכת לעבר טירת הוגוורטס ליום השני של היותו מורה.

הפרק הקודם		הפרק הבא