מרי פופינס והוגוורטס

השבועות הבאים עברו על ג'יין ומייקל כמעט ללא תקריות מיוחדות אם מחשיבים את העובדה שמייקל הפך בטעות את מערכת הקריסטל האהובה על אביהם לג'ל סמיך וצהבהב (לג'יין היה נדמה שהיא ראתה את קצה שרביטו מבצבץ ממכנסיו בשעה שעמד בפתח הסלון מתחת למטר הצעקות והנזיפות שקיבל מאביהם) וגם לא את העובדה שג'יין הפכה בטעות ציפור מסכנה שנכנסה בטעות לחדרם לכדור גומי.

"זה נראה לך הגיוני?" שאל מייקל את ג'יין באחד הערבים כששניהם היו במיטות. הוא החזיק בידו את הכרטיס לרכבת שמרי פופינס נתנה להם בסמטת דיאגון. "אני לא מבין איך יכול רציף שהמספר שלו הוא תשע ושלושה רבעים. בחיים שלי לא שמעתי על כזה דבר."

"המון דברים שבחיים לא שמעת עליהם נודע לנו בשבועות האחרונים." אמרה ג'יין במשיכת כתפיים. "היי, תראה את הנקודה הזאת. זה לא נראה לך כמו ינשוף?"

מייקל קם בהתרגשות ממיטתו ונעמד לצידה של ג'יין ליד החלון. הנקודה הלכה והתבהרה עד שנהפכה לתנשמת גדולה ולבנה שמייקל זיהה כתנשמת שחבריהם רובי וג'ודי קנו יחד איתם בסמטת דיאגון.

התנשמת נחתה על עדן החלון וניקרה את אוזנו של מייקל בחיבה. ג'יין הורידה מרגלה את המכתב. והחלה להקריא אותו בקול:

למייקל ולג'יין היקרים

מה נשמע? אצלנו הכל בסדר. בוא נאמר, טוב, חוץ מי מה שלא בסדר. אתמול מרי פופינס בקרה אצלנו לארוחת ערב (דבר שהיא עושה הרבה פעמים) ואני יכול להישבע ששמעתי את השם בנקס בשיחה שלהם לפחות עשרה פעמים.

מרי פופינס כמובן ישר שילחה אותי ואת ג'ודי למיטות אפילו שהיא לא אימא שלנו. ג'ודי כמובן התחילה להתנגד, טוב אתם כבר הכרתם את גרסת ג'ודי העצבנית אבל מהר מאד היא הובסה והלכה לחדר כמו טט'לה ורק אני האמיץ העזתי לצאת למדרגות (יש שם עמדת תצפית מצוינת על כל הסלון) ולנסות לשמוע על מה הם מדברים.

זה היה נשמע כאילו הם התווכחו על משהו וכל פעם שהם עלו לטונים גבוהים אז השם משפחה שלכם עלה ואני גם יכול להישבע שהם אמרו הילדים בסכנה או משהו כזה. וחוצמיזה גם השם של המטורף ההוא סת' קוסטלו שברח לא מזמן מאזקבאן. כל הנביא היומי מוצף בזה. אה – הנביא היומי זה העיתון של הקוסמים, אולי תעשו מנוי לזה? בקיצור הקוסטלו הזה בטוח שהוא היורש של סלאזר סליתרין אחד מהמייסדים של הוגוורטס. אבא סיפר לי שיש איזו אגדה שמספרת שאחרי שסלית'רין עזב את בית הספר בגלל איזו מריבה שהייתה שם, הוא השאיר אחריו מסר - שהוא בנה בהוגוורטס חדר סודי שרק היורש האמיתי יוכל לפתוח אותו. בתוך החדר יש – לפי דבריו מפלצת כלשהי שמצייתת רק ליורש. היא מה שנקרא תנקה את הוגוורטס מכל מי שהוא לא טהור דם. אה... אתם לא יודעים בעצם מה זה. טוב, טהור דם זה קוסם ששני ההורים שלו קוסמים. לפי דעת סלית'רין רק הם מה שנקרא קוסמים 'באמת' יש גם חצויי דם שאחד מההורים שלהם הוא מוגל והשני מכשף. גם הם נקראים בעניו קוסמים. אבל אתכם הוא היה מכנה בוצדם כאילו שיש לכם דם מלוכלך או משהו כזה אבל שלא תעזו להאמין לכל השטויות האלו כי זה קשקוש מוחלט. בכלל, אבא שלי אומר שאם לא היינו משתדכים עם מוגלגים היינו נכחדים. בקיצור הקוסטלו הזה בטוח שהוא היורש של סלית'רין או למרות שלפי השמעות הוא בכלל לא נולד באנגליה והוא עכשיו ברח מהכלא.

טוב, זה מה שהיה דחוף לי לספר. וחוצמיזה אימא בהריון. גם את זה גיליתי אתמול שמרי פופינס אמרה לאימא מזל טוב והצביעה על הבטן שלה בחיוך (הראשון לאותו ערב.) מעניין לאיזה צד התינוק או התינוקת יצאו. אני רוצה שזה יצא בן אבל נראה כמו וויליה כי אז ג'ודי לא תוכל להתלונן

מחכים מאד

רובי וג'ודי

נ.ב. את זה אני כותב עכשיו רק אחרי שג'ודי הלכה לשון כי רק רציתי ליידע אתכם שאני הוא זה שכתב את המכתב פשוט ג'ודי הכריחה אותי לכתוב את השם שלה בסוף.

נ.ב.ב מי שמגיע ראשון לרכבת תופס קרון לארבעתנו.

מייקל לקח מידיה של ג'יין את המכתב בחיוך. "את יודעת, ג'ודי קצת מזכירה אותך לפעמים. אה – מה?" כי ג'יין רק בהתה בנקודה בחלל.

"זה מוזר, לא?" היא שאלה אותו ובלי לחכות לתשובה היא המשיכה. "שהם דיברו עלינו בשיחה. מה יש לדבר עלינו? ועוד יותר, הם דיברו עלינו בהקשר של ההוא שברח מאזקבאן. זה קצת מדאיג. אתה לא חושב?"

מייקל בהה בה המום לכמה שניות. "נו באמת," הוא אמר לבסוף. "את לא חושבת שיש קשר ביננו לבינו?"

"אנחנו הרי בני מוגלגים," אמרה ג'יין בעקשנות.

"נו, באמת, הוא שונא את כל בני המוגלגים ואת המוגלגים בעצמם. לא נראה לי שהוא שמע עלינו מתישהו."

"יכול להיות." אמרה ג'יין במשיכת כתפיים ונכנסה למיטה. "ודרך אגב מחר זה האחד בספטמבר. מייקל הביט בה מבולבל. "נו, מחר אנחנו נוסעים להוגוורטס סוף כל סוף."

"רק עכשיו את אומרת?" שאג מייקל והחל לקפוץ על מיטתו. התנשמת עפה ונעמדה על השידה.

"אהה, ועל תשכח לכתוב בחזרה מכתב לג'ודי ולרובי, לקשור אותו לרגל של התנשמת ולהאכיל אותה באוכל של ביץ' כי אחרת היא תנשוך אותך באוזן," אמרה ג'יין במהירות ומחקה למייקל את החיוך מהפרצוף. "לילה טוב." ובזאת היא נשכבה והתהפכה לצד השני.

"אז צדקתי שהיא דומה לג'ודי," מלמל לעצמו מייקל בכעס.

הפרק הקודם		הפרק הבא