ג'יימס סיריוס פוטר;שנה רביעית

כמו שאמרתי, מהפרק הבא אשתדל שהפרקים יהיו ארוכים יותר. חג שמח!

הוגסמיד

חודש אוקטובר התקרב לקראת סופו במהירות, ואיתו גם היציאה הראשונה להוגסמיד. הפעם הקונספט היה שונה, בשנה הרביעית יש כבר יותר זוגות שיוצאים ביחד להוגסמיד, וג'יימס שם לב לעובדה שכמעט כל הבנים הזמינו בנות לצאת איתן להוגסמיד. 

באחת ההפסקות ג'יימס שם לב לשובל של בנות שהלכו אחריו, אחרי ג'וליאן ומייקל, וצחקקו. למייקל הייתה חברה כבר חודש, אז זה לא היה הוא. ג'וליאן היה אליל בנות, והיה זה אך טבעי שבנות ירדפו אחריו, אך כשג'יימס הפנה את תשומת ליבו לבנות הוא רק גיחך וטפח על כתפו של ג'יימס "אחי, אתה כנראה ממש שווה, מעניין איך זה חמק מעיני עד עכשיו." ג'יימס נתן לו אגרוף קטן, ותהה לעצמו למה הן חושפות שאם הן תשתרכנה אחריו לכל מקום הוא יזמין אותן. הוא לא נמשך במיוחד למישהי, והחבורה המצחקקת הזו נדמתה בעיניו די מטופשת. אבל הוא ידע שהוא יצטרך להזמין מישהי. הוא לא ישאר מאחור. בנוסף, היה פן באהבה שסיקרן אותו, ובגללו הוא עקב באדיקות אחרי הרומן של ויקטואר וטדי, וכעת ג'יימס היה מעוניין לבדוק אותו. איך זה להיות מאוהב.

בשבת הבאה התקיים משחק של רייבנקלו נגד סלית'רין. לג'יימס היה ברור שסלית'רין עומדים לנצח, אך ורק בגלל המחפש, אבל עניין אותו לדעת באיזה פער, כי הנבחרת של רייבנקלו הייתה חזקה ממש, ובלי אלבוס לנבחרת של סלית'רין לא היה סיכוי. 

להפתעתו של ג'יימס, בכלל לא נראה היה שאלבוס נהנה מהמשחק. הוא התנהג כאילו תפיסת הסניץ' היא לא יותר ממטלה מעצבנת בתולדות הקסם. כזאת שעושים לילה לפני התאריך האחרון, בלי הרבה חשק וכוח. במבט מעמיק הוא הבחין שאחיו הקטן נראה ממש לחוץ ומתוח, ולהפתעתו גילה שהוא מסוגל לחוש הזדהות, ואפילו אמפתיה כלפיו. גם הוא היה לחוץ מאוד לפני המשחק הראשון שלו כמחפש, למרות שהוא היה בטוח שהוא הסתיר בצורה הרבה יותר מקצועית את רגשותיו. 

לקח לאלבוס כמה דקות וקליעה אחת להבין שתפקידו לתפוס את הסניץ' כמה שיותר מהר, ולא לצפות במשחק מהאוויר, אבל אז הוא בהחלט הפגין כישורים מרשימים, ואחרי חצי שעה נוספת הוא תפס את הסניץ' והמשחק הסתיים. סיכום הנקודות היה 160;30 לבית סלית'רין, ואלבוס נראה כאילו הסירו שתי אבני ריחיים מצווארו.

הזמן עבר, וג'יימס עוד לא הזמין אף אחת. יומיים לפני הנסיעה הוא קלט באמצע ארוחת הערב שאין לו בת זוג. ג'וליאן תקע בו מבט נוסף, וג'יימס תר בעיניו אחר קנקן המיץ כשמבטו נפל על שרלוט ששוחחה עם חברתה מולו. שרלוט! זה היה רעיון נהדר. היא בהחלט הייתה ילדה יפה, עם זוג עיני שוקולד חמודות, וגם לא טיפשה יותר מדי, וזה גם יכול להציל את כבודו האבוד, אחרי שהשתטח אפיים ארצה למולה ברכבת. "שרלוט?" הוא קרא אחלה בהיסוס. היא פנתה אליו וחייכה חיוך מתוק. בקצת יותר ביטחון הוא שאל: "תרצי לצאת איתי להוגסמיד?" חיוכה גדל, "להוגסמיד? כן, אני ממש אשמח" "יופי.. אז מעולה. ניפגש בעוד יומיים" היא מלמל במבוכה. ג'וליאן טפח על כתפו. "עשית את זה חבר. נו, היה כל כך קשה?!"

ביום היציאה ג'יימס התרגש קצת, ואפילו ניסה לסדר את שערו, למרות שאהב את המראה הפרוע שלו. הוא לבש מכנסי ג'ינס רגילות עם סוודר שפלר הביאה לו פעם מפריז, והשתדל להסוות את התרגשותו. שרלוט לבשה שמלה אדומה קצרה, ופיזרה את שערה על כתפיה. היא בהחלט נראתה יפה וחגיגית, ונופפה לו בבישנות. 

היום עבר די מהר. הם בעיקר פטפטו וטיילו, נכנסו לבית קפה רומנטי למדי ששרלוט הכירה, ועשו בלונים בשוקו כשמסביבם המוני זוגות מתנשקים. ג'יימס גיחך על הלהט שבו הזוגות בלעו אחד את השני, ושרלוט צחקקה והסמיקה. 

בין הזוגות הוא ראה את לואיס, מתנשק בהתלהבות עם רעמת תלתלים שטנית שנצבעה בוורוד, וג'יימס זיהה כבחורה השניה שלואיס יוצא איתה מתחילת שנה.

הוא דיבר עם שרלוט על המון נושאים, והם גילו שיש להם הרבה מן המשותף. לשניהם יש אחים קטנים ונודניקים, שניהם הבכורים, ההורים של שניהם למדו בגריפינדור בערך באותן שנים, והם שנייהם שונאים שיקויים. 

בסך הכל הם בילו נהדר, וג'יימס אפילו הספיק לקנות מלאי רציני של ממתקים בדובשנריה. הוא החליט שזו הייתה יציאה מוצלחת כל כך לכבוד יום ההולדת שלו, שהתקיים שבוע לפני.

"אז מה, עכשיו אנחנו זוג?" ג'יימס שאל באגביות מזויפת כשהם נכנסו לטירה, ושרלוט צחקקה ואמרה "נראה לי שכן". מאוחר יותר הוא התרווח על מיטתו וסיכם את היום הזה כמהנה במיוחד, ואת שרלוט כמעניינת יותר מאיך שזה נראה. היציאה הזו הייתה סיפור הצלחה, מבחינתו.

הפרק הקודם		הפרק הבא