המפחידנים 1- דבש החכמים

זואי גילתה שבניגוד לשיעור הראשון, השיעור השני היה סיוט אמיתי.
״שלום לתלמידים החדשים״ המורה החדש נראה מסודר, בחליפה הרשמית שלו. הוא הרכיב משקפיים וסקר את הכיתה במבט רציני. ״ברוכים הבאים לשיעור מתיחות״
כל התלמידים שתקו. זואי חשבה שהמורה הזה הרבה יותר מדי רציני וקשוח מכדי להיות מורה לשיעור מתיחות.
״אני הפרופסור מינטוס. מנדה מינטוס.״ הוא הנהן לעבר התלמידים, ״נלמד ביחד איך למתוח אנשים ולהפחיד אותם. השיעור יהיה קשה, ולא אקבל את מי שלא תהיה השקעה מרובה מצידו. עליכם להשלים את כל שיעורי הבית. מי שלא יתנהג כשורה בשיעורים שלי, יוצא החוצה ולא יחזור. ראו הוזהרתם.״
זואי החניקה אנחה. כשחשבה שהיא הולכת להוגוורטס, התרגשה לפגוש את מרנווה מקגונגל, הפרופסור הכי רצינית בבית הספר. אבל עכשיו, כשהגיעה לבית הספר למפחידנים וראתה מה יש לו להציע, לא התרגשה במיוחד לפגוש את מרנוו מקגונגל. זה פשוט לא מתאים שהוא ילמד שיעור מתיחות!
״היום נלמד איך לומר ׳תראה, ציפור!׳ כמו שצריך״ הוא קימט את מצחו
השיעור היה שיעמום אמיתי. הם פשוט אמרו ׳תראה, ציפור!׳ כל כך הרבה פעמים עד שהראש כאב להם.
״זאת אפילו לא מתיחה!״ התלוננה מריה כשיצאו מהכיתה, ״זה סתם משעמם!״
זואי הסכימה איתה. עיניה כאבו מרוב שגלגלה אותם. 
דייזי, המדריכה של בית תורכיז, הביטה בה בגיחוך ״בכל זאת תצטרכי להשקיע בשיעור מתיחות, שתעברי את המבחנים. אבל אני בספק אם הפרופסור מינטוס ייתן לכם משהו מתאים למבחנים. המבחנים מצחיקים, מינטוס לא. הוא עובד כל השנה על ׳תראה, ציפור!׳ ובסוף אתה נכשל בבחינה של לומר לאשה שהבן שלה טבע. בחינות מהסוג הזה הן בדרך כלל בשנה הראשונה״
״איזה בחינות?״ שאלה מריה בתדהמה
״בחינות מחצית וסוף שנה״ השיבה דייזי בקלילות מה, ״בדרך כלל זה דברים כמו לומר לאמא שהבן שלה טבע, או למלא את הכובע היקר והחדש של אחד המוגלגים בעכבראשים מתים, ולהסתכל בזמן שהוא צורח. לפעמים זה דברים מתסכלים, כמו להניח שטר של מאתיים שקל על הרצפה ולחבר אליו חוט. כשבאים לקחת אותו, צריך למשוך את החוט. אבל זה קל מדי, אז זה בדרך כלל לא מבחן, אלא סתם שיעורי בית. בשנה הראשונה שלי, המבחן שלי היה לכסות ילד ישן בקטשופ ולצפות בזמן שאמא שלו נכנסת ורואה אותו. קיבלתי ״0״ אמרה בגאווה ״זה הציון הכי טוב אצל מפחידנים. כי מי רוצה להצליח בלימודים??? אחרי השנה הראשונה, אתה מסיים את מה שנקרא ׳הכשרת ההתחלה׳, ואז אתה מקבל מקום שבו אתה ממשיך לעשות שטויות. פיבס, למשל, הלך להוגוורטס. במקום הזה אתה עושה הכי הרבה שטויות אפשריות, ופעם בשבוע גם מגיע לבית הספר. אני קיבלתי את מגדלי עזריעלי, כי הייתי מצטיינת, ואני משתדלת לעשות שם המון שטויות.״
״מבחנים מגניבים״ הודתה מריה ונרגעה
״אבל זה שיעור מתיחות, כן? יש מבחנים אחרים במקצועות אחרים. יש בכל מקצוע״ הוסיפה דייזי
״לא… עיוניים, נכון?״ מריה החווירה
״מה זה עיוני?״ דייזי הביטה בה כאילו יצאה מדעתה והן הניחו לנושא.
אבל השיעורים האחרים, לפחות רובם, היו בסדר. בשיעור ״השיעור הזה מוזר יותר מסבתא על גלגלים עם עגבניות באוזניים״, או בקיצור: ההמימעגעעב, קצת קשה לבטא, הם בעיקר צרחו במסדרונות ושפכו דיו על ראשים של אנשים, הפילו פסלים על ראשים של אנשים או הפילו כיסאות על ראשים של אנשים. המורה היה דביל אפילו יחסית למפחידן, וגם חלה במחלת תעופוניה. זואי יכלה להישבע שראתה אותו לועס מרשמלו ורוד עם פצפוצי בננה. זואי חשבה, שהסיבה שהמורה כל כך דומה לפיבס, הובילה לכך שפיבס שפך תמיד דיו על ראשי תלמידים. 
שיעור ׳ציף, ציף׳ עסק במילים גסות ומדי פעם גם גרעפסים ונפיחות, וגם מהשיעור הזה פיבס כנראה למד הרבה. אני מעדיף לא לכתוב איזה מילים הם למדו שם, כי המחשב שלי לא יסבול את זה.
בשיעור הסטוריה הם למדו על ההסטוריה של המפחידנים, וזואי גילתה שהמפחידנים המציאו המון המצאות חשובות בתולדות העולם. כובעי ליצן, פצצות סירחון, וגם כמה מילים גסות ביותר- וגם צפצפות- על כל אלה עליכם להודות למפחידנים.
בשיעור טכנולוגיה הם בנו דברים מתפוצצים ומסריחים בעיקר, וגם כמה רובוטים שנראו כמו חתולים חמודים, אבל שפכו בכל הזדמנות אפשריים גללי פרה על ראשים של אנשים.
בשיעור בישול הם הכינו תה עם פלפל חריף במקום סוכר, קוביות קרח שעשויות מהמים של הנקניקיות, מיץ פרפרים, מרק ברוקולי דוחה שזורקים על אנשים ואז הם צורחים בגלל שזה ממש מגעיל, ודברים נחמדים שכאלה.
בשיעור איך לעצבן את החברים, הם למדו ממה החברים הכי יתוסכלו. לימד אותם הפרופסור גרגמל, שרק האף הארוך שלו והחיוך המרוצה, עצבן אותם. וזה היה בלי קשר לזה שהוא כל הזמן צרח ״אני שונא תלמידים!״ אבל זואי הציעה לו להצטרף לשיעור בישול, כדי ללמוד איך מבשלים תלמידים כמו שגרגמל בישל דרדסים, והוא צחק בקול ונתן 50 נקודות בבת אחת לכיתת תורכיז. אחר כך הוא סיפר לה, שקוראים לו גרגמל על שם גרגמל האמיתי, שבישל דרדסים, והיה סבא שלו.
עוד דבר טוב היה, שבמקום שרק מורים נתנו עונשים לתלמידים, התלמידים יכלו להעניש מורים לפי תקנון נקודות כיתה ועונשים שסוכם. זואי ממש התרגשה בפעם הראשונה שקראה ״32 נקודות מבית מורים!״

זואי גילתה שאין באמת נקודות. במקום אבני חן, בשעוני החול הענקיים היו סוכריות גומי בצבעים שונים וצורות שונות. לבית תורכיז היו דובוני גומי בטעם תפוח. במחצית רוקנו את כל הסוכריות שמילאו את כל השעונים, והבית המנצח קיבל את כל סוכריות הגומי!!

בשיעור ״אני דביל״, הם למדו לחייך חיוכים מטופשים ולצרוח מצחוק טפשי, בנוסף למציצת מוצץ כל השיעור…
בשיעור בדיחות קרש הם למדו כל מני לא שנינויות שכאלו, וגם לחרוז חרוזים לא מקוריים, ולהכין שירים דביליים בשניה. כולם חבשו בשיעור כובע טמבל רחב, במקום כובע הפעמונים הרגיל.
אבל הכי כיף היה שיעור בלאגן גדול, שלמדו בו להבריז.
״זואי!!!״ הפרופסור בירגרום, או בקיצור ביר, צווח כשגילה שזורי הבריזה מהשיעור שלו, בדיוק כשלימד איך להבריז באמצע השיעור. בזמן שהסביר, היא התכופפה בכיסאה בשקט, זחלה על הרצפה וקפצה מהחלון. הפרופסור ביר אחר כך נתן לה המון נקודות כיתה ושיבח אותה על הרעיון, כי היא הבריזה בדיוק כשלמדו איך לקפוץ מהחלון בשקט. הוא החליט לתת לזואי שיעורים מתקדמים פרטיים, ולימד אותה איך להבריז יותר בקלות. השיעורים היו מצחיקים והשיעורים האהובים על זואי.
הם התכוננו בלי סוף למבחני מחצית. זואי הייתה בטוחה שתיכשל בשיעור מתיחות, אך תקבל 0 בבלאגן גדול (הציון הכי טוב, זוכרים?). זואי נהנתה גם מאיך לעצבן את החברים.
״כל התלמידים, בואו לשער הראשי״ זואי הופתעה כששמעה את קולה של מטילדה נישא בכיתתם ממיקרופון גדול.
הם רצו החוצה, ומשם הובילה אותם מטילדה למגרש הגרוטאות הכי גדול שזואי ראתה אי פעם. צמחו שם הרבה עצים, ונזרקו שם חתיכות זבל לכל מקום. ״מה זה?״ התפלאה
״מגרש הקלוצים״ השיבה מטילדה, ״מי שרוצה להצטרף לנבחרת הקלוצים, צריכה להגיע לפה.
״מה זה קלוצים?״ שאלה זואי
״זה משחק ספורט״ השיבה מטילדה, ״יש 4 נבחרות. ירוקה, אדומה, צהובה, וכחולה. המשחק הוא מן מלחמת רדיפות, והמטרה היא להגיע לוופל של שלושת הנבחרות האחרות, ולאכול אותו. כדי להגיע אליו מותר להשתמש בנשק. הנשק המותר הוא פצצות סירחון, מוקשי סירחון, אקדחי מסטיק, ועגבניות. פצצות ומוקשי הסירחון גורמות להתפשטות ריח מסריח במיוחד, מה שבדרך כלל גורם לערפול, או להתעלפות גמורה. אקדחי מסטיק מדביקים את היריב לגרוטאות, לרצפה, או לעצים, וזה הנשק העיקרי, ועגבניות נועדו לבלבול. בכל קבוצה יש שלושה שומרים, שאחראים לשמור על הוופלים, זולל אחד, שאחראי לאכול את הוופל, שהוא בעיקרון מוחבא, והוא מין קמע לקבוצות האחרות, ושלושה תוקפים, שאחראים לנטרל כמה שיותר מפחידנים מהקבוצות האחרות.״
״מגניב!״ רייצ׳ל רצה אליהם מהכיתה שלה, ״אני רוצה להיות זוללת!״
״אוקיי!״ המאמן, שקראו לו גרום, הרים את קולו, ״אני רוצה לראות איך אתם בריחוף״
זואי בלעה רוק. היא אף פעם לא הצליחה לרחף יותר מחמישה סנטימטרים מעל פני הקרקע. 
״רחפו עכשיו!״
וזואי קפצה, דוחפת את עצמה למעלה. היא בקושי נשמה, והביטה בפראות סביבה.
אבל היא היתה שלושה מטרים מעל פני הקרקע.
היא הצליחה!

הפרק הקודם		הפרק הבא