המפחידנים 2- גנבי החטיפים

היי,

כן, אני יודע! לא הוספתי מליון שנה לפחות פרקים חדשים… מקווה שלא נטשתם את הפאנפיק הנחמד שלי.

אבל הנה הוא חוזר- ותודה לכלללל הנודניקים שהכריחו אותי לחזור לכתוב- בזכותכם עשיתי את זה.

קדימה לקריאה!

זעם שחור התנדנד ונעץ בדני מבט מפחיד. אחר כך בקע לו קרקור מהפה ״איך?״ הוא לחש. עיניו התגלגלו אחורה והוא נפל על החול.

דני בהה באיש הגבוה במעיל השחור שהיה לו כל כך מוכר. חיוך קטן נפרש לאיטו על פניו ואז קפא.

דני מיהר אל האיש וגוש חנק את גרונו ״לא!״ הוא חשב והגביר את מהירות ריצתו.

״דני?״ תהתה מריה וליטפה בעדינות את גבו ״חיסלת אותו! הצלחת!״

״שששש!״ קטע אותה דני בזעף ודמעות חמות ועגולות התגלגלו על לחייו השמנמנות.

״דני״ הצטרפה זואי בקול רך ״אתה לא שמח?״

דני לטש בהם מבט זועם. איך הוא יהיה שמח??? איך?! ברגע זה החבר הכי טוב שלו מת… בגללו.

פרסותיו לפתו את חתיכת התפוצ׳יפס המקסיקני השבורה והוא התייפח בקול.

כשהוא הרים את עיניו, הוא ראה את רייצ׳ל מצרה עיניים חומות ירוקות בחשדנות. יופי, אז עכשיו הוא גם הרג חבר שלו וגם חושדים בו. ממש יופי של מבצע.

דני התנדנד על רגליו בקושי וביקש בקול רועד בא׳-ב׳ להיות לבד קצת.

״בסדר גמור״ הסכימה לו זואי והוא זחל מתחת לשיח ענק. אף אחד לא יכול לראות אותו, מעולה.

הוא זחל מתחת לענפים ששרטו אותו במצחו ובצווארו ורגליו מעכו גבעה של עלים יבשים שהשמיעו קולות פצפוץ. בזווית עינו ראה את תשעת האנשים הנותרים בורחים לכל הצדדים בניסיון להמלט מן התפוצ׳יפס שרייצ׳ל יידתה לעברם בהתלהבות מופגנת. דני התרווח במקומו באנחה שקטה ״דריי, בוא!״ הוא הרים עלה ונשף עליו. העלה צנח באיטיות.

אוושה בין השיחים נשמעה וחיה דוהרת הגיחה מתוך הענפים העבים ״כאן דריי, מפקד צבא בצלצל. ססמא?״

״מרמיטה וווי ההוו״ מלמל דני

״נכון מאוד״ אמר החזיר שלפניו ובטש ברגלו בקרקע ״גילית משהו?״

״לא״ אמר דני ״אני בא להתוודות״

״להתוודות…?״ עיניו השחורות של דריי נצצו בחשכה ״תסביר״

״קליי…״ היסס ״מת. הוא נלחם בגבורה באויבים, אבל…״

״אתה גרמת לו להלחם?״ קולו של דריי הפך למאיים עם כל מילה

״אני-״ פתח דני, אך נעצר כשראה את מבטו של דריי, ״כן, אני״

דריי הסתובב באי נחת בתוך השיח הצר ״פריי, אני לא מקבל את זה. נערוך לקליי לוויה גדולה ואתה תישא בתוצאות מעשיך. אתה יורד מדרגת שמנת לדרגת בצל ותמלא את עונשיך ברגע שכל המבצע הזה ייסתיים.״

דני צפה בסגן המפקד אט אט נעלם.

זואי הניחה עוד חתיכה בפאזל ומלמלה משהו לא ברור בעונג. היא אהבה פאזלים… במיוחד פאזלים של פו הדוב עם ארבעה חלקים.

״הבאתי עוד צעצועים, בא לך לשחק בשח מלכים?״ שאלה מריה שריחפה סביבה

״שח מה?״ זואי ניסתה לחבר את החלק השלישי. הוא פשוט לא התאים לשום מקום!

״שח מלכים. זה שחמט שיש בו רק מלך לכל אחת״

״אה… אולי אחר כך״

״ובטאקי שהכל בו זה רק פלוס שתיים?״

״מממ… מה אפשר לעשות עם זה?״

״כלום. פשוט שמים עוד קלף ועוד קלף ואז מסתכלים כמה קלפים צריך לקחת מי שכבר אין לו פלוס שתיים.״

״ומאיפה הוא ייקח קלפים?״

״מהקופה. הופכים שוב את הקופה ואז אפשר לקחת״

זואי קמה וניערה עלים וענפים שנתקעו בחולצתה ״אני אוותר להיום. צריך כבר להמשיך במסע״

״אבל לאן אנחנו הולכים עכשיו?״ שאלה מריה

״על זה לא חשבתי״ זואי גירדה בראשה ״תעשו חיפוש בחפצים של זעם שחור ונראה״

הם רכנו אל התיק של זעם שחור.

זואי חיטטה לו בחפצים, מביטה מדי פעם באיזה קמע מזל מוזר. 

״היי, תראו!״ קראה מריה.

זואי הסתכלה. מריה החזיקה בידה פתק.

בפתק היה כתוב: ״ביום שלישי, בחנות הממתקים ׳יאמי׳״

הפרק הקודם		הפרק הבא