המכשפה האלפית

לא, זה לא הגיוני. אלי ניסתה לשכנע את עצמה שוב ושוב.

''זה לא הגיוני, זה לא הגיוני, זה לא הגיוני" מלמלה אלי.

"מה לא הגיוני?" שאלה סופי, שבדיוק נכנסה למרפאה. ''שום דבר'' מלמלה אלי. סופי לא נראתה משוכנעת.

''אלי, יש משהו שאני צריכה לומר לך'' סופי נשמה נשימה עמוקה.

''אנחנו צריכים למחוק להורים שלך את הזיכרון''

''לא!'' אלי צעקה. ''אני כבר אמרתי שאני לא אתן לך לעשות את זה!''

''תראי, אני יודעת שזה לא קל אבל אין לנו ברירה. את יכולה להיפרד מהם אם את רוצה''.

''תני לי להיפרד'' אמרה אלי במהירות, חושבת כבר על רעיון לתוכנית. ''בסדר'' אמרה סופי. ''אז בואי עכשיו''. ''עכשיו?'' שאלה אלי בהפתעה.

''אנחנו צריכים לעשות את זה כמה שיותר מהר'' הסבירה סופי. ''את הולכת לעשות שוב את ההתעתקות הזאת שלך?" שאלה אלי.

''אצלנו קוראים לזה זינוק, וכמו התעתקות, זה יחסית מסוכן.

אומנם חלקים שלך לא נשארים במקום אחר אבל אפשר להינמג עם האור בגלל זה, ולכן את צריכה לענוד את זה'' סופי הושיטה לאלי צמיד.

''קוראים לזה נקסוס, וזה שומר על הריכוז שלך כדי שלא יקרה לך שום דבר בזמן הזינוק'' הסבירה סופי למראה המבט המבולבל של אלי.

''לא בגלל זה הייתי מבולבלת'' אמרה אלי בעודה עונדת את הצמיד. ''הייתי מבולבת כי את נראה שאת יודעת הרבה דברים על התעתקות.

אני לא חושבת שיש לכם את זה פה. אני טועה?''

''לא'' אמרה סופי. ''אני יודעת את זה...כי... שמעתי את זה בהוגוורטס?'' סופי לא נשמעה בטוחה במה שהיא אומרת.

''יש לנו משהו חשוב יותר לדאוג לגביו'' סופי מיהרה לשנות את נושא השיחה.

היא החזיקה בידה של אלי והרימה את התליון שענדה. ''מוכנה?'' שאלה וסובבה את התליון כמה פעמים.

אלי לא הספיקה להגיד כן, וכבר הן נמשכו לעבר האור.

*****

''הזינוק הזה מוזר מאוד'' אמרה אלי ושפשפה את עיניה.

''את מעדיפה לקפוץ מצוק?'' שאלה סופי בחיוך.

''למה שאני אקפוץ מצוק?'' שאלה אלי. סופי והחברים שלה הם ללא ספק חבורה של משוגעים.

''יש לי מין יכולת כזאת, שנקראת שיגור. אבל כדי להתשגר ממקום למקום, צריך לקפוץ מצוק.

אל תדאגי, מתרגלים לזה''.

''אני לא דואגת'' אמרה אלי. ''כי אני לא אעשה את זה בחיים''.

סופי הסתכלה על הבית שמולן. ''מוכנה?'' היא שאלה.

''אולדן והמנקים אמורים להגיע בעוד רבע שעה. תנצלי את הזמן כדי-''

סופי לא הספיקה לסיים המשפט, ואלי כבר רצה לעבר הבית.

ברגע שאלי נכנסה, הוריה רצו לעברה.

''אלי, איפה היית?'' שאל הארי בדאגה. ''מקגונגל אמרה שלא הגעת אתמול והיום לשיעורים''.

''אין זמן'' אמרה אלי. ''אנחנו חייבים להתעתק מפה, עכשיו''. 

''למה?'' שאלה ג'יני. ''אלי מתוקה, את בסדר?''

''כן ולא'' אמרה אלי. ''חייבים להתעתק מפה עכשיו. אין זמן לשאלות''.

''לאן?'' שאל הארי, עדיין מודאג מבתו. ''לא משנה לאן. רק שלא ימצאו אותנו''.

''נתעתק ואני אספר לכם הכל, מבטיחה'' התחננה אלי.

''בסדר. תחזיקי חזק ביד שלי'' אמר הארי.

אלי, הארי וג'יני אחזו ידיים, ואז הם התעתקו משם.

הפרק הקודם		הפרק הבא