הדור הבא

אל תשכחו להגיב....

לילי וחברותיה ישבו על הרצפה בחדרן והתאמנו על לחשים – אמירת הלחש 'אוגומנטי' לתוך דלי.
מגי נעירה את שרביטה. "אוגומנטי... אוגומנטי!"

זרזיף קל של מים טפטף מקצה שרביטה למשך עשר שניות ופסק. "אוף," היא קיטרה, "הלחש הטיפשי הזה לעולם לא יעבוד לי!"
"תני לי לנסות רגע," אמרה אנני. "אוגומנטי!"

זרם אדיר של מים פרץ משרביטה ופגע הישר  בווי האומללה.
"אאה, אני רטובה לגמרי!"  היא צעקה. "אנני, אני אהרוג אותך! בואי הנה!" ווי היא שלפה את שרביטה וקמה במהירות.  
אנני קמה מהר. " אין סיכוי! זה לא היה אמור לקרות! עזבי אותי!"

היא רצה מחוץ למעונות במטרה לקנות לעצמה מעט זמן. ווי לא בזבזה רגע ויצאה אחריה במהירות, כשכתם מים גדול על גלימתה.
לילי ומגי הביטו במחזה בדממה, וכשווי ואנני יצאו במרוצה הן הביטו אחת בשנייה ופרצו בצחוק.

לילי ניגבה דמעת צחוק. "מה זה היה?!" שאלה, משועשעת מהמחזה המוזר שהתרחש לפניה.
מגי החזיקה בבטנה, שכאבה מרוב צחוק. "אני לא יודעת, אבל זה היה מאוד מצחיק."
כשהבנות נרגעו הציעה מגי שיעברו ללמוד משהו אחר ויחזרו ללחשים אחר כך. "אחרת אני לא אוכל להפסיק לצחוק לעולם!"
לילי הנהנה בהסכמה. "טוב. אז מה נעשה עכשיו?"
"יש לנו בחינה בשיקויים שאפשר להתכונן אליה," הציעה מגי.
"אה נכון. בואי נלמד לשיקויים." לילי הוציאה את מחברתה והחלה לקרוא בקול רם; "שיקוי הזיכרונות או שיקוי 'הפבריק': החומרים לשיקוי הם נדירים וקשה למצוא אותם בטבע, לכן השיקוי יקר מאוד. אם השיקוי יהיה מוכן בצורה המדויקת ובחומרים הנדירים ביותר השיקוי יכול להאריך זיכרונות. הזיכרונות צריכים בהגיגית או בכלי אחר כדי שהשיקוי יפעל. תוקף השיקוי הוא חודש בלבד!" את המילים האחרונות לילי כמעט צעקה. השיקוי שהיא לקחה מסלוגורון היה אצלה שלושה שבועות וארבע ימים, כמעט חודש שלם! אם היא לא תעשה משהו מהר תוקף השיקוי יפוג.
"לילי, תמשיכי לקרוא," אמרה לה מגי.
"אני לא יכולה," מלמלה לילי.
"למה, אין לך את ההמשך? אני יכולה לתת לך להעתיק אותו," שאלה אותה מגי.
"לא צריך, מגי, יש לי את ההמשך, אבל... כרגע הבנתי משהו."
"מה הבנת?" מגי התעניינה.
לילי הסבירה לה,"יש לי עוד שלושה ימים לפני שתוקף השיקוי פג. אני חייבת לברר על מה הזיכרונות שיש בהגיגית של דמבלדור."
"בהגיגית של דמבלדור?" שאלה מגי, מבולבלת. "מה הקשר לדמבלדור?"
"אבא שלי אמר לי שיש זיכרונות על המשפחה שלי בהגיגית של דמבלדור- וההגיגית שמורה במשרד של המנהלת," הסבירה לה לילי בסבלנות. "היום אני לא יכולה לראות אותם- אין לי זמן. אולי מחר? לא. גם מחר אני לא יכולה. אני חייבת למצוא את הזמן לזה אחרת כל המאמצים יהיו לשווא."
מגי ראתה את הבלבול והבהלה שאחזו בחברתה וצחקה. "בסדר, לילי, תירגעי. תנשמי עמוק. הכל הולך להיות בסדר," אמרה בטון מרגיע, "בואי נחזור ללמוד, טוב?"
"מצטערת, מגי, אני לא יכולה ללמוד עכשיו. אני נכנסת למקלחת, להתקלח ולנקות את הראש. נמשיך אחר כך."

לילי אספה גלימה נקייה וכמה בגדים להחלפה ויצאה מהחדר.

יש בעיה קטנה ברבכים בין השורות בבקשה תתעלמו זה לא באשמתי

---------------------------------

אתם חיבים להגיב זה ממש מעודד לכתוב.

אם יהיו יותר מ10 תגובות אני העלה פרק עד יום רביעי.

בבקשה תגיבו

הפרק הקודם		הפרק הבא