תתחתני איתי אוונס?

טוב אז הבגרות האחרונה השנה מאחורי ויש עוד חצי שנה שלמה עד הבגרות הבאה  אס אני חוזרת ומתמסרת למלכת הכתיבה.

עכשיו שאלה אמתית!

מה אתם מעדיפים?

שאני אתחיל עכשיו פאנפיק נוסף על הקונדסאים ישר מההתחלה התחלה שלהם או שאני קודם אגמור את הדור הבא ואת אהבה בלתי אפשרית לפני שאני אתחיל את הקונדסאים.

*אם אני כותבת את הקונדסאים קחו בחשבון שזה מעקב את כול שאר הפיקים.

מכונית של משרד הקסמים אספה אותי, ג'יימס וסיריוס מתחנת קינג קרוס לכיוון האחוזה של משפחת פוטר. אף פעם לא הייתי בבית של ג'יימס, זה הגיוני התחשב בעובדה שהתחלנו לצאת באופן רשמי רק לפני חודשיים, מהתחקירים שעשיתי לג'יימס הבנתי שהוריו לא ידעו שהוא ניסה לצאת איתי במשך ארבע שנים רצופות, היה דרוש לג'יימס שעה שלמה של התחננות והרבה מאוד נשיקות כדי שאסכים לא לספר להם את הפרט הקטן הזה.

אביו של ג'יימס עבד במשרד הקסמים והוא זה שהזמין בשבילינו את המכונית שתיקח אותנו לבית זו הייתה הפעם הראשונה שהייתי במכונית שמורחבת בעזרת קסם ואני חייבת להודות שהתלהבתי מכול פרט קטן, המושב האחורי היה באורך של המיטה שלי בבית, ג'יימס ואני ניצלנו את העובדה שיש מספיק מקום, שכבתי על גבי כשראשי נח על ירכו ג'יימס ככרית ושערי מפוזר על כול המושב ומרפד אותו בשערות ארוכות ואדומות, רגלי היו מקופלות על המושב ואני נמנמתי. סיריוס ישב בצדו השני של ג'יימס ורוב הנסיעה עברה עליהם כשהם משוחחים ביניהם בשקט וג'יימס מלטף את פני בעדינות. זה הולך להיות חג המולד הראשון שלי שאני העביר מחוץ לבית, ועוד בביתו של ג'יימס. התרגשות אחזה בי כשהמכונית נעצרה, ג'יימס הרגיש את זה, "אל תדאגי לילס, הם ימותו אליך, " ג'יימס מרגיע אותי ומנשק לי את הלחי.

"אני לא דואגת," שקרתי, "אני אתך לא?" אבל כן דאגתי, ממש דאגתי.

ירדנו מהמכונית, התעקשתי לסחוב את המזוודה שלי בעצמי למרות שג'יימס וסיריוס רצו לסחוב אותה, סירבתי לג'יימס כי המזוודה שלו הייתה פי שניים משלי ולא הרשתי לסיריוס לקחת את המזוודה כי הייתה לי הרגשה שהוא יפתח אותה על הדרך ולא התחשק לי שהוא יציץ לשקית של ההלבשה התחתונה שלי.

אמא של ג'יימס חיכתה לנו בפתח הבית, ג'יימס ניגש אליה ונישק אותה על שתי לחייה, לעומתו סיריוס לחץ את ידה ,"מה המצב גברת פ'?" שאל אותה בחום.

אני התחלחלתי מהיחס המזלזל אבל אמא של ג'יימס רק חיכה," בריאה כמו הפוגריף, ואצלך מר בלק?" שאלה אותו בקריצה.

מניסיון ידעתי שסיריוס לא אוהב שמזכירים לו את שם משפחתו, וכמו שחשבתי הוא התכווץ. אחת אפס לאמא של ג'יימס.

בזמן שגררתי את המזוודה-ללא-גלגלים שלי לאורך השביל מנסה להגיע לשני הבחורים בפתח הבית טיפה התחרטתי שסירבתי להצעתם לסחוב במקומי, אבל אז בדיוק בזמן ג'יימס ראה אותי ומיהר לעזור לי, כול אחד מאתנו תפס צד מהרצועה של התיק והרמנו אתו מהרצפה, ניגשנו לפתח הבית, שלחתי חיוך לאמא של ג'יימס ולשמחתי החזירה לי אחד.

"אמא לילי, לילי אמא," ג'יימס ערך בנינו הכרות זריזה.

גברת פוטר הושיטה לי את ידה ללחיצה, שחררתי את אצבעותיי הכואבות מהאחיזה בתיק ולחצתי את ידה.

היא הרפתה את ידה ונתנה לה ליפול, "אז לילי, את הולכת לחגוג אתנו את כול חג המולד כמו סיריוס?" שאלה.

 העברתי את ידי בשערותיי הארוכות, מנסה להקנות להם מראה מסודר, "למען האמת לא, אני כאן רק לילה אחד, עוד שלושה ימים בוקר חג המולד והורי רוצים אותי בבית." אני אומרת ושמה לב מעט מאוחר מדי שקולי נשמע מאוכזב.

"ומה את רוצה?" כנראה שגם גברת פוטר שמה לב לזה.

"להיות עם ג'יימס, "אני מודה בחיוך.

היא ספקה כפיים כמו ילדה קטנה שקיבלה את מה שהכי רצתה, "מעולה, אז אחרי שסגרנו את הנושא הזה את יותר ממוזמנת להיות אתנו במשך כול חג המולד."

~_~

עם אמא ולילי הכול עבר חלק, אבל לא מאמא פחדתי, זה אבא שהייתי מודאג לגביו, הוא עם ראש פתוח מאוד ואנחנו בין משפחות טהורות הדם המעטות שאינן תומכות בזה-שאין-לומר-את-שמו, אבל תמיד הייתה לו דעה נחרצת עם מי אני אמור להתחתן, כול האפשרויות כללו רק טהורות דם.

לא שיכולתי או רציתי לומר את זה ללילי, היא הייתה לחוצה גם ככה. בערב אחרי שהיינו בברכה, שתינו קפה חזק של אמא והסברתי ללילי איך הבית שלנו עובד (כולל המעברים הסודיים, כי מה ציפתם, בבית עם שלושים חדרים ומשרתת לא יהיו גם מעברים סודיים?) עזרתי ללילי לסדר את חדר האורחים בו היא ישנה ועזבתי אותה להתארגן, התכוונתי ללכת לחדר שלי ולהחליף למשהו יותר נוח, בדרך נתקעתי חזיתית בסיריוס שיצא מהמקלחת ולבש רק בוקסרים.

"איה, בחייך קרניים, תזהר."

"אני יכול לומר בדיוק אותו דבר עליך רך-כף, חוץ מזה החדר שלך בכלל בכיוון השני, " ידעתי שהוא זומם משהו, משהו שהולך להיות קשור ללילי, "רק על תהרוג אותה רך-כף," נאנחתי.

"לא נוגע בה," הוא נשבע לי אבל אני מכיר אותו טוב, אני יודע מתי הוא מתכנן משהו שישאיר אותה סמוקה בפניה כמו בשערה הבוער, האמתי אמצע מאשימה, "בחייך, אתה יכול לעבוד על המורים אבל לא עלי, אתה לא מתקרב אליה אם אתה לא שם לפחות מכנסיים!" אמרתי לו ברוגז.

אנחה קולנית אחת מצדו של סיריוס והוא חזר לחדרו לשים משהו פחות מינימלי ואני התכוונתי ללכת לחדר שלי כששמעתי את הדלת נפתחת, וזה אומר שאימי מאכילה את החתול או שאבא הגיע הביתה. לפי הקולות שבאו מלמטה הניחוש שלי היה שאבא הגיע, כמה דילוגים מהירים במדרגות ואני הייתי ליד הדלת, אבא הסתובב אלי באמרת שלום איטית ולחיצת יד, חודשים שלמים שלא ראיתי אותו וזה מה שקיבלתי, אני שונא את זה שאבא יכול להיות ההפך המושלם מאמא, אמא חמה ופתוחה ואבא קר ואדיש מבחוץ. במראה אני חצי חצי משני הורי, אבל פעמים רבות אני חושב על כך שאת האופי ירשתי בעיקר מאמא.

" ג'יימס החברה הקטנה שלך הגיע?" אבא שאל אותי בהתעניינות קרה.

"לא כול כך קטנה, אבל כן, היא כאן." עניתי בכול מכני.

אמא חיכה אלי, "היא כזאת חמודה, הייתה מקסים שהראתה לה איך הכול עובד ג'יימס, היה כול כך מצחיק לשמוע איך היא מתלהבת ממכונת הכביסה הקסומה."

העיניים של אבא הבזיקו אל אמא, "מה זאת אומרת?" ידיו נחו על מותניו, העמידה הייתה מאיימת מעט.

פלטתי אנחה חרישית, ידעתי שהוא יעשה מזה סצנה, "היא בת מוגלגים אבא," הסברתי לו בשקט את מה שהיה מובן מאליו לשנינו.

הקול שלו ירד באוקטבה, "ג'יימס כבר דיברנו אתך על זה-

אמא קטעה את אבא, "לא כאן, אתה רוצה לנהל את השיחה הזו אז לכו למטבח," עיניה חלפו במהירות על החדר לראות שאין איש בחדר, "אני לא רוצה שישמעו," היא הסבירה.

 היא צדקה הדבר האחרון שרציתי באותו הרגע היה שלילי תשמע, הלכתי למטבח בתקווה שאבי יבין את הרמז ויבוא אחרי, אחרי כמה מלמולים שקטים מצד אמי קול צעדיהם נוסף לשלי.

התיישבתי מצד אחד של השולחן הכהה והכבד והורי מצדו השני, לראשונה בחיי שמחתי על החציצה הזו.

"למה את עושה את זה לעצמך ג'יימס?" אבי הפר את השתיקה הכבדה ששררה מעל השולחן ראשון.

"עושה מה אבא?"

"היא בת מוגלגים, לא יותר פשוט להתחתן על טהורת דם? גם ככה נשארנו כול כך מעט." המילים שלו לא היו מה שציפתי להן אבל טון דיבורו היה זהה לזה שבמחשבותיי.

"מי אבא? בנות הדודות המבחילות של סיריוס? בלה ואחותה הבלונדה? אתה יודע בדיוק כמוני ששתיהן תומכות באדון האופל, " כן. אמרתי 'אדון האופל', זה כינוי שאי אפשר להימנע ממנו בחוגים מסוימים.

אמא הניחה יד מרגיע על זרועו של אבא, "גם אנרומדה התחתנה עם מוגל, זה לא ממש הזיק לה לא? הילדה שלהם מקסימה."

"ג'יימס אני לא יכול לתת לך להרוס ככה את השושלת שלנו, אנחנו תמיד היינו טהורי דם, ואז תחילת הזמנים-"

קטעתי אותו בחריפות, "הזמנים השתנו אבא, ילדי מוגלגים בעלי יכולת קסומה זה משהו שהופיע רק בחמישים השנה האחרונות, מספר טהורי הדם הולך ומתמעט, ואדון האופל מאיים על כולם, אני לא הולך לעמוד בצד בלי לעשות כלום לגבי זה ואני לא הולך לעזוב את לילי!" שמתי לב שנעמדתי בבת אחת והכרחתי את עצמי להירגע ולהתיישב, "אבא אני באמת אוהב את לילי."

הורי נשמו נשימה עמוקה יחד, כמו זוג תאומים, "רק תגיד לי שזה משהו רציני ועמוק שיביא לך שמחה ואני אהיה מאושרת," אימי אומרה לי בקול קטן.

"אני באמת, באמת אוהב אותה אמא."

"אז אני תומכת בכול מה שתחליט."

ראיתי את ההיסוס על פניו של אבי כשאיבד את תמיכת אשתו.

"מה אני יכול לעשות כדי שתאמין לי שאני רוצה את העתיד הזה בשבילי אבא?" אני שואל אותו.

משהו בפניו מתרכך אבל אני לא יכול לשים את האצבע על הדבר המדויק, "זה בסדר ג'יימס, אם אתה באמת מאמין. תן לי זמן, אבל אני לא הולך להכאיב לך."

רווח לי בלב ואיפשהו הנשימה נעשתה קלה יותר, קמתי ממקומי, הכיסא נגרר לאחור בלי לעשות רעש, נשקתי את אימי על הלחי הקרירה שלה ויצאתי מהמטבח.

דילגתי את המדרגות שתיים שתיים למעלה כששמעתי את המריבה.

"אני רק רוצה לצאת מהחדר הזה כדי ללכת לשתות משהו במטבח סיריוס, בחייך פנה לי את הדרך!" לילי צעקה, חייכתי כשזיהיתי את הטון הזה, זה היה הטון שבו היא צעקה עלי כול כך הרבה פעמים.

אני נגשתי לדלת שסיריוס חוסם, "מה קורה כאן?"  שאלתי אותם.

סיריוס מוריד את היד שחסמה את המשקוף ואני נגשתי אל לילי וחיבקתי אותה.

היא הייתה עצבנית ולא הסכימה לקבל ממני יותר מחיבוק קצר, "הוא לא נותן לי לצאת מהחדר באזושהי זכות! והשרביט שלי אצלו!"

"היא רצתה לצאת למטבח והיה לי מין איזשהו חשק בלתי מוסבר לא לתת לה לצאת מהחדר," סיריוס הסביר את עצמו ושנינו ידענו שאני חייב לו טובה ענקית.

"טוב אז רך כף אני לא רואה שום סיבה לא לתת ללילי לצאת מהחדר הזה יותר," שחקתי את המשחק.

סיריוס משך בכתפיו והוריד את היד שחסמה את הדלת, "בבקשה אוואנס," הוא אמר.

לילי יצאה מהחדר, תופסת על הדרך את מברשת השניים שלה, היא עקפה את סיריוס ופנתה שמאלה לכיוון השירותים.

כשהיא יצאה מטווח שמיעה התיישבתי על המיטה בכבדות, "אני חייב לך רך כף," מלמלתי.

"בקטנה קרניים, שלוש הסיבובים הבאים של הבירצפת על חשבונך."

שלושה עמודים בערך ו1500 מילים.

גאווה!

ממש כיף לראות את הפיק שלי במומלצים, זה נותן הרגשה טובה.

וכמו ההרגל שלי בזמן האחרון

תעקבו-תגיבו-תדרגו

באמת שזה עושה לי טוב!

הפרק הקודם		הפרק הבא