אנדי שוב

בס"ד

סליחה על העיכוב. אני סטודנט (כן, זה התירוץ להכל עכשיו) ורק עכשיו יש חופשת סמסטר.

תודה לכל מי שחיכה עד עכשיו ולא התייאש

רון וויזלי עבר לא מעט הרפתקאות מוזרות במהלך חייו. אבל לאבד מישהו ואז להיתקל בו בכוח, מילולית, בעודך מחפש אותו? לא, זה עוד לא קרה לרון.

"הארי?" הוא שאל, ואז צעק: "הארי! מצאתי אותך!"

"מה?" שאל הארי בבלבול.

"וואו, אני חייב להודיע להרמיוני... שיו, הארי, איפה היית?"

הארי הביט ברון לשנייה, ואז הסיט את מבטו. הבעת פניו הייתה זהה לזו של גור כלבים מפוחד. ואז, הארי הסתלק משם בריצה, מותיר את רון מאחור.

"מה? היי! לא! רגע אחד!" רון נאנח.

הוא הביט לעבר הארי הנמלט. מושא חיפושיו, חברו הטוב ביותר, ומקור דאגתו בשבועות האחרונים, היה ממש שם, במרחק ריצה קצרה.

רון הגניב מבט לאחור. שם, יש את מה שזה לא יהיה שהארי נמלט מפניו. ייתכן ששם מסתתרות כל התשובות לשאלות של רון (השאלות היו של הרמיוני, למען ההגינות, אבל רון ידע שהיא מאשרת לו לאמץ את השאלות הללו).

אילו רק היה יכול לפצל את עצמו לשניים, ואז חציו היה רודף אחרי הארי וחציו היה ניגש להציץ במקום ההוא.

למזלו של רון, הוא לא צריך לפצל את עצמו לשניים. הוא שלף את שרביטו וכיוון אותו לעבר דמותו ההולכת וקטנה של הארי במרחק (המסדרון הזה היה ממש ארוך כנראה). הוא המתין לשעת כושר, כזו שבה לא יהיה אף עובר אורח בטווח האש שלו, ואז לחש: "פטריפיקוס טוטאלוס."

והארי קרס על הרצפה בקול חבטה רמה, כזו שגרמה לכמה ראשים מודאגים להציץ מבין המשרדים הסמוכים.

נראה שרון אכן פתר חצי מהבעיה, אבל הוא עשה זאת בכך שיצר לעצמו בעיה נוספת. אילו הרמיוני הייתה עדה לכך, היא הייתה אומרת שזה מהלך רון קלאסי, ושזה מה שגרם לה להתאהב בו מלכתחילה. לפעמים בנות יכולות להיות כל כך מסובכות, אבל זה לא היה אחד מהסיבוכים שרון התלונן עליהם.

לא חלפה דקה, וכבר מאותו "אי שם" ממנו נמלט הארי, נשמעו קולות ריצה. רון הסתובב וראה שלושה פרצופים יחסית מוכרים. היו אלה חלק מאותם בוחנים שפגש יחד עם הרמיוני בשעה שביקרו את הארי בתום הסימולציה. מכשפה ושני קוסמים. בטח שאר הבוחנים נשארו שם.

הצעיר מביניהם ראה את רון ומיד נעמד במקומו. "אתה!" הוא קרא והחוויר מעט.

"איפה הארי?" שאלה האישה.

רון הצביע ביד רועדת לעבר גופו הנעול של הארי, שסביבו כבר התגודדו כמה קוסמים ומכשפות מהחדרים הסמוכים. אם הם האויב, להסגיר את הארי ישר לידיהם לא היה מהלך חכם. אבל האישה שאלה בטון כזה מאיים, והקוסם הצעיר נראה כל כך מבוהל, והקוסם השלישי חייך את החיוך הכל כך מטריד שלו, שרון רק רצה לתת להם את מבוקשם ולהמשיך הלאה משם.

"שמישהו יקרא לאבטחה!" קראה אחת מאותם סקרנים שהקיפו את גופו הנעול של הארי.

"אתה חייב לנו," לחשה הבוחנת באיום לעבר רון, ואז ניגשה לקהל המקיף את הארי. "אין צורך!" היא קראה לעברם, "אין צורך. הוא משלנו."

היא שלפה תג מדש גלימתה – כנראה כזה שהסגיר שהיא הילאית, בהתאם לצבע גלימתה – והסקרנים התרחקו מהארי בעודם מביטים בה ביראה.

"מתנצלים, טעות שלנו," המשיך אחריה הצעיר בעודו מרחיק את כולם. "אנחנו ניקח אותו ונלך."

רק הקוסם עם החיוך הקריפי נשאר לצד רון, והוא לא אהב את זה. מה גם שהוא עמד כל כך קרוב אליו, ורון היה יכול להישבע שעולה ממנו צחנה של שום. מה נסגר עם האנשים האלה? ואם לשפוט לפי צבע הגלימה שלו, הוא בכלל לא היה הילאי.

"אתה רון וויזלי, נכון?" הוא שאל.

רון הביט בו וניסה להעלות על פניו את המבט הכי מפחיד שהוא מסוגל להעלות. "כן, מה אתם רוצים ממנו? למה חטפתם את הארי?" הוא שאל.

איש השום הניד בראשו. "כנראה שזה לא היה רעיון טוב להסתיר את זה מכם. אני אגיד לנאדיה ודאנקן שנחשוף בפניכם הכל, אחרי שנרגיע את הארי."

לאחר שהרמיוני הצטרפה אליו, ולאחר שכולם הציגו את עצמם, הלכו נאדיה, דאנקן, ארני, הרמיוני ורון בחזרה למעבדה של אנד"א.

"לא הייתם חייבים להתחזות לעובדי משרד הקסמים ולפרוץ לכאן," דאנקן הצטדק בעודו סוחב על כתפו את הארי הנעול, "הייתי מקבל אתכם בברכה."

"אתה זה שהעלה את הרעיון שמוטב לשמור על כל העניין בסוד," הזכירה לו נאדיה.

דאנקן נשך את שפתיו בחוסר אונים.

"טוב, עכשיו אנחנו כאן," הרמיוני ענתה להם, "אז מה קרה? למה חטפתם אותו?"

"לא חטפנו אותו!" דאנקן הזדעק, "הזמנו אותו! הוא בא הנה ונכנס לסימולציה בהסכמה מלאה."

"נכנס לסימולציה? מה?" רון שאל. הוא הגניב מבט להרמיוני, והאימה שפשתה על פניה שיקפה בדיוק את מה שהתחולל בתוכו.

"אממ..." דאנקן נראה אבוד, "נאדיה, רוצה את להסביר? את עושה את זה טוב יותר ממני."

"יהיה קל להסביר כשנגיע למעבדה," היא ענתה לו בדיוק כשהגיעו למפתן הדלת. ולאחר שנכנסו בזה אחר זה והשכיבו את הארי בעדינות על מיטתו, נאדיה הציגה בפני הרמיוני ורון את ג'ואן, דין, ווינטר וגרייס הדוממים, וסיפרה להם את כל הסיפור.

"וזהו, אחרי שש שעות הארי התעורר," נאדיה סיימה את הסיפור. "דאנקן היה עד לזה ושחרר אותו, ואז ניגש לקרוא לי ולארני. אבל כשחזרנו למעבדה, הארי לא היה שם."

"הוא יצא והתנגש בי," רון השלים את הסיפור, "ואז המשיך לרוץ עד שנעלתי אותו."

"טוב, נשחרר אותו?" דאנקן שאל בחיוך, "הוא שומע את כל מה שאנחנו אומרים הרי, נוכל לשאול אותו מה קרה!"

"כן!" התלהב רון וכמעט נעמד, אבל מגע קל של הרמיוני בידו השאיר אותו ישוב.

הוא הגניב מבט לעבר זוגתו. הרמיוני בהתה ברצפה, מהורהרת.

"החששות שתיארתם מאוד הגיוניים," היא פצתה את פיה אחרי שכמעט ולא דיברה, "אבל דרך הפעולה שלכם... נו, אל תתפלאו אם אני ורון לא נבטח בכם לחלוטין. כלומר, לשמור על הכל בסודיות כזו? לסכן ככה כל כך הרבה אנשים? אני בטוחה שלמרות כל הביטחון ששידרתם כלפי הארי לקראת צאתו למשימה, עדיין חשבתם בעצמכם שזו התאבדות."

"כן, לא נראה שהשארנו לכם יותר מדי סיבות לבטוח בנו," ארני חייך בפה סגור – מישהו כנראה העיר לו על השיניים הצהובות, אבל החיוך הסגור רק גרם לו להיראות מטריד אפילו יותר – "אבל מה היית עושה במקומנו, העלמה גריינג'ר?"

"ובכן... לא יודעת, אולי לא משאירה את זה בסוד?" היא הטיחה בו, "אולי מערבת גורמים קצת יותר רציניים מאשר מפקד טירונים?"

"מר קולבלעתי הוא גורם רציני מאוד," ארני השיב.

"אבל הוא גורם פנימי," הרמיוני לא וויתרה. "השארתם את זה ביניכם, הבוחנים. בעוד שאם הסימולציה באמת יצאה משליטה, אולי עדיף לערב גורמים חיצוניים? אולי קוסמים אפלים השתלטו עליה, וצריך לערב הילאים אחרים? אולי זו בעיית מחשבים –"

"– מחוּשבים," תיקן אותה ארני.

הרמיוני גילגלה את עיניה. "בסדר," היא אמרה, "אז אולי תערבו עוד אנשים מהמחלקה הזאת?"

"אבל הם ירצו לסגור את אנד"א," התנגד ארני.

"אני חושבת שזה מה שנעשה ברגע שנשחרר את השבויים," נאדיה מלמלה. "אנד"א לא בטוחה."

"מה?" הוא מחה, "אבל אנד"א היא מפעל חיי!"

"מפעל חייך הוא סכנה איומה!" הטיחה בו הרמיוני, "תראה! תסתכל עליהם! אם אתה דואג למפעל חייך יותר מאשר לחיים עצמם, אל תתפלא שאני ורון לא בוטחים בך יותר מדי."

"טוב, אנחנו סוטים מהנושא," נאדיה מיהרה להרגיע את הרוחות. "את הדיונים על מדוע נהגנו כפי שנהגנו נשאיר למי שיתחקרו את האירוע. כעת, ננסה להתמקד בעתיד, ולהבין מה הארי חווה בתוך אנד"א שגרם לו להימלט מהחדר בסערה. מר וויזלי, במטותא ממך, אתה יכול לשחרר אותו מהנעילה?"

רון ניגש לגופו הנעול של הארי. הוא הרים את שרביטו, ואז שאל, "אבל מה אם הוא ינסה לברוח שוב?"

"אה, תשאיר את זה לי," ארני חייך. הוא נעמד לצד רון והניף את שרביטו באלגנטיות. האלקטרודות שבו ונצמדו לעורו של הארי.

"עכשיו," סיים ארני. רון מלמל את מילות הלחש וגופו של הארי נרפה, ורק החל להתפתל.

"תוציאי אותי!" הוא צעק, "תשחררי אותי! מה קרה שעכשיו את נלחמת? אמרת שתתני לי לצאת! תשחררי אותי!"

"מי?" שאל רון והביט לצדדים. אל מי הארי מדבר? אל הרמיוני? אל נאדיה?

"נווו!!! איפה השרביט שלי?!" הארי צרח.

"הארי, הארי! הירגע!" נאדיה ביקשה.

הרמיוני נעמדה לצד רון והביטה בהארי המתפתל. "הארי, הכל בסדר, אני כאן," היא אמרה בקול הכי מרגיע שהיא הצליחה לגייס, "מה שזה לא היה, זה נגמר."

"זה לא נגמר! אני לא אתן לך לנצח! איפה הערפל?" הארי המשיך בשלו.

"הארי, אתה חייב להירגע," ביקשה הרמיוני, "ואז נוכל לעזור לך."

הוא המשיך לצרוח.

"הוא חושב שאת לא הרמיוני," הסיק רון.

"כן, הבנתי את זה..." היא מלמלה בארסיות.

"ברור שאת לא הרמיוני! שנינו יודעים את זה!" הארי המשיך, "את אנד"א! את אנד"א!"

ארני, נאדיה ודאנקן החליפו מבטים מודאגים.

"אוקיי, אני לא הרמיוני, אני אנד"א," הרמיוני שיתפה פעולה, "ואני לא כאן כדי לעזור לך, כנראה. אבל אם אתה רוצה להמשיך ב... במה שאתה עושה – מה אתה עושה, בעצם?"

"מביס אותך ויוצא מכאן," ענה הארי.

"אוקיי, אז אם אתה רוצה להמשיך בלהביס אותי ולצאת מכאן, אז אתה צריך להירגע. נשתף ביחד פעולה רק לרגע קט, ואז תוכל להמשיך במסע שלך."

נראה שזה שכנע את הארי, והוא נרגע.

"יופי," חייכה הרמיוני, "ועכשיו, רוצה לספר לנו מה קרה לך בפנים?"

"כאילו שאת לא יודעת, אנד"א. את שולטת בהכל," הוא הטיח בה. "למה את נראית כמו הרמיוני?"

"נו, לפחות הוא מזהה אותך!" עודד אותה רון.

ארני, נאדיה ודאנקן נעמדו לצידם. "אתה חושב שאתה עדיין בתוך הסימולציה, הארי?" שאלה אותו נאדיה.

"אל תשחקי איתי משחקים," הארי הטיח בה, "ברור שזו עדיין הסימולציה. אחרת מה רון והרמיוני עושים פה?"

"באנו לחפש אותך," מלמל רון בחשש, אבל נראה שאיש לא שמע אותו.

"הארי, זה חסר היגיון," נאדיה ענתה לו.

"נו, ברור שזה מה שתעני!" המשיך הארי בחיוך מטורף, "זה מה שאת כל הזמן אומרת, שזה חסר היגיון. ואז, הפלא ופלא, אני מצליח להימלט ממך שוב, עד הפעם הבאה."

"הארי, הארי!" הרמיוני הרימה את קולה, "נניח שאתה עדיין בתוך הסימולציה, אתה רואה שאתה לא יכול לזוז כרגע. איך אתה חושב שזה יקדם אותך החוצה?"

הארי שתק.

"אז נניח שאתה באמת בתוך הסימולציה, ונניח שכולנו רק התגלמויות של הסימולציה מול העיניים שלך, אם אני אומרת לך שכדי להיחלץ מכאן ולהמשיך הלאה אתה צריך לספר לנו מה קרה, למה שלא תעשה את זה?"

"כי זו בבירור עוד אחת מהתחבולות שלך," ענה לה הארי, "את בטח מנסה עליי עוד אחד מהטריקים המלוכלכים שלך, לשכנע אותי שזו המציאות."

הרמיוני משכה בכתפיה. "כרצונך," היא אמרה. "אז אני אשחרר אותך, ואז תברח, ואז מה?"

"ואז אני אמצא את הערפל, איפה שלא החבאת אותו."

הרמיוני פזלה לעבר שלושת הבוחנים. "מה זה הערפל הזה שהוא מזכיר כל הזמן?"

ארני נראה נבוך. "זה פיצ'ר שהכנסתי לאנד"א."

"זה מה?" שאלו רון, הרמיוני, דאנקן ונאדיה.

"מאפיין של הסימולציה," תרגם להם ארני את כוונתו.

"הערפל הוא השער החוצה מהסימולציה," הסביר דאנקן לרון והרמיוני. "אם אתה פוגש את הערפל בסימולציה, אתה יכול לעבור דרכו ואז לצאת ממנה ולהתעורר."

"ואם אתה לא פוגש את הערפל?" שאל רון בדאגה.

"כל עוד אתה בסימולציה, יש ערפל," הסביר ארני, "וכל עוד יש ערפל, אתה יכול לצאת."

הרמיוני הביטה בהארי. "ואם הוא חושב שהוא עדיין בסימולציה, אז..."

"...אז הוא מחפש ערפל כדי לצאת," המשיך אותה ארני.

הרמיוני הביטה בהארי. "טוב, תשמע," היא אמרה לו, "אנחנו הולכים לשחרר אותך עכשיו."

ארני, נאדיה ודאנקן נראו מבולבלים. "הרמיוני, מה –"

"– ותהיה לך את היכולת הפיזית לצאת מכאן, ולחפש את הערפל," היא קטעה אותם והמשיכה לדבר עם הארי. "ואם תראה את הערפל, אתה מוזמן לצאת. אנחנו לא נעצור אותך. אבל אתה פשוט לא תראה אותו."

הארי נעץ בה מבט נבזי.

"אבל נניח שכן יש ערפל אי שם, אתה כך או כך תמצא אותו, אז למה שלא תספר לנו, לפני כן, את מה שקרה לך כשהיית בתוך הסימולציה? כלומר, לפני שהתעוררת כאן?"

הארי שתק.

"טוב?" שאלה אותו הרמיוני בחיוך, ואז פנתה לארני. "אתה יכול בבקשה לשחרר אותו?"

ארני נאנח. "אני מקווה שזו לא טעות," הוא לחש באוזני רון (שהצטמרר מכך שהבל פיו השומי מילא את אוזנו), ואז ניגש למיטתו של הארי והניף את שרביטו.

האלקטרודות התנתקו מהארי, והוא התיישב. הרמיוני מיהרה להתיישב גם היא, ושאר הנוכחים עשו כמוה.

"ועכשיו, הארי, אתה רוצה לספר לנו?" היא שאלה בחיוך. ולהפתעת כולם, הארי נענה לבקשתה של הרמיוני וסיפר הכל.

וזה לא היה סיפור פשוט. כשהארי סיים, רון הביט בו ביראה. לו היה במקומו, הוא בוודאי היה נסער אף יותר, ושום דבר לא היה משכנע אותו שהוא לא בסימולציה בזה הרגע. לא, יותר גרוע – רון לא היה עולה על זה שהוא בסימולציה מלכתחילה! ואם זה קרה לו רק עכשיו, מה הוא עבר במבחן האמיתי עם אנדי?

"וזהו," הארי נראה גמור מעייפות, "אני יכול ללכת עכשיו?"

הרמיוני הנהנה. היא הביטה בו בנחמה. "אתה יכול ללכת לחפש את הערפל, כן," היא אמרה לו. "ואם תמצא אותו, אז אני מאחלת לך את כל ההצלחה שבעולם."

"אבל אני לא אמצא אותו, מה?"

הרמיוני הנידה בראשה. "נדמה לי שלא, הארי."

הארי נעמד. בדכדוך מה, הוא דידה החוצה מהמעבדה, מחפש את מזלו.

"לאן הוא הולך?" שאל רון.

"לחפש את הערפל," ענתה הרמיוני. "אולי בבית שלו. אולי בהוגוורטס."

"רק שהוא לא ימצא בבית שלו את קית' גולבי," התחלחל רון.

הרמיוני צחקה. "זה היה חלק מהסימולציה, אתה זוכר?" היא שאלה. "כדאי שנודיע לג'יני שהוא בדרך."

כחכוח גל נשמע מכיוונה של נאדיה. "העלמה גריינג'ר, אם יורשה לי," היא ביקשה, "אני רק רוצה להעיר ולהביע את הערכתי. אף אחד מאיתנו לא היה מצליח להרגיע ככה את הארי ולגרום לו לספר את מה שעבר עליו."

"טוב, אתם לא מכירים אותו כמונו," השוויץ רון.

"אבל עכשיו השאלה היא מה עושים, לאן ממשיכים," נאדיה המשיכה.

"לדעתי, אולי הקדוש מנגו יודעים להתמודד עם המצבים האלה," הציע דאנקן.

"מה? רגע, אבל מה איתם?" נאדיה הצביעה על ארבע המיטות הנותרות. "איך נשחרר אותם לולא הארי?"

דאנקן השתתק. הוא הביט בארבעת הנמים בתוגה. רון ניסה לדמיין את עצמו בנעליו של דאנקן. מה הוא היה עושה? איך הוא היה מתמודד עם אחריות כזאת?

"אבל יש לכם את הארי, לא?" הוא שאל.

דאנקן, נאדיה וארני הביטו בו. "מה הכוונה?" נאדיה שאלה.

"הארי הצליח להתמודד עם אנד"א אך ורק בזכות הניסיון הקודם שלו. ועכשיו, כשהוא מנוסה אפילו יותר, וכשהוא אפילו פגש את ג'ואן וגרייס, אני חושב שהוא יצליח אפילו יותר בפעם הבאה."

"רון, מה אתה עושה?" לחשה הרמיוני באוזנו, "אתה רוצה לסכן את הארי?"

"אה, זאת לא באמת סכנה," רון ענה, "אם מישהו יכול לעזור להם, זה הארי."

"לא הייתי אומרת שהוא כשיר עכשיו," נאדיה מלמלה.

"בסדר, הוא יתאושש מהר," המשיך רון, ולא היה לו מושג מאיפה הוא מביא את הביטחון לומר את כל הדברים האלה. "חיכיתם שלושה שבועות, מה זה כבר לחכות עוד יום או יומיים?"

שלושת הבוחנים החליפו מבטים. נראה שהם הצליחו לתקשר ביניהם בדממה איכשהו, כי לאחר כמה שניות הם הביטו שוב בהרמיוני ורון. "טוב, אז איפה הארי?" דאנקן שאל.

חיוך לא רצוני עלה על פניה של הרמיוני. "בטח מחכה לג'יני הפתעה לא כל כך נעימה עכשיו בבית," היא צחקקה. "בוא ניקח אותו משם, רון."

בעודם צועדים לעבר אולם הכניסה ממשרד הקסמים, רון חש התחממות בלתי מוסברת בכיסו. "איי! מה זה?" הוא זעק.

"עדכנתי את צ"ד," הרמיוני ענתה. רון הוציא את אוניית הזהב ובחן אותה. האותיות סביב המטבע הרכיבו את צמד המילים "מצאנו אותו".

"דרך מהירה, במקום לשלוח כמה ינשופים או להודיע לכולם בזה אחר זה," הסבירה הרמיוני.

הם הגיעו לאולם הכניסה והתקרבו לעבר אחת מתחנות הפלו. "את יודעת," אמר רון פתאום, "הסימולציה הזאת די מתוחכמת."

הרמיוני הביטה בו במבט שגרם לו להתכווץ מעט. "עכשיו אתה אומר את זה?" היא הרימה את קולה, "אחרי ששכנעת אותם לקחת את הארי עוד פעם?"

"רק עכשיו חשבתי על זה," הודה רון, "וגם, כאילו, הארי צריך להסכים לזה."

"הו, אחרי שהוא יתאושש הוא בהחלט יסכים, אתה מכיר אותו," הזכירה לו הרמיוני. "לפחות עכשיו נדע לאן הוא נעלם."

הם נעמדו מול האח. "אלינו או לג'יני?" שאל רון.

"אני חושבת שג'יני דחופה יותר," היא הודתה. "עכשיו, מאיפה לוקחים אבקת פלו?"

"אממ..." רון מלמל. הוא ניסה להיזכר מה אבא שלו תמיד היה עושה, ואז נזכר שבכל פעם שהיה בא איתו לעבודה, הוא נכנס מכניסת המבקרים. "אולי הוא יודע," הוא הציע והצביע על קוסם שנראה אחראי.

הרמיוני הנהנה, והם ניגשו לאותו קוסם שעמד בצד והשקיף על האולם. "סליחה, אדוני," הרמיוני פנתה אליו.

הוא הביט בהם. "כן, איך אני יכול לעזור לכם?" הוא שאל.

"מאיפה אנחנו משיגים אבקת פלו?" שאל רון.

הוא בחן אותם מכף רגל ועד ראש. "אתם לא עובדים כאן, מה?" הוא שאל, "אתם מבקרים? ולא קיבלתם תג?"

"לא נתנו לנו כשנכנסנו," שיקרה הרמיוני.

"המפף," נאנח הקוסם ההוא, "הבידוק הבטחוני של ימינו. טוב, רק העובדים זכאים לקבל אבקת פלו ולהשתמש באח."

הרמיוני ורון החליפו מבטים. "נראה שנצטרך לקחת את הדרך הארוכה," הוא נאנח.

למזלם, הדרך ממשרד הקסים לסמטת דיאגון לא הייתה ארוכה מדי, אבל היא כן נמשכה די זמן כדי לתת לרון והרמיוני אפשרות לעכל את סיפורו של הארי.

"מה פתאום גרם לך להבין שאנד"א מתוחכמת?" שאלה הרמיוני.

"פשוט, זה שהיא הכניסה אותו לסימולציה בתוך סימולציה כדי לגרום לו לחוסר אמון בנו כשיצא לבסוף. זה... זה די מרושע," רון הודה.

"מרושע אבל תמוה," הוסיפה הרמיוני, "כי אם אנד"א רוצה לשמור אותו אצלה, כמו שנראה שהיא אמרה לו כשלבשה את צורתו של דמבלדור, אז למה שתגרום לו לחשוב שהוא עדיין בתוכה ושהוא צריך לצאת? זה רק ירחיק אותו משם יותר."

אכן היה משהו בדבריה. "אולי את צריכה להיכנס לשם במקום הארי," השתעשע רון.

"אני לא חושבת שזה רעיון טוב שמישהו בכלל ייכנס לשם שוב אי פעם," הרמיוני דווקא הייתה רצינית, "אבל אתה צדקת במה שאמרת מוקדם יותר. אם מישהו צריך להיכנס, זה הארי. עם כל הכבוד לשכל שלי, בשביל להתמודד עם דבר כזה צריך את התושייה של הארי וההתמודדות שלו עם כוחות אפלים."

"את באמת חושבת שכוחות אפלים השתלטו על זה?" שאל רון, "כלומר, מה אנחנו בכלל יודעים על זה?"

"רק את מה שנאדיה, דאנקן וארני סיפרו לנו," השיבה הרמיוני, "וזה לא הרבה."

הם התקדמו בעצלתיים ברחוב הלונדוני. "אני לא אוהב את זה בכלל," הודה רון. "הם לא נראים לי, שלושתם. במיוחד הארני הזה. כל מה שקשור לאנד"א הזאת מצמרר אותי."

"מה זאת אומרת?"

"שמעת איך הארי תיאר את זה שבסימולציה התכנסנו כולנו ודנו על מה לעשות עם ג'יני?" ענה רון, "באופן שהיה ממש ממש דומה למה שעשינו במציאות, רק עם ג'יני במקום הארי?"

"לא בדיוק, לא היה את זכריה סמית' אצלנו," הרמיוני גיחכה.

רון חייך גם כן. "טוב, זה באמת היה משונה."

"וגם," הרמיוני הוסיפה בעודם נכנסים לקלחת הרותחת, "שמעת איך הארי תיאר אותנו. ההתנהגות שלנו שם, מה שאמרנו... הגרסה שלנו שהייתה בסימולציה התבססה כנראה על מה שהסימולציה למדה עלינו יחד עם איך שהארי מכיר אותנו."

"אוקיי, אז?"

"אז מה שהסימולציה הראתה להארי זו סוג של קריקטורה של כל אחד מאיתנו," היא הסבירה. "כל אחד מאיתנו התנהג בצורה מוקצנת בהשוואה למי שאנחנו באמת."

רון הנהן. מוזר היה לו לשמוע מהארי על הגרסה המוקצנת שלו ושל הרמיוני. התיאור של הרמיוני השתלטנית ורון הרכרוכי עשה לו כאב ראש.

כשהגיעו לסמטת דיאגון בסופו של דבר, רון העלה עוד תהייה. "ומה אם הארי צודק?" הוא שאל.

הרמיוני הביטה בו, ונראה שהיא לא לגמרי יורדת לסוף דעתו.

"מה אם הוא באמת עדיין בסימולציה?" המשיך רון.

"לְמה אתה מתכוון?"

"מה אם אני ואת חלק מהסימולציה בעצם? מה אם אנחנו לא אמיתיים, ויש רון והרמיוני אמיתיים אי שם בחוץ? מה אם אנחנו רק מפריעים להארי?"

הרמיוני נראתה מהורהרת. "מצחיק שאתה בכלל חושב על האופציה הזאת, כי נראה שהגילומים של הסימולציה בהחלט ידעו שהם כאלה, אבל אני די בטוחה שאני קיימת, ואותה ודאות צריכה להיות גם אצלך בנוגע לקיום שלך. יש פילוסוף מוגלגי בשם דקארט שאמר, 'אני חושב, משמע אני קיים'. אם אי פעם תפקפק בקיום של עצמך, תיזכר במשפט הזה."

"או שאם אני אראה ערפל ביום מן הימים, אני אנסה לעבור דרכו," התלוצץ רון.

הרמיוני לא חייכה. הם בדיוק הגיעו למפתן הבית של ג'יני כשאמרה, "בוא פשוט נקווה שאנחנו אמיתיים, רון."

הם הקישו על הדלת בעדינות. לא חלפה דקה וג'יני פתחה להם. "הוא פה," היא אמרה, ולא הוסיפה.

רון והרמיוני נכנסו פנימה, מביטים בהארי שישב דומם על הספה.

ג'יני סגרה את הדלת אחריהם. "הוא שונה," היא אמרה להם, "שוב."

"אני ממש פה, את יודעת," הארי עקץ אותה.

הרמיוני ורון התיישבו משני צדדיו. "שלום, הארי," הרמיוני חייכה אליו.

הארי הביט בה בגבה מורמת. "איך ידעתם למצוא אותי?" הוא שאל ורעד קלות, "מלבד העובדה שאני באמת עדיין בתוך –"

"– זה המקום הכי סביר שתלך אליו, אחי," קטע אותו רון.

"ובכל מקרה תכננתי לשלוח להם ינשוף שאומר שאתה כאן," ג'יני הוסיפה.

הארי נאנח.

"סיפרת לג'יני שאתה חושב שאתה עדיין בתוך אנד"א?" שאלה הרמיוני ברוך. הארי הנהן בדממה.

"זה הכי הרבה שהוא דיבר איתי מאז שחזר מהסימולציה בפעם הקודמת," הודתה ג'יני.

הארי לא הגיב. במקום זה, הוא הביט בהרמיוני. "אין ערפל, מה?" הוא אמר לה.

"אין," הרמיוני הנידה בראשה.

"אז יצאתי מהסימולציה? סופית?" הוא שאל.

הרמיוני המשיכה בחיוכה החם. "אתה יודע, בדרך לכאן רון העלה את האפשרות שאולי אתה צודק, ואולי אתה באמת בתוך הסימולציה. אולי אנחנו לא אמיתיים כמוך, הארי."

הוא הביט בה בדממה. נראה שהיא הצליחה לסקרן אותו.

"והמסקנה שלנו היא שאם תמצא ערפל, אנחנו לא נעצור בעדך מלעבור דרכו, בניגוד למה שעברת שם בפנים."

הארי הנהן. עיני העגל הפעורות שלו גרמו לו להיראות כה שברירי וחסר אונים, ורון כל כך רצה לחבק אותו, אם לא היה חושש שזה יגרום להארי להשתגע שוב.

"אז אם הצלחתי לצאת באמת," הארי אמר, "בדגש על אם הצלחתי לצאת, אני עדיין צריך לחזור לשם בשביל להציל את קולבלעתי והשאר, נכון?"

הרמיוני הנהנה. "רק אם אתה רוצה, הארי."

רון היה די בטוח שהוא ראה דמעה נקווית בקצה עיניה של הרמיוני, אז הוא החליט לקחת את הפיקוד. "לפחות הפעם נדע איפה למצוא אותך ולא נשגע את כל העולם בשביל זה," הוא חייך.

הארי פלט צחוק מריר. "אני עדיין לא בטוח שזו באמת המציאות," הוא אמר, "אבל זו ללא ספק הגרסה הכי משכנעת."

"זה בסדר, חבר. אנחנו כאן. לפחות עד שתמצא ערפל ותצא," רון אמר והניח יד על שכמו. הרמיוני עשתה זאת גם, והם סחפו את הארי לחיבוק משולש. אלא שאז רון ראה בזווית העין את ג'יני מביטה בהם, ולא נראה שהיא מרוצה מזה משום מה. הוא מיהר להרפות ואמר, "אז אתה חוזר לשם?"

הארי הנהן. "זה מה שצריך לעשות, לא? שנלך לשם עכשיו?"

"אתה לא רוצה לישון על זה?" הציעה הרמיוני.

"אתה לא רוצה לישון בכללי? או לאכול משהו? להתאושש קצת?" הוסיף רון. "הם חיכו שלושה שבועות, עוד יום לא יזיק."

הארי סוף סוף חייך, ומבחינתם זו הייתה תשובה חיובית.

למחרת, רון והרמיוני הצטרפו להארי כשחזר למעבדה של אנד"א. דאנקן, נאדיה וארני קיבלו שם את פניהם.

הארי נשכב על המיטה ונתן לארני לעטוף אותו באלקטרודות ושמיכה.

"תזכור, הארי, לחפש ערפל," דאנקן הזכיר לו. "מיד כשאתה קם מהמיטה, אם בכלל תמצא את עצמך במיטה."

"ואם אני לא בטוח שאני בתוך אנד"א?" שאל הארי, "יש איזה סימן מזהה? משהו ודאי כזה?"

להפתעת כולם, ארני אמר, "כן."

"רגע, מה?" רון שאל פתאום, "מה זה? מה זאת אומרת?"

"יש תמיד דרך לדעת אם אתה בתוך אנד"א או לא," ארני המשיך, "זכור שמה שיוצג לך באנד"א מבוסס ברובו על זכרונותיך. לכן, במקרים מסויימים, ההיגיון שם יהיה זהה להיגיון של חלום."

"מה זאת אומרת?" שאל הארי.

"למשל, במהלך המבחן היית בהוגוורטס," הסביר ארני, "וירדת לחדר הסודות. בעוד שבזכרונותיך חדר הסודות נותר מקום עמום בלבד, משום שהיית בו למשך זמן קצר וגם זה היה בעצימת עיניים, כשהיית בתוך הסימולציה חדר הסודות קיבל חיים משל עצמו, עם שלל חדרים צדדיים ואף מעבר למעונות המורים בהוגוורטס. ברגע שאתה מגיע למקום שאתה לא לגמרי בטוח כיצד הוא בנוי, צפה לכך שההיגיון ייעלם במהרה."

"זה וערפל," הוסיף דאנקן.

ארני הנהן. "כשיש ערפל, יש איך לצאת. אל תדאג, הארי."

"תראה להם מה זה," רון חייך לעברו.

הארי חייך בחזרה. "אני מוכן," הוא הודיע.

ארני הניף את שרביטו ומלמל דבר מה, ועד מהרה גופו של הארי נעשה רפוי, עפעפיו כיסו את עיניו, ונשימתו נהייתה איטית ומדודה. ארני התרחק ממיטתו של הארי והתיישב על אחד הכיסאות.

לא חלפה חצי דקה והארי פקח את עיניו. "ארני?" הוא שאל.

ארני הביט בדאנקן, נאדיה, הרמיוני ורון בבלבול.

נאדיה נעמדה. "הארי? הכל בסדר?"

"נכנסת לשם, הארי?" שאל דאנקן בחשש מה, ורון הבין את החשש. אם עכשיו אנד"א סירבה להכניס את הארי לשם, מה שהוא חווה כשנכנס בפעם שעברה התממש שוב. זה עלול לגרום להארי שוב לחשוב שהוא בתוך הסימולציה...

"כן," ענה הארי, ואנחת רווחה כללית נשמעה מכולם. "נכנסתי, הייתי בפנים. אממ... ארני, אתה יכול להכניס אותי שוב?"

ארני הפנה לעבר חבריו מבט שואל. נאדיה הנהנה לעברו.

"א... אוקיי," הוא אמר, "אוקיי. נכנסת? היית בפנים?"

"כן, אמרתי את זה כבר," אמר הארי בעצבנות קלה, "נכנסתי ויצאתי. אתה יכול להכניס אותי שוב?"

ארני נעמד והתקרב למיטתו של הארי. "כרצונך," הוא אמר, והטיל שוב את הלחש. עפעפיו של הארי נסגרו בשנית, נשימתו חזרה להיות איטית, וגופו נרפה.

הפרק הקודם		הפרק הבא