מעלליהם של הדור הצעיר

אלבוס פקח את עיניו, וגילה שהוא לא יושב בחזית ביתו,אלא על משהו קר ומכוסה טחב ירוק ומגעיל. אלין,שבטח כבר שמה לב למתרחש,לפתה בחוזקה את ידו של אלבוס. הוא הזדקף, וראה שהאחרים עושים כמוהו.

"אני מזהה את המקום הזה..." לחש הארי,מצמצם את עיניו.ג'יימס הפנה כלפי אביו מבט שאלה.

"כולם לשלוף שרביטים!!! מהר!!!" אמר הארי פתאום.

"אבל אבא,אסור לעשות קסמ..." התחיל ג'יימס.

"אמרתי ,תשלפו שרביטים!!!" חזר הארי בכעס. כולם שלפו את שרביטיהם בלית-ברירה.

" שתק!!!" צעק הארי, יורה קרן אדומה באוויר. נשמע קול חבטה וצרחה.

"הם פה..." לחש הארי." תברחו!!!!" הורה לילדים.

"לא.לא נית.." התחיל אלבוס.

"אמרתי,תברחו!!!!" שאג הארי.כולם רצו והתחבאו מאחורי סלע גדול.הארי בא בעקבותיהם.הם החזיקו ידיים,שוב,וניסו להתעתק,אך ללא הצלחה. פתאום שמע אלבוס קול צרחה מפלח את האוויר.הוא הביט אל אביו,העומד על ארבע,נאחז במצחו וצורח.אלבוס הבין.הוא חוזר. אלין ניגשה אל הארי, וכרעה לצידו.אלבוס התקרב גם.גם רוז,מאט, וג'יימס התקרבו.נודל ניגשה בספק-מה. מליסה ומוני נשארו במקומן,כאילו הצמיחו שורשים.

"מר פוטר,מר פוטר, אתה שומע אותי?!" אמרה אלין בפאניקה.

"הוא חוזר, הוא חוזר, לכו!!!" צרח הארי.

פתאום אלבוס הרגיש איך הוא נדחף הצידה, ונקשר לסלע.הוא ראה שכל האחרים גם באותו מצב. אלין הייתה כבולה לצידו,שרביטה עדיין אחוז חזק בידה. אלבוס ראה שגם אביו היה כבול בצידו השני.הוא נאבק כדי לא לצרוח. הוא ראה איך מוני ומליסה,מבוהלות,התחילו להיכנס לפאניקה.רוז הייתה איתן,מנסה להשתיק אותן.מאט היה כבול לצידה של רוז,וג'יימס לצידה של מליסה. נודל הייתה כבולה מעברו השני של ג'יימס,וליד אלין.היא לא הייתה מבוהלת,אלא להפך,סקרנית.היא הסתכלה מסביב,כמו מחפשת רמזים למה שקורה פה.

אלבוס שם לב לדמות גבוהה, עטויה ברדס, החוצה את המדשאה בהליכה איטית,נושאת משהו בידיה. אחריה הלכו עוד כמה דמויות זהות,אבל הן עניינו את אלבוס פחות.הדמות הסירה את הברדס. פניה של הדמות היו מוארכים,ומבט של זדון היה בעיניה השחורות.שיערה היה שחור,ארוך וגס.הדמות הייתה פרועה מאוד.

" לסטריינג'." אמר הארי בתיעוב.

"צודק בהחלט,פוטר." אמרה הדמות.היא התקרבה אל הארי, והניחה את החבילה לרגליו של אלבוס.

האיש ניגש אל מאט,שהיה בקצה.

"אתה מאט'יו שיימוס תומאס.." אמר." אביך, נלחם נגדי,וכמעט מת." אמר, מביע את שנאתו.

הוא ניגש אל רוז.

"ואת, רוזמרלדה מולי וויזלי, האין אני צודק?" אמר האיש." סבתך חיסלה את אישתי על כך שחיסלה את דודך,פרד וויזלי."  רוז התחלחלה.

הוא עבר את רוז וניגש אל מוני.

"אין לי שום דבר מעניין עלייך,מינרווה צ'ו תומאס.רגע,אולי יש לי. אביך השתתף בקרב על הוגוורטס,וכמעט נהרג,בדיוק כמו אחיך." אמר האיש ,מחווה לעבר מאט.  מוני הזילה דמעה.

האיש התקרב כעת אל מליסה.

"מה שלום העלמה בראון הקטנה? דודתך,צר לי לומר, נרצחה בידי פנריר גרייבק,איש זאב." אמר באכזריות.

"ג'יימס סיריוס פוטר.אני מכיר את סיריוס,סנדקו של אביך.הוא ישב איתי באזקבאן." אמר האיש.

"רוונה לאבגוד לונגבוטום. הורייך עזרו לחסל את אדוני ואת נחשו." אמר לנודל. (לא באמת חשבתם שקוראים לנודל 'נודל' באמת,נכון? זה רק שם חיבה.)

" אלינה ספראוט. סבתך זרקה עליי מוגלת פרונקלשטונקלים, וגם דודאי בכד,שכמעט ריסק לי את הראש לחתיכות.אחרי זה גם שמעתי רק את הצרחות של הדודאי המטומטם הזה."אמר האיש. "אני מעדיפה שתקרא לי אלין." אמרה אלין ברוב טיפשותה ובחוצפתה.

"שקט!!! אני מדבר פה!!!" צרח האיש,וסתר לאלין. לחייה בערה בצבע אדום. הוא כיוון את שרביטו עליה,והיא נאנקה בכאב.אלבוס לא יכל לשאת את המחשבה שמשהו קורה לאלין,והוא לא יכול לעזור לה. האיש התקדם הלאה.אלין צרחה שוב.

"זה הכל רק הצגה!!!! זה לא קורה!!!"

"זה דווקא כן קורה ,יקירתי.או שמה עליי לומר, בוגדת דם?" שאל האיש בשלווה.

אלין נאנקה מכאב,שוב. האיש המשיך.

"אלבוס סוורוס פוטר. הכרתי את סוורוס.הוא היה מעורר חלחלה.גם הכרתי את אלבוס.קוסם חזק,אבל אידיוט."אמר האיש.

"ולסיום,הארי ג'יימס פוטר.האיש שחשב שהרג את אדוני.הילד שנשאר בחיים. אך לא עוד!!! האדון יקום לתחייה!!!!!" אמר  האיש.

"אתה נבלה,לסטריינג'. אוכל מוות נבזי.רוצח." אמר הארי בחריקת שיניים.

האיש רק הטה את ראשו אחורה,וצחק.הוא ניגש אל קדרה גדולה,שאלבוס לא שם לב אלי המקודם,וראה שהאיש קורא מאיזו פיסת קלף.

"עצם האב!!! היא זו שתחייה את נשמת בנך!!!"אמר האיש,ונופף בשרביטו.ליד לרגלו של אלבוס נפער חור,שממנו יצא קצת חול.אלבוס ראה כתוב מתחת לרגליו.הוא קרא אותה בקפידה.

טום רידל היה כתוב שם.אלבוס לא ידע מה זה אומר.

החול טס אל האיש,ונכנס לקדרה.

"בשר המשרת שניתן מרצונו, הוא יחייה את נשמת אדונו!!!" צרח האיש, ובהינף שרביט כרת את הזרת והקמיצה בזרועו השמאלית.האיש נאנק בכאב, אבל התגבר.הוא המשיך.

"דם האויב,שנילקח בניגוד לרצונו..." היאש התקרב אל הארי, חתך חתך בצרועו,ואסף את טיפות הדם."הוא יחייה את נשמת יריבך!!!" צרח האיש,בעודו מוסיף את הדם לקדרה המבעבעת.

אלבוס הסב את מבטו אל החבילה ששכבה לרגליו, תוהה מה יש בה. פתאום נוכח לדעת שהוא לא רוצה אפילו לדמיין מה שוכב שם,בין הגלימות,לרגליו.

האיש התקרב,אסף את החבילה וזרק אותה לקדרה. אלבוס פילל וייחל בכל ליבו שזה יטבע. אחרי כמה דקות,דמות גבוהה,גמלונית,בעלת עיניים אדומות, עלתה מין הקדרה.האנשים מסביב הריעו.

"את הגלימה שלי ואת השרביט שלי, לסטריינג'." אמר הלורד וולדמורט בקול קר.

הפרק הקודם		הפרק הבא