כשאהבה ותיעוב נפגשו לראשונה

אנשים, סורי על האיחור לא הייתי בקרבת אינטרנט בשעה האחרונה.
שתי דברים. א. הפרק מוקדש לעדן שהתגובות שלה תמיד מועדדות אותי (לא ששלכם לא אתם גם...)
ב. תודה ענקית לאחות המדהימה שלי מוגה שהיא עוזרת לי בסידור הפיק, טעויות כתיב קטנות וטיפה התבטאות.
קיצר, זהו תהנו ואל תשכחו להגיב!!!

פרק -8-

"מה?" שאלה סופי בהלם.

ג'ניפר המשיכה לאכול והסתכלה על דניאל שמשום מה נראה קצת מעוצבן.

סופי הביטה בדניאל בציפייה והוא התחיל לספר, "זוכרת שלמדנו בתולדות הקסם על המייסדים של עולם הקסם?" הוא הסתכל עליה שלפתע נראית מרוכזת רק בו והוא המשיך, "זוכרת את מרלין והשולחן העגול? זוכרת שסיפרו שמרלין העביר את הידע שלו לשלושה מתלמידיו שהוא הכי סמך? מי הם היו, סופיה?"
"לוריין, אנג'לו ואריסטו," ירתה סופי תשובה מהירה.

"חמש נקודות לסופיה," אמר בחיוך. "נכון, הוא באמת העביר את הידע ללוריין, אנג'לו ואריסטו, אבל אריסטו בגד בהם והלך למלכה מורגוז, שהייתה ידועה ברשעותה. היא תכננה להשתמש בידע ולהשתמש בו כדי להקים צבא של מתים. אבל אנג'לו, ששמע על מה שעשה, יצא מיד לקרב והוא ולוריין בכוחות משותפים הצליחו להשמיד את מורגוז. אנג'לו שהיה מאוהב קצת במורגוז כעס כל כך, הוא ישב שבועות וחודשים על תוכנית לסיים את המשימה שלא הצליחה למורגוז, ואכן, בסופו של דבר, הוא מצא דרך. שיטה נוראית. הוא השתמש בכל הידע שמרלין נתן לו, ומכר את נשמתו וגופו לשטן תמורת אותו מכשיר נוראי. ומה עושה אותו מכשיר? הוא זימן את כל הכוחות של מורגוז שהצליח לקחת ואת הידע של מרלין וחיבר אותם ביחד. הוא תכנן שברגע שהוא יצליח לשלב את שתי הכוחות האלו ביחד, הוא יכניס אותם לגוף אחד, וכך יוכל לשלוט על כל העולם עם כוח כזה עצום.

"הוא תכנן ליצור חזרה את גופה של מורגוז."

לפתע דניאל שם לב שכולם השתתקו. הוא הסתכל סביב וראה שארתור התיישב וחיכה שמצנפת המיון תיגע בו.

"אני אספר לך אחר כך," לחש דניאל. באותו רגע מצנפת המיון נגעה בראשו של ארתור וצרחה, "רייבנקלו."

"לא שציפיתי אחרת," מלמל דניאל אבל כשראה את פרצופה המבואס של סופי שאל, "שנמשיך?"

היא הנהנה, אבל הוא לא הספיק לומר משפט כי באותו רגע ארתור הסתכל לכיוונה של סופי ונפנף לעברה. מספר תלמידים הסתכלו לעברה בסקרנות וסופי הסמיקה.
"ומה קרה בסוף?" שאלה את דניאל שנראה קצת מעוצבן.

"מה שקרה זה ככה: אנג'לו ולוריין גילו על מה שאריסטו הלך לעשות והלכו לעצור אותו. היה קרב מטורף ובסופו של דבר אריסטו ניצח, אבל לוריין, אהובת ליבו, מתה. היא ביקשה ממנו כמה דקות לפני שמתה שישמור על הבן הרך הנולד ואכן זה מה שעשה. הילד הזה היה וויליאם ג'יימס שיינסן."

סופי שמעה הכל, מרותקת, ואמרה, "מסכן אריסטו... הוא כל כך אהב אותה, ובסופו של דבר היא מתה?!"

דניאל משך בכתפיו ואמר, "מה שקרה קרה, זה לא שיש לי יכולת לשנות את העבר." והוא סיים את עוגת הפירות שלו.

סופי הסתכלה על ג'ניפר שהייתה באמצע לאכול את עוגת הסופלה שלה ושאלה, "מה את חושבת על ארתור? נכן שהוא מדהים? ותחשבי על העבר שלו!"

ג'ניפר הרימה את מבטה שלחה מבט קטן לעבר דניאל שפניו נראו חסרות הבעה ואמרה, "בואי נדבר על זה במקום פרטי."

סופי הנהנה בראשה.

"סופיה, את רוצה את הסוף של העוגה שלי?" שאל דניאל והסתכל עלייה.

היא חייכה ואמרה, "כן. אתה תמיד זוכר שאני אוהבת רק את התחתית."

"איך אני לא אזכור, זה החלק שאני לא אוהב, הבצק."

היא חייכה, לקחה את הצלחת מידו וסיימה לאכול את הפאי.

התלמידים סיימו לאכול ועלו חזרה למועדונים שלהם.

סופי עלתה ראשונה, משאירה את דניאל וג'ניפר לבדם. כשהייתה קרובה למועדון גריפנדור היא ראתה שארתור מחכה לה ליד הדלת, מחייך ונראה כמו אל יווני.

"הי," אמרה וחייכה חיוך מתוק.

"מה שלומך?" שאל.

"קצת מאוכזבת, רציתי שתהיה בבית שלי," אמרה בכנות.

הוא חיך ואמר, "לא נורא, אנחנו נתראה. יש לנו כמה שיעורים ביחד, לא?"

היא הנהנה ואמרה ברשמיות, "לילה טוב, אדוני."

הוא קד עמוקות ואמר, "לילה טוב, גברתי." הוא הושיט את ידו, ליטף קלות את לחייה של סופי והסתלק חזרה לחדרו.

סופי עמדה שם מספר דקות, מרחפת עד ששמעה את האישה השמנה אומרת," את מתכוונת להיכנס הלילה?"

סופי התעשתה. היא אמרה את הסיסמה (פמפלי-דמפלי) ועלתה לחדרה. היא פשטה את הבגדים, החליפה לפיג'מה ונכנסה למיטה. היא ציפתה להירדם תוך כמה דקות אך השינה באה והלכה, היא הייתה ערנית. היא הסתכלה על השעון השעה הייתה עשר וחצי. 

היא התיישבה על המיטה והתבוננה בחדרה. הוא היה קטן, מתאים לזוג בנות בלבד.

היא הסתכלה על הקירות, מספר תמונות שלה ושל ג'ניפר נראו על הקירות. היא הסתכלה על הצד המבולגן של ג'ניפר ועל הצד המסודר שלה וחייכה.

ג'ניפר נכנסה לחדר מעט מתנשמת, היא הסתכלה על סופי ואמרה בתוכחה, "את!"

סופי חייכה ואמרה, "אני?!"

"כן. תגידי לי, את מוכנה להסביר לי מה זה היה הקטע לדבר איתי על ארתור כשדניאל מקשיב?"

סופי הסתכלה בבלבול על ג'ניפר שמשום מה נראתה קצת כועסת. "מה הבעיה?"

"נו, מה את סתומה? את הרי יודעת שדניאל מחבב אותך יותר מרק ידיד."

סופי נעצה בה מבט המום ואמרה, "דניאל?! דניאל וויליאמס?! הידיד שלי מאז הגן?!"

"לא, דניאל ג'ונסון משנה ג'." ג'ניפר גלגלה את עיניה. "ברור שאני מדברת על דניאל וויליאמס." היא הסתכלה על סופי כאילו היא מטומטמת.

סופי הסתכלה על ג'ניפר הכועסת ואז פרצה בצחוק ואמרה, "בדיחה טובה, ג'יי, באמת הצלחת לעבוד עליי."

ג'ניפר הסתכלה עליה בהלם והתיישבה על המיטה, מעט בתסכול.

סופי הסתכלה על ג'ניפר מספר שניות ואז שאלה, "ואיפה את היית?"

"דיברתי עם דניאל, למה?"

"וואלה, אולי סיפור אהבה בין שניכם יצא בסופו של דבר," אמרה סופי בחיוך רחב.

ג'ניפר זרקה עליה כרית ואמרה, "תהיי רצינית, אני ודניאל זה שתי ישויות שונות. אין לנו תחומי עניין משותפים ואנחנו בקושי מדברים."

סופי נאנחה ואמרה, "את צודקת."

ג'ניפר נעמדה ונכנסה למקלחת להתארגן. כעבור כמה דקות היא יצאה מהאמבטיה לבושה בפיג'מה. היא נכנסה למיטה והסתכלה על סופי. "סופי, את אוהבת את דניאל?" שאלה לבסוף.

סופי הסתכלה עלייה בפליאה ואז אמרה, "לא יודעת, אני ודניאל מכירים אחד את השני כבר המון זמן, והתרגלתי אליו. אני אוהבת אותו, אבל כמו אח גדול."

ג'ניפר הנהנה בראשה וסופי שאלה בחיוך, "מה החקירה, דניאל שאל אותך משהו?"

"מה פתאום," אמרה ג'ניפר במהירות. היא נשכבה על המיטה, מלמלה לילה טוב חפוז ונרדמה.

סופי ישבה עוד כמה דקות במיטתה ואז לחשה 'כבה' כדי שהאורות נכבו, ונרדמה.

הפרק הקודם		הפרק הבא