סיפור אהבה בסיפור אימה

בנות תהנו, סורי שלא פירסמתי פרק יותר מוקדם זה הכל בגלל הבטא המקסימה שלי!! בקיצור תהנו ואל תשכחו להגיב!!
הפרק מוקדש ל.. מי שרוצה שהוא יוקדש לה שתשלח  לי הודעה אבל לבנתיים הוא מוקדש לכן!!

פרק -8-

"טוב, אני לא יכולה להגיד שאני מופתעת," אמרה קייט והסתכלה על חברותיה שהביטו עליה בבלבול.

"על מה את מדברת?" שאלה ג'סיקה.

זו הייתה שעת ארוחת הערב וקייט הסתכלה על מארק, הבחור החדש שצעד לעבר שולחן הבית שלו, סלית'רין, לאחר שנקבע מקומו על ידי מצנפת המיון.

קייט ראתה אותו צועד ביהירות לעבר שולחנו ואז פנתה להביט בחברותיה ואמרה, "הוא מפחיד. לא ציפיתי שהוא יהיה בבית אחר; רק להסתכל עליו מעביר בי צמרמורות." והיא הצטמררה.

ונסה הסתכלה על ג'סיקה ואז חזרה להביט בקייט. היא חייכה ואמרה, "חשבתי שהיחיד שמעביר בך צמרמורות הוא ריצ'ארד."

קייט נעצה בונסה מבט זועם ואמרה, "אני לא מבינה למה אתן חושבות שאני מאוהבת בו. הוא... הוא שחצן, יהיר, מעצבן, חושב שהוא יותר טוב מכל אחד אחר ו-"

"הוא מושלם בשבילך?" הציעה מארי בחיוך.

קייט התרוממה מהשולחן בכעס. היא לקחה את צלחתה והתיישבה ליד שתי בנות משנה ראשונה שנראו נלהבות לשבת לידה. כשהרימה את מבטה מצלחתה היא גילתה שהיא יושבת מול ריצ'ארד. הוא הסתכל עליה במבט מוזר ולפני שהספיק לומר מילה קייט סיננה מבין שיניה, "שלא תעז לומר מילה", ולקחה ביס מהשניצל שהיה בצלחתה.

היא ראתה מזווית עיניה את ריצ'ארד מחייך, ואז חיוכו נעלם כשהסתכל על מישהו מאחוריה. קייט הסתובבה וראתה את מארק נועץ מבט מאיים בריצ'ארד. קייט הסתובבה חזרה, אבל ריצ'ארד כבר לא היה שם.

קייט נאנחה. היא סיימה לאכול את ארוחתה במהירות ועזבה את האולם, צועדת לעבר מועדון גריפינדור. היא נכנסה לתוך המועדון; הוא היה ריק מתלמידים והאח בערה, מחממת את החדר. היא רצה לעבר המדרגות ונתקלה בריצ'ארד.

היא הרימה את מבטה והסתכלה על ריצ'ארד שנעץ בה מבט. הוא היה ללא חולצה, וקייט ראתה את גופו. היא חייכה ואמרה, "עזבת מוקדם?"

הוא הנהן. לפתע קייט הסתכלה על גופו וראתה שהוא מלא שריטות וחבלות. היא הסתכלה על ריצ'ארד בבהלה ואמרה, "ריצ'ארד, מה קרה לך? למה אתה כל כך חבול?"

ריצ'ארד נסוג לאחור ואמר בקול קר, "כלום, אני נפלתי על הרצפה."

קייט צעדה לעברו ואמרה, "על מה אתה מדבר? אתה כולך מלא בשריטות! אתה צריך ללכת למאדם פומפרי בדחיפות שתטפל לפחות בחלק מהן."

"זה כלום," אמר ריצ'ארד בעקשנות והלך עוד כמה צעדים אחורה. הוא הסתובב ללכת לחדרו וקייט ראתה את גבו החבול.

היא רצה אחריו ותפסה בכתפו, מסובבת אותו כך שעמדו פנים מול פנים. "אתה לא יכול ללכת ככה, אתה יכול לחטוף זיהום!" קראה.

הוא חייך חיוך מריר ואמר, "אני לא חושב שזה משנה."

היא הסתכלה עליו ואמרה, "חכה כאן," והיא רצה לחדרה, אך רגע לפני שעלתה במדרגות היא הסתכלה על ריצ'ארד ואמרה, "אל תברח."

היא רצה לחדרה במהירות ולקחה משם את העזרה ראשונה הקסומה שלה, שאימא הכריחה אותה לקחת. היא יצאה מהחדר וצעדה במהירות לעבר מגורי הבנים. ריצ'ארד לא היה במסדרון והיא הבינה שככל הנראה נכנס לחדרו.

היא צעדה לעבר חדרו ואז דפקה על הדלת. כעבור רגע דלת החדר נפתחה וריצ'ארד עמד מולה, לבוש בחולצה.

היא נכנסה לחדר והסתכלה עליו, "שב, ותוריד את החולצה."

הוא חייך ואמר בעדינות, "קייט, אני לא חושב שזה יעזור."

היא משכה אותו לעבר המיטה והושיבה אותו בעדינות אך בעקשנות. היא הסתכלה עליו במבט נוקב והוא נאנח ופשט את החולצה. קייט פתחה במהירות את התיק הקטן והוציאה בקבוק קטן וחבילת בד. היא הסתכלה על ריצ'ארד שלא אמר כלום. היא פתחה את הבקבוק ושמה על ידה מעט משחה. היא הניחה את ידה על חזהו ושפשפה בעדינות עם המשחה את מקום השריטות; לאחר כמה שניות היא התרחקה ושמה את הבד על מקום השריטות. היא סגרה את הבקבוק ושמה את הכל חזרה במקום ואז פנתה להביט בריצ'ארד ואמרה, "אני לא יכולה לשים בכל מקום, אבל שמתי לפחות במקומות שנראו לי הכי טריים."

הוא הנהן וקייט קמה כדי לשטוף את ידיה. היא נכנסה לתוך חדר האמבטיה וחייכה לעצמה. המקום היה מבריק, 'כאילו אף אחד לא היה פה,' חשבה לעצמה.

כעבור כמה שניות קייט יצאה מהחדר וראתה שריצ'ארד עדיין יושב על המיטה. היא התקרבה לעברו והתיישבה לידו ואז אמרה, "אז... אמרת שנפלת?" והסתכלה עליו.

הוא חייך חיוך עקום וענה, "כן."

היא הנהנה. לפתע ריצ'ארד דחף אותה בעדינות על המיטה והיה מעליה. היא הסתכלה עליו מתקרב לעברה. היא לא ידעה למה, אבל היא רצתה שיעשה את זה, שינשק אותה. היא לא ידעה למה; מצד אחד זה היה ריצ'ארד, הבחור המעצבן והיהיר שהכירה. מצד שני היה בו משהו שונה, משהו שלא הכירה, כאילו מתחת החזות הקפואה יש עוד משהו. היא רצתה לדעת.

ריצ'ארד הביט בקייט שהסתכלה בו, ואז הוא התרחק ממנה ואמר, "קייט, בבקשה, עזבי אותי."

היא התרוממה מהמיטה והסתכלה עליו, אבל הוא לא היה מוכן להביט בה. היא לקחה את חפציה ועזבה את החדר במהירות. היא עלתה לחדרה, פשטה את בגדיה ונכנסה לתוך האמבטיה. היא פתחה את ברז המים החמים ושקעה בתוך האמבטיה. היא חשבה על ריצ'ארד. היא לא הבינה למה היא מרגישה ככה, למה היא פתאום רוצה לחזור אליו ולנשק את שפתיו שנראו לה לפתע כל כך רכות.

היא זכרה את מבטו, רגע לפני שהתרחק ממנה: מבט של תיעוב עצמי. היא רצתה להוריד את המסכה הזאת מפניו ולראות מה מסתתר מתחת; היא רצתה להבין, לראות. היא ישבה עוד כמה דקות באמבטיה, מעבירה יד רטובה על צווארה והרגישה את השריטה, שבינתיים התחילה להגליד. היא נאנחה וכעבור כמה דקות נוספות יצאה מהאמבטיה. היא התלבשה במהירות ונכנסה לתוך המיטה הקרה.

רגע לפני שנרדמה היא חשבה על הצרחן שנשלח לריצ'ארד. היא הייתה בטוחה באלף אחוזים שמי ששלחה את הצרחן שלחה גם את מארק לעקוב אחרי ריצ'ארד.

ריצ'ארד ישב כמה דקות ללא תזוזה על המיטה ואז קם מהמיטה ודפק את ראשו קיר בכוח.

"לעזאזל," מלמל לעצמו. הוא תלש את התחבושת שהייתה על חזהו ונכנס לתוך חדר האמבטיה לשטוף את המשחה מעליו.

הוא הסתכל על עצמו במראה ונאנח, "אָמָארָה תהרוג אותי," מלמל ריצ'ארד, ואז התעתק לעבר הטירה שלו. הוא צעד במהירות לעבר הסלון וראה את אָמָארָה יושבת על הספה מול האח, קוראת ספר. ברגע שנכנס היא הרימה את מבטה מהספר והביטה בו.

הוא השתחווה ופצה את פיו לומר משהו, אך אָמָארָה הרימה את ידה ואמרה, "שקט."

הוא סגר את פיו וחיכה למוצא פיה, ואכן כעבור כמה  שניות היא התחילה לדבר: "אתה נהנה להמרות את פי, נכון? אני מבינה שאלפיים וולט של קסם מקולל לא מספיק לך; אני צריכה להגביר את עוצמת הכוח?"

הוא הסתכל על אמרה ואז אמר בשקט, "אני מצטער, אָמָארָה."

"אבל הצטערות שלך לא מזיזה לי! לא איכפת לי אם אתה מצטער, אתה ממרה את פי, אתה מצטער ואז חוזר לעשות שטויות," אמרה בזעם.

הוא לא ענה והסתכל עליה כשנעמדה בכעס; הגלימה שלבשה כיסתה את כול כולה. הוא חיכה שתירגע ואז אמר, "את צודקת אָמָארָה, מגיע לי עונש, אני אתייצב בחדר השחור עכשיו."

אָמָארָה הסתובבה להביט בו ואמרה, "זה לא עוזר. אני מטהרת אותך אבל נראה שזה לא עוזר, מעניין אם הפעם נשתמש באש המאכלת, אולי זה יעורר אותך להקשיב לי."

 ריצ'ארד פנה להביט באָמָארָה בהלם ואמר, "אָמָארָה, אני לא..."

"שקט! לא ביקשתי לשמוע את חוות דעתך," אמרה בכעס. היא הסתכלה עליו ושאלה, "יש משהו שברצונך לספר לי?"

הוא הנהן ואמר, "קייט הצליחה לראות את השריטות שהיו על הגוף שלי, למרות קסם הטשטוש." כשאָמָארָה הסתכלה עליו בתמיהה והוא המשיך, "נראה שאולי היא הבחורה שדיברו בנבואה."

היא הסתכלה עליו מספר שניות ואז פרצה בצחוק מרושע. "נראה לך שרק בגלל שאתה לא יודע לעשות קסם פשוט כל כך היא נהפכת להיות הבחורה מהנבואה?"

ריצ'ארד התכווץ במקומו ואָמָארָה אמרה, "אבל אם אתה באמת רוצה להיות בטוח, אני אגיד למארק לבדוק אותה. אתה לא תתקרב אליה."

ריצ'ארד הנהן בראשו.

"ועכשיו נלך לחדר השחור," אמרה אָמָארָה, והם צעדו שניהם לעבר החדר.

קייט התעוררה למחרת בבוקר לקול פטפוט חברותיה. היא פקחה את עיניה וראתה את ג'סיקה וונסה מפטפטות בעליזות. היא התיישבה על המיטה והתמתחה בעייפות.

"בוקר טוב, סאנשיין." שמעה קייט את קולה של ג'סיקה.

היא חייכה ושאלה בעייפות, "איפה מאר?"

"נוכחת," שמעה קייט את קולה של מארי. היא סובבה את ראשה וראתה את מארי מחוץ לחדר האמבטיה, מאורגנת.

"בוקר," אמרה קייט וקמה מהמיטה לעבר האמבטיה.

כעבור חצי שעה הן כולם היו מאורגנות. הן ירדו לעבר האולם הגדול והתיישבו בשולחן הבית שלהן.

קייט הסתכלה סביב וראתה את ריצ'ארד אוכל בחוסר חשק את ארוחתו. היא רצתה לקום ולדבר איתו, אבל היא לא ידעה איך הוא יגיב ולכן חזרה להביט בחברותיה שהסתכלו עליה בסקרנות.

"מה?" שאלה קייט.

"כלום," אמרה ונסה בקול מיתמם.

קייט הסתכלה עליהם בחשדנות אבל הן התעלמו ממבטה והמשיכו לאכול בשתיקה.

לאחר שסיימו את ארוחת הבוקר פנו לעבר השיעור הראשון שלהם, תולדות הקסם.

קייט צעדה בשתיקה ליד חברותיה ולפתע שמעה את מארי צורחת, "ברייאן!"

והיא ראתה את מארי קופצת על בחור גבוה ושרירי. היה לו שיער חום בהיר, ועיניים חומות בהירות. הוא הרים את מארי ונשק לה בלהט.

קיייט הסתכלה על ג'סיקה ושאלה, "אז זה ברייאן המדובר?"

ג'סיקה הנהנה בחיוך ואמרה, "הם כל כך חמודים ביחד."

קייט הנהנה וכעבור כמה דקות שבהם ראתה שמארי לא מתכוונת לעזוב את ברייאן צעקה, "אזעקת שיעור! מארי, אם לא תפסיקי להתמזמז עם החבר שלך אנחנו כולנו נאחר!"

מארי התנתקה מבריאן ואמרה במבוכה, "את צודקת." היא נשקה שוב לברייאן והם צעדו שלובי זרועות לעבר השיעור.

קייט גלגלה עיניים ונכנסה ביחד עם חברותיה לתוך הכיתה.

במהלך השיעור קייט לא הקשיבה; היא ישבה ושרבטה במחברתה בשעמום. לבסוף היא שמעה את מארי לוחשת לה בשקט, "קייט, את בסדר?"

קייט הסתכלה על מארי ואמרה, "כן, רק משעמם לי!"

מארי חייכה ואמרה, "ובכן, זאת השגרה. היא משעממת."

"אולי נעשה משהו היום בערב, משהו משוגע? משהו שאף אחד לא עשה?" שאלה והסתכלה על מארי בעיניים נוצצות.

מארי חייכה ושאלה, "על מה חשבת?"

הם ישבו בארוחת הערב אוכלות ומפטפטות בעליזות. קייט הסתכלה על מארי בחיוך והיא הנהנה בראשה. קייט הסתכלה על הבנות מהבתים האחרים והן הנהנו בראשן.

"מוכנות?" שאלה קייט בחיוך את חברותיה ואת הבנות שהיו לידה.

הן הנהנו בראשן וקייט נעמדה על הספסל ואמרה, "יש לי הודעה להכריז."

האולם השתתק וקייט יכלה לראות את כל העיניים ננעצות בה. היא הסתכלה על מקגונגל שנעצה בה מבט חשדני, אבל היא התעלמה וצעקה, "מוזיקה!"

באותו הרגע המוזיקה נשמעה וכל הבנות נעמדו על הספסלים. כאילו לפי בקשת קייט השולחנות התרוקנו מאוכל והבנות עלו השולחנות, מתחילות לרקוד לפי הקצב. ואז היא ושאר הבנות שמעו את הפזמון התחילו לשיר ביחד.

All my life I've been good but now

 I am thinking what the hell

all I want is to mess around

and I don’t really care about

If you love me

If you hate me

you can't save me

baby baby

all my life ive been good but now

whoooooo what's the hell

קייט הסתכלה על ריצ'ארד שכששרה; הוא הסתכל עליה וחייך חיוך קטן ואז ראתה אותו קם ועוזב את האולם. היא נאנחה והמשיכה לשיר.

בסוף השיר היא ראתה את מקגונגל נעמדת ואומרת, "אני לא יודעת מה לומר, אני המומה."

האולם השתתק מצפה למוצא פיה ולבסוף היא אמרה, "עשר נקודות לגריפינדור על התעוזה ועוד עשר נקודות לעלמה בונס שלקחה על עצמה את התעוזה."

האולם הריע בעוז וקייט ירדה בחזרה לרצפה לקול תרועות חברותיה.

הפרק הקודם		הפרק הבא