סודות הוגורטס

טוב אני ממש מצטערת שלא עיכנתי אבל ..קורה:P
אני נוסעת לטיול שנתי 3 ימים אז אני יעדכן בשישי ♥

ריצארד pov
הלכתי למיטתי חושש ממה שעלול לקרות, מה אם עוד אנשים ידעו, מה אם הם יספרו למקגונגול? או סנייפ? סנייפ לא יעבור על כך בשתיקה הוא יפנה למשרד הקוסמים אם יצטרך.
נשכבתי במיטה ופשוט לא נרדמתי. טרם אור השמש הלכתי למקלחת, בתקווה שזה יעיר אותי או לפחות יתיש אותי, עדיין יצאתי מתוכה מפהק, אבל לא מספיק בשביל לשכוח מהמחשבות. פניתי לעבר חדרי והתישבתי לצד הקלף שהצטרכתי להגיש כתבתי מספר דברים, עורך ומוסיף. קמתי עם הקלף והדיו והלכתי לעבר ספריית המורים בדרכי נתקל בפילץ'. הוא הביט בי עם עיניו המפחידות ואמר "דפ... חשבתי שלא אצטרך לראות את פניך שוב, ואם כבר, לאן פניך מועדות?".
"אני הולך לספריית המורים, מדוע?" תהיתי.
"זה מחוץ לתחום בשבילך!" הוא צעק והחזיק במקלו החדש, מכוונו אלי.
"אני לא תלמיד יותר" אמרתי "ומקגונגול הסכימה לי" אמרתי ופניתי לספריה מבלי ליחס אליו חשיבות.

נכנסתי לספרייה ועיינתי בין ספרים, עד אשר הגעתי לספר שחור שעליו נכתב בלבן- חוקים.
פתחתי אותו על מנת לראות את תוכנו, vעפתי את מבטי ונתקלתי במשפט "מערכת יחסים בין מורה לתלמיד".
במהירות קפצתי לעמוד על מנת לגלות את העונש.החוורתי ברגע שראיתי, 5 שנים באזקבן ותיק פלילי- כאילו הייתי פדופיל! בדיוק מה שישאיר אותי מחוסר עבודה. המשכתי לקרוא על מנת לגלות את ההמשך באשר לתלמיד. הבטתי ופחדתי, התלמיד יגורש באופן מידי מהוגוורטס ושרביטו ישלל ל-5 שנים.
נבהלתי וסגרתי את הספר, חזרתי לחדרי רואה כבר שרוב התלמידים התעוררו.
פניתי כמעט בריצה לחדרי אך נעצרתי כאשר נתקלתי באיימי, היא הביטבה בי, ככל הנראה מזהה שאני חיוור ביותר.

איימי POV
גררתי את ריצארד לחדר הקרוב והנחתי את ידי על מצחו -הוא הייה קפוא.
"קרה משהו?" שאלתי בדאגה ניכרת
ריצארד הינהן וסיפר על מה שקרה בספריית המורים.
ניסיתי לבלוע את הגוש שהחניק את גרוני-ריצארד מתחרט על הסכמתו.
"טוב...אז אני מניחה שכדאי שתעשה את זה עכשיו ונגמור עם זה" לחשתי.
"אעשה מה?" ריצארד שאל
"תיפרד ממני-הרי זה מה שאתה רוצה לא? שקט נפשי-אל תדאג...אנ מבינה אותך. אני אניח לך" אמרתי בשקט והסתובבתי אל הדלת

ריצארד POV
הבטתי בה... לא יכולתי לוותר כל כך במהירות, לא עד שנפתחתי לאחר כל כך הרבה זמן למישהי.
"איימי" מלמלתי, אחזתי דמעות בעיני. הבטתי בה מסתכלת עלי ואז הרגשתי חלש, חלש מכדי להזיז את עצמי חלש מכדי לסגור עין. ניסיתי לאחוז במשהו, משהו שימנע מרגליי החלשות להפילי לקרקע אבל ידי זזו באיטיות רבה מידי ונפלתי לקרקע, בדרכי מטה פגעתי כנראה באחד המדפים שהיו בחדר הצפוף וכאפקט הדומינו הכל נפל עליי. נאנקתי בכאב עקב ראשי הכואב. ואז כאב הראש החמיר ופשוט לא הצלחתי להחזיק מעמד והרגשתי שאני מאבד את עצמי לעבר מקום שחור משחור.
אין לי מושג מה התרחש בזמן הזה, אני הייתי יותר עסוק בכאבי מאשר בסביבתי

איימי POV
ריצארד!ריצארד ענה לי!!"צעקתי כמו משוגעת.
"אלוהים...ריצארד בבקשה"לחשתי .
הוצאתי את שרביטי ומלמלתי"רפאו" המדף חזר למקומו ופיניתי מריצארד את כל הספרים שנפלו עליו.
כל כך רציתי לזעוק לעזרה, אבל קולי נדם-מה אם מקונגל או סנייפ יהיו אלה שיכנסו לחדר הם יתחילו לשאול שאלות ובזה בדיוק ריצארד רצה להימנע.
הנחתי את ראשו על ברכי ושהבטתי על ידי ראיתי עלייהן דם.
קמתי ופתחתי את הדלת והצצתי החוצה.המסדרון היה ריק.כנראה השיעור החל כבר.
מילמלתי לחש הרמה ולקחתי את ריצארד עאל מדאם פומפרי.
זה מה שטוב בה כלכך-היא לא שאלה אף לא שאלה אחת.
נישקתי את ריצרד על מצחו והסתובבתי ללכת לאחור.
לפני רגע כמעט נפרדנו לא? אז למה זה כואב כלכך?

ריצארד POV
הראש שלי כאב, צעק וזעק. גנחתי בכאב -זה כאב, כאב כל כך, עצם הנחת הראש על הכר הרך היה כואב.
הרגשתי משהו חודר לזרועי, משהו חד ושורף. ואז לאט לאט קולות החלו לצלצל "הוא יהיה בסדר?" מקגונגול שאלה.
"זה לא ברור, הוא חטף מכה רצינית" פומפרי אמרה.
"מה קרה?" מקגונגול שאלה.
"לא ברור, רק שאיזו תלמידה מרביינקלו- בלונדינית, הביאה אותו, היא באה והלכה במהלך הימים האחרונים, אבל עדיין היא לא בדיוק ניסתה להסביר לי מה קרה, ואת האמת לא טרחתי לשאול".
גנחתי ומלמלתי "אחח...די".
"ריצ'ארד?" פומפרי שאלה.
"אממ" מלמלתי.
"מה כואב לך?" היא שאלה בקול דואג.
"האש" מלמלתי.
פקחתי את עיניי, מסתנוור מהאור הקטן שהסתנן לעיני.
"הנה, מה שהזרקתי לך אמור לעזור" פומפרי אמרה.
"כה זן?" מלמלתי.
"מה?" מקגונגול שאלה לא מבינה את כוונתי.
"כ-מ-ה ז-מ-ן?" ניסיתי לדבר אט וברור.
"היית חסר הכרה במשך 4 ימים, כרגע יום שישי אחר"צ" פומפרי אמרה.
הנהנתי וגנחתי ברגע שהזזתי את ראשי. "תנסה לנוח" פומפרי אמרה. הנהנתי ועצמתי את עיני מנסה לשקוע בשינה עמוקה. כאשר קמתי זה היה אמצע הלילה, יד עדינה ליטפה את מצחי, מבלי לדעת מסבה כאב, אך עם זאת הרגשה כל כך טובה. פקחתי את עיני על מנת לראות את איימי מסתכלת בי ומחייכת, ואז אמרה "היי".
"היי" עניתי חזרה ואז כמוילד קטן ביקשתי "בבקשה לא ברכות, זה כואב שם".
"מה את עושה כאן?" שאלתי "למה את לא במיטה?".

איימי POV
"כי..לא יכולתי להשאיר אותך ככה...אני מצתערת הכל באשמתי"דמעה זלגה במורד לחיי.
ריצארד מחה אותה"היי...על תבכי-זה אשמתיעם כבר"אמר ונאנח.
"אתה צריך לנוח-תישן"ריצרד עצם את עיניו ונרדם במהרה

<פלאשבק>
"אז...מה הקשר שלך לריצאד העלמה פוקס?"שאלה מקונגל
"אני..אממ...אני שמעתי את הרעש שמר דפ עשה בכיתה כשנפל ונכנסתי לראות מה קרה וראיתי אותו,חזרתי במהלך הימים כדי לראות מה איתו."
זה היה שקר כמובן-לא יכולתי להירדם בלי איישורה של מדאם פומפרי שריצארד יהייה בסר

<סןף פלאשבק>
רעש חזק החזיר אותי למציאות -הסתכלתי על מיתתו של ריצארד והיא הייתה ריקה

ריצארד POV
קמתי בבוקר, איימי נרדמה על הכיסא. הרגשתי צביטה בלב על שנתתי לה לישון כך. לקחתי את השמיכה שלי וכיסיתי אותה. הלכתי לחלון במרפאה והבטתי לרגע על הנוף. ראיתי את איימי קופצת בבהלה ומחפשת אחרי, הבטתי בה והיא הסתכלה עלי, היא קמה לעברי ואמרה "תחזור למיטה".
"איימ, אני בסדר... אני פשוט לא יכול לישון או לשכב יותר".
"מקגונגול דיברה איתך?" שאלתי.
איימי הנהנה. "היא תהתה איך הבאתי אותך".
"מה ענית?" שאלתי.
"שנכנסתי לכיתה לאחר ששמעתי אותך נופל" היא ענתה.
הנהנתי וחיבקתי אותה, הצמדתי אותה קרוב אלי, נישקתי את מצחה ואמרתי "תודה לך, על הכול".
היא רק הביטה בי וניסתה להתעלם. "אני רוצה לומר לך משהו אישי, את מוזמנת להשתיק אותי. אבל את האמת אני מפחדף אני מפחד לאבד את העבודה שלי- שאומנם לא באה לידי ביטוי לאחרונה אבל עדיין. אני מפחד להיות באזקאבן ועם כל זאת אני מפחד לאבד משהו שאיבדתי וסוף סוף חזר אלי אחרי הרבה זמן".

איימי POV
ומה זה?"שאלתי והבטתי לתך עיניו
"את ההרגשה שיש לי שאני איתך"ענה ונישק אותי,נשיקה ארוכה ואוהבת.
רעש הדלת נפתחת הקפיץ את שניינו.מדאם פומפרי עמדה בכניסה והסתכלה עלינו.
"זה בסדר-לא אספר לאף אחד-בתנאי שלא תביאו חיבה במרפאה שלי"אמרה בחיוך , לא יכולתי שלא להרגיש את הסומק עולה ללחיי.
"אנחנו מבטיחים..והיי פופי..."אמר ריצארד "הממ?" שאלה מדאם פומפרי "תודה" מדאם פומפרי הנהנה ונכנסה לחדרה.
"אני צריכה ללכת-אחזור אחרי הלימודים-ובשבילך אני מקווה שתישן ותבריא"נישקתי את ריצארד נשיקה אחרונה על שפתיו והסתובבתי ללכת לשיעור


ריצארד POV
הבטתי באיימי יוצאת, מאדאם פומפרי פנתה אלי ואמרה "אתה מודע לחוקים?".
הנהנתי לעברה והיא אמרה "מי עוד יודע?".
"למיטב ידעתי אני,את ואיימי... אבל אני חושב שהיא סיפרה לעוד אנשים".
"תלמידים?" היא תהתה.
"אני מניח, מי עוד?" שאלתי.
"ריצ'ארד אני יודעת מה קרה לך עם דלאניי. קשה היה לפספס את זה" היא אמרה "אבל אתה בתוך שזה מה שמתאים? בחורה שקטנה ממך בשנתיים? תלמידה?".
"אני לא יודע, דבר אחד אני יודע, שזה מרגיש לךי טוב, מאוד".
"ריצ'ארד" היא נאנחה "אתה מודע לכיצד העולם נוהג, בסופו של דבר זה יתגלה... מה שגורלי מבחינתך יהיה מתי? ומי? חוץ מזה אתם לא טובים בזה במיוחד, אני הרגע תפסתי אתכם".
"אסור לי לדבר עם אף אחד על זה, במיוחד לא מינרווה" עניתי "היא תספר. וסנייפ ירוץ ספרינט בשביל לספר למשרד הקסמים".
"מינרווה דווקא נהפוך הוא, היא קיוותה שתמצא סוף-סוף מישהי. סנייפ, אני לא יכולה להכחיש" היא אמרה באנחה.
"את מבינה אבל שאני חושש למה שיקרה. תניחי אותי בצד. מה יקרה לה? היא תהרוס את הסיכוי שלה לקריירה טרם התחילה אותה".
"אתה יכול להצלי אותה, אבל לפגוע בעצמך" פומפרי ענתה.
"מה הכוונה?" תהיתי.
"תן לה להרגיש שאתה כופה את עצמך עליה, זה יגרום לה לחשוב כך ואם זה יתגלה טרם תסיים ללמוד. במשפט תוכל לומר שכפית את עצמך עליה, רק שזה מכניס לך לתיק פדופיליות".
גנחתי ואמרתי "חדלי בבקשה, כואב לי הראש".
"לך לנוח... יש עלייך יותר מדי עומס" הנהנתי לעברה ופניתי למיטה.

איימי POV
מסתבר שתיקי היה פתוח וכל ספריי התפזרו בקול עמום על ריצפת המסדרון,התכופפתי לסדרם.
"...אתה יכול להצלי אותה, אבל לפגוע בעצמך" מדאם פומפרי עמרה.
"מה הכוונה?" שמעתי את ריצארד שואל
"תן לה להרגיש שאתה כופה את עצמך עליה, זה יגרום לה לחשוב כך ואם זה יתגלה טרם תסיים ללמוד. במשפט תוכל לומר שכפית את עצמך עליה, רק שזה מכניס לך לתיק פדופיליות".
גוש גדול חסם את גרוני, מיהרתי להסתלק משם וללכת לשיעור הראשון.
ראשי טרוד ממחשבות-אחרי הלימודים אפרד מריצארד-אסור שייקרה דבר כזה

הפרק הקודם		הפרק הבא