מוגלגים וחצי

טיקטוק חלש נשמע בדלת. מיהרתי לפתוח. בפתח עמד אותו קוסם זעיר שבישר לי על זה שקולין הוא קוסם.

עצמתי עיניים. "זה חלום רע. אני אפקח עיניים, והכל יהיה טוב." סגרתי את הדלת בעיניים עצומות עדין והלכתי בחזרה לחדר שלי.

כמה שניות אחר כך נשמעו דפיקות נוספות בדלת.

פתחתי אותה ולפני שהספקתי לשחרר אנחת צער פילציקיק החל לדבר.

"חכה," הוא קרא. "אל תסגור את הדלת. באתי לומאר לך שגם דניס קוסם."

"תקשיב מר פיליצקיק," אמרתי.

"פיליטיק," הוא תיקן.

"פילקיט," חזרתי על דבריו. "מספיק לנו בן אחד בהוגוורטס. אנחנו לא צריכים עוד אחד."

"בריאן," קייט הופיע לצידי. "אתה לא תאמין מה קולין-" היא ראתה את מר פילצקיק שעמד בפתח. "שלום לך! בא תכנס."

ניסיתי לסמן לה בתנועות ידיים מוגזמות שהיא עושה טעות, אבל היא לא הקשיבה."שאני אכין קפה?" שאלה.

"אני אשמח," אמר פליצקיק.

לרוע מזלי, המטבח שלנו מחובר לסלון, ככה שאני לא אוכל לדחות את הצעתו באדיבות כל עוד היא כאן.

"אז מה מביא אותך לכאן?" שאלה קייט מהמטבח.

"הבן שלכם, דניס, הוא גם קוסם. באתי להציע לו ללמוד בהוגורטס," אמר פליצקיק.

קייט הניחה את הכוסות על השולחן. "אנחנו נשמח," אמרה.

"קייטי אני לא בטוח ש-" היא הכניסה לי מרפק.

מר פיליצקיק הנהן וההניח ברוב חשיבות מעטפה חומה על השולחן. "היה נעים לפגוש אתכם שנית," אמר ויצא מהחדר.

"אם יורשה לי לשאול," אמרתי לקייט. למה לכל הרוחות והלשלשושים שקולין מדבר עליהם כל היום את הסכמת?"

"קולין כרגע הראה לי תמונות מדהימות מהוגורטס," אמרה קייט. "אתה חייב לראות." היא גררה אותי לעבר חדרו של קולין.

לא יעזור לי כלום. אצלנו במשפחה יש נקבה שולטת....

הפרק הקודם