כמעט כמו אבא

עברו כמה ימים מאז אותו יום שהמשלחות הגיעו. לילי ראתה את הצרפתיים או ההונגרים בכל פינה שהלכה, הם הסתובבו במסדרונות- ההונגרים משוויצים בשרירים, הצרפתיות  בחינניות וביופי. יום אחד לילי

וסאם נתקלו בחבורת הונגרים בדרכן לשיעור תורת הצמחים. לילי הביטה בהם, מנסה להבין את פשר ההתלהבות סביבם. היא לא מצאה אותם יפים כל כך, למעט בחור אחד שמשך את תשומת ליבה. הוא נראה

לה מעט מוכר.

"לילי." אמרה סאם כששמה לב ללילי, 

המביטה בבחור בחולמנות.

"לילי? את חיה?" 

לילי קפצה, וקלטה שסאם מנסה לדבר איתה. "אהה... כן, אני חיה, כלומר... אממ... תגידי-" היא רצתה לגשת ללב העניין. "הבחור החתיך ההוא-" לילי הצביעה על הנער החלומי. "למה אני מכירה אותו?״ שאלה

לילי. 

סאם הייתה מופתעת מהשאלה. ״זה הבן של ויקטור קרום, לילי. את יודעת, הבחור ההוא שראינו לפני כמה ימים..?״ שאלה סאם. לילי הרהרה לכמה רגעים. איך ייתכן שזה הוא? זה לא אותו בחור מהארוחה,

נכון? ״אבל... הוא נראה שונה...״ מלמלה לילי. ״את ראית אותו מרחוק, לילי. אני אמרתי לך שהוא חתיך, את פשוט לא הסתכלת מספיק זמן.״ חייכה סאם. לילי חזרה לבהות בקרום הצעיר. סאם שמה לב לכך,

ועיניה ברקו.

"את יודעת מה אני חושבת, נכון, לילי?!" שאל סאם בהתרגשות. 

לילי, שהבינה את הרמז, זנחה את החלום האנושי ואת הרגע המתוק, והביטה על סאם בזעם.

"את מכירה את הפתגם 'אל תסתכל על הקנקן אלא שמה שיש בו׳, נכון?" שאלה לילי בזעף, למרות שלדעתה, הקנקן היה מושלם מבחוץ. סאם גלגלה עיניים.

"תביני, לילי, הוא פשוט מקסים, תראי אותו!" קראה סאם בהתלהבות. בטח כבר הבינה את זה, אם היא בוהה בו ככה... בטח רוצה לשחק את הקשוחה, זאת שלא חושבת על רומנטיקה כל היום.. חשבה לעצמה

סאם.

לילי חזרה להביט בבחור ומיד נתקפה גל של הערצה כלפי יופיו המהמם.

הוא היה כל כך יפה שזה הביך. לילי נאנחה כשהוא העיף את רעמת שערו המתולתל לאחור.

"מה שנכון נכון." נאנחה לילי, מבינה שכנראה סאם צודקת, ונמסה כשהוא הסתכל עלייה ועל סאם.

לילי הרגישה איך פעימות הלב שלה נעשות מהירות. היא הייתה בטוחה שכך גם אצל סאם. "הוא מסתכל... הוא מסתכל..!" לחשה לילי בהתרגשות. 

לילי חייכה חיוך מבויש לעבר הבחור, וזה- בלי להסס לשנייה- התקדם לעברן בחיוך ענק ומקסים.

"שלום, אני אלכס קרום. ואתן?" הוא הציג את עצמו בחלומיות. חלומיות מסוכנת. חשבה לילי בעודה מציגה את עצמה ואת סאם.

"א- אני לילי לונה פוטר, וזו סאם- סמנתה ויליברג..." אמרה בקול רועד מהתרגשות. סאם נפנפה לו בידה, מחייכת חיוך עדין. הוגו יותר שווה, אז שלפחות לילי תמצא חן בעיניו... חשבה סאם.

הבחור, ששמו אלכס, הרים גבה מושלמת אחת והביט בלילי בזיהוי. "אבי אמר לי שהוא התחרה בהארי פוטר, אז הוא בטח אביך, לא כן?" שאל אלכס.

הנימוסים שלו ממש מושלמים. והוא עוד זיהה את שם המשפחה! חשבה לילי בהתרגשות.

סאם הסתכלה בעיניה במבט מלא משמעות, ולילי קפצה על ההזדמנות.

לילי הבחינה בכמה בנות מסלית'רין מביטות בהן בקנאה בוערת.

חה! חשבה לילי וחייכה חיוך עוד יותר רחב. "כן, אבא שלי הוא הארי פוטר...״ מלמלה לילי שהייתה רגילה להתרגשות סביב אביה. ״שמעתי שאביך יצא לזמן מה עם הרמיוני גריינג'ר, נכון?" היא שאלה לאחר

רגע.

"אכן." השיב אלכס.

"היא דודה שלי." חייכה לילי. 

"תגיד, אתה הולך להציע את עצמך לטורניר?" מיהרה לילי לשנות נושא כשהבינה שהיא מדברת עם אלכס על איזו חברה קודמת של אבא שלו. חברה קודמת שהיא לא אמא שלו.

אלכס גלגל את עיניו החומות- ירקרקות. "לא, סתם באתי לכאן כדי להסתכל על הבנות האנגליות." צחק אלכס וקרץ להן. לילי וסאם צחקקו.

"ברור שבאתי לכאן כדי להתחרות.״ אמר אלכס לאחר רגע. החברים שלו קראו לו. ״טוב, אז נתראה, לילי, סאם." חייך אלכס והלך לחבריו.

"אני לא מאמינה!!!" צווחה סאם לאחר שאלכס וחבריו התרחקו. 

"יואו, איזה חתיך!" היא הוסיפה.

"אמא'לה! כזה מנומס!" קראה לילי, שהבינה שהיא אכן נדלקה על אלכס.

הן המשיכו לנתח את השיחה בכל פרט ופרט, כל הדרך לשיעור תורת הצמחים.

זמן ארוחת הערב הגיע, וכמו תמיד, המשלחות מבובאטון ומדורמשטראנג פנו לשבת, כל משלחת בשולחן נפרד. בכל יום המשלחות ישבו בשולחנות אחרים, מגוונים בסידורי הישיבה בין ארבעת הבתים.

הערב בובאטון ישבו עם סלית'רין- לשמחת הבנים- ודורמנשטאג התיישבו בשולחן גריפינדור.

"יש! לילי, הם יושבים פה!" לחשה סאם באוזנה של לילי. אלכס זיהה את שתי הבנות, ונופף אליהן. הבנות מגריפנדור הביטו בהן בקנאה, אך באותה הזדמנות גם במבט של 'בהצלחה'.

אלכס התיישב- לשמחתה האדירה של לילי- לידה, בעוד סאם מצידה השני.

"ערב טוב, לילי." חייך אלכס.

הוא זוכר איך קוראים לי! החיים יפים! חשבה לילי בהתרגשות.

"ערב טוב גם לך, אלכס." חייכה לילי. סאם הניחה לאלכס וחזרה להרגל היומי שלה- ׳לבהות בהוגו׳, שישב במרחק כמה ילדים ממנה, מנהל שיחה עניינית עם איזה הונגרי.

ארוחת ערב כזאת לילי לא תשכח מעולם, בלי שום קשר לאוכל הטעים. אלכס הראה לכל בית גריפנדור איך הוא מסוגל להכניס עשר חתיכות של תפוח אדמה לתוך פיו בבת אחת, ובנוסף, לילי זכתה במשקפיי

שמש חדשות, סגולות ויפות, כי אלכס הפך שתי צלחות קטנות וריקות למשקפיים- בעיניים עצומות.

לילי מלמלה תודה לעבר אלכס, שהניח את המשקפיים על אפה. היא נראתה ממש טוב איתן, אך במשך כל הארוחה היא הניחה אותם על ראשה- משום שלא היה לה צורך בהם באותו זמן.

סלית'רין הביטו בגריפנדור בקנאה. הצרפתיות לא נראו מעניינות כל כך, ואילו ההונגרים היו מרתקים.

אנחנו עושים חיים, והם סתם מתנשאים! חשבה לילי.

היי, זה אחלה מוטו! חשבה לעצמה.

הפרק הקודם		הפרק הבא