שובם של כוחות האופל

"ג'יימס! ג'יימס! קיבלנו ינשוף מטדי!"
ג'יימס הרים את עיניו מהחביתה שהוגשה לארוחת בוקר. "ומה הוא אמר?"
"הוא הצליח! מחר בבוקר הוא יבוא להוציא אותנו מהוגוורטס לסוף השבוע... יש לנו מזל שהמורים אוהבים אותו. עם קצת מזל, נפגוש את הדרסלים ביום ראשון."
"רגע- ואיפה נישן בשבת? לא נלך לאבא, נכון? אנחנו הרי רוצים להפתיע אותו.."
"אני חושב שבדירה של טדי, לא?"
ג'יימס משך בכתפיו. "אני סומך על טדי. הוא לא יפקיר אותנו."
המשך היום עבר באיטיות מעצבנת, כדרכם של ימים הבאים לפני אירוע מרגש. אך גם הוא, כמו כל יום, נגמר לבסוף, ואלבוס מצא את עצמו שוכב במיטתו ומנסה להירדם. קול נשימותיהם הכבדות של חבריו לחדר עזר להכניס אותו למצב שינה, והוא נרדם במהירות.

בארוחת הבוקר, בדיוק כשאלבוס עמד לנגוס בטוסט, טדי נכנס לאולם הגדול. הפרופסור מקגונגל חייכה אליו כשנכנס. הם לחצו ידיים ודיברו למשך כמה דקות. אלבוס המתוח הצטער על כך שלא ביקש מדוד ג'ורג' לספק לו זוג אוזניעזר, אך שיער שטדי בסך הכל מספר לה על עבודתו. שפת הגוף שלהם השתנתה באחת, ומכך אלבוס הסיק שטדי מבקש ממנה לשחרר אותו ואת ג'יימס לסוף השבוע. הפרופסור נראתה לא מרוצה, ובעקבות כך טדי חייך את החיוך המפורסם שלו, זה שתמיד עזר לו להשיג את מה שהוא רצה. הוא הוציא פתק מכיסו והגיש אותו למנהלת. לאחר בחינה מדוקדקת של הפתק, היא החזירה אותו לטדי והנידה בראשה לחיוב. ליבו של אלבוס קפץ בהתרגשות. טדי ניגש בחיוך לשולחן גריפינדור, וסימן לאלבוס לבוא. אלבוס קם ממקומו והחל להתקדם אל עבר טדי.הוא נגע בכתפו של ג'יימס כשעבר לידו, וזה קם מיד והחל להתקדם בעקבות אלבוס.
"ג'יני כתבה לי אישור בשבילכם, כי אני לא אפוטרופוס... אל תדאגו, היא הבטיחה לא לספר להארי. דרך אגב, היא אמרה שזה רעיון מצוין ושהיא כבר תמצא דרך להוציא אותו מהבית ביום ראשון. בואו לחדר המועדון, אתם צריכים לארוז." הוא הסתובב והחל לטפס במדרגות, מתעלם לחלוטין מהעובדה שהוא לא תלמיד בהוגוורטס מזה שנתיים. אלבוס וג'יימס הדביקו אותו רק כשפטפט בהתרגשות עם האישה השמנה.
"תעדכנו אותי: מה הסיסמא?"
"נוצת טווס" אמר ג'יימס. הוא ואלבוס רצו פנימה.
"יכולתי לומר לך, אתה יודע." אמרה האישה השמנה בקול נעלב. "פשוט... חשבתי שאתה נהנה לדבר איתי."
"בטח שנהניתי לדבר איתך, אבל אני גם צריך להיכנס." כשעבר לידה, הוא לחש:" בהצלחה עם סר קאדוגן."
האישה השמנה הסמיקה עד תנוכי אוזניה המצוירות, וטדי עבר דרך הקיר בחיוך. הוא הסתכל סביב. חדר המועדון של בית גריפינדור היה אדום כתמיד. ליד הספות עמדה חבורה של בנות השנה השביעית שדיברו בלהט. עם הגב לכיוונו עמדה ויקטואר. ליבו של טדי זינק. הוא סימן בידו לחברותיה שישמרו על השקט, והתקרב אליהן.
הוא חיבק את ויקטואר מאחור. היא קפצה בבהלה והסתובבה לראות מי מחבק אותה. זעקת התרגשות פרצה מפיה כשזיהתה את טדי, והיא חיבקה אותו בחזרה, מניחה את ראשה על כתפו.
"מה אתה עושה פה?" שאלה בשקט.
"ענייני משפחה... אנחנו עושים פיקניק עם המשפחה המוגלגית של הארי ביום ראשון."
עיניה של ויקטואר נפערו בהפתעה. "לא ידעתי שיש להארי קרובי משפחה מוגלגים!"
"בהתחשב בעובדה שאימא שלו הייתה בת מוגלגים, אני לא מבין למה זה מפתיע אותך." אמר טדי בחיוך. ויקטואר משכה בכתפייה. שיערה הבלונדיני כל כך עד שהיה כמעט כסוף, עיניה הכחולות והעמוקות ותווי פניה העדינים גרמו לטדי לסחרור חושים טוטאלי בכל פעם בה ראה אותה.
כל מי שנתקל בויקטואר וויזלי ידע מיד לומר בוודאות שהיא הבת של פלר דלקאור, אף כי, לדעתו של טדי, ויקטואר הייתה יפה בהרבה מאמה. הוא משך אותה אליו לחיבוק נוסף, שהפך מיד לנשיקה.
"התגעגעתי אליך, טדי."
"נו, באמת. לא ראית אותי בדיוק שבועיים!" התבדח טדי. "אבל גם אני התגעגעתי אלייך." מעבר לכתפה של ויקטואר, ממש מאחורי חברותיה המצחקקות, ראה טדי את אלבוס וג'יימס נאבקים עם המזוודות. טדי חייך אל ויקטואר.
"חכי רק רגע."
הוא רץ לעבר שני הבנים. "היי, חכו! תעצרו הכל עכשיו! אתם לא חושבים שכדאי להכין שיעורי בית לפעמים? זה יכול להקל על החיים." שני הבנים בהו בו. טדי הפרוע מטיף להם על שיעורי בית??
"אתם בהוגוורטס, למען השם!" המשיך טדי. "תניחו את המזוודות, תניפו את השרביטים ותחזרו אחריי: וינגארדיום לביוסה!"

אחרי נשיקת פרידה מויקטואר, טדי הוביל את שני הבנים אל מחוץ לשערי בית הספר. למרבה הפלא, פילץ' לא עצר אותם לבדיקה והדרך עברה באופן חלק.
כשיצאו משערי הוגוורטס, טדי אמר: "תחזיקו חזק במזוודות וביד שלי, בסדר?" הילדים הנהנו והידקו את אחיזתם בחפציהם. בקול נפץ, הופיעו השלושה מול דלת של דירה קטנה. טדי עזב את ידי אחיו, הוציא מפתח מכיסו ופתח אותה. הדירה הייתה קטנה ומבולגנת, אך נתנה הרגשה חמימה. מהחלון נשקף הכפר הקטן הוגסמיד, והרצפה הייתה מכוסה כולה בארגזים.
"ברוכים הבאים! מצטער על הבלגאן, רק לא מזמן עברתי לכאן..."
"היי, טדי! מה יש בארגז הזה?" שאל אלבוס בסקרנות.
טדי התקרב אליו בחיוך. "זה? זה ציוד הקווידיץ' החדש שלי. את המדים קיבלתי מהקבוצה, והארי שלח לי את המטאטא ממש אתמול בתור מתנה על העבודה הראשונה שלי. רוצים להצטרף אליי למשחק חנוכה של מטאטא 'קרן אור אולטרא-סגולה'? הציוד הישן שלי נמצא בארגז ההוא, שם."
אלבוס הביט בקנאה על המטאטא של אחיו החורג, מהדגם עליו כל הבנים בהוגוורטס חלמו. הו ניגש אל הארגז עליו טדי הצביע ופתח אותו.
היו בו שני מטאטאי 'פלנטה': האחד מדגם השנה שעברה, והשני מהשנה שלפניו. אלבוס תבע מיד בעלות על הדגם החדיש יותר. במשיכת כתפיים, ג'יימס לקח בידו את הדגם הישן יותר.
"באיזה תפקיד אתם רוצים לשחק?" שאל טדי. "לא כולל מחפש." הוסיף בזריזות, חיוך קונדסאי במקצת על שפתותיו.
"אני השומר!" קפץ אלבוס.
"בסדר, אז אני אהיה רודף." הסכים ג'יימס.
"מצוין. בעוד שנייה אני משיג לנו שני רודפים וחובטים." שלושה צללים כסופים יצאו מקצה שרביטו של טדי ונעלמו.
כדקה לאחר מכן, נשמע קול נפץ ולאחריו נפתחה דלת הבית.
"טדסטר! מה נשמע, גבר? שמעתי שארגנת לנו משחק! ו... מה אמרת בסוף? הבנים של הארי פוטר?!"
עיניו של הגבר סרקו את החדר, ולבסוף איתרו את אלבוס וג'יימס.
"אז אתם הבנים של פוטר, מה? יקיריי, אתם רוצים לומר שיהיה לי העונג לשחק איתכם קווידיץ'?"
"רק אם תשיג לנו קבוצה להתחרות נגדה, אוסטין"
"בטח, טדי. הכול בשביל המחפש החדש שלנו."
בזמן בו אוסטין, שהיה כמסתבר קפטן ה"צרעות" שלח פטרונוס מקצה שרביטו, טדי ערך היכרות זריזה בין אלבוס וג'יימס לבין שאר חברי הקבוצה.
"חבר'ה, זה דניאל. דניאל, אוסטין וג'יימס הם הרודפים שלנו היום. אלה הם אלן ודרייק, החובטים." אלן ודרייק חייכו אל עבר הבנים ונופפו בידיהם.
אוסטין הצטרף אליהם, וטדי הוביל את החבורה אל עבר החלון. הוא ביצע כישוף נעילה של הדלת, וקפץ על מטאטהו. "אחריי!"
"אני מניח שלצאת דרך הדלת זה ברור מדי בשבילו." רטן דניאל.
"שטויות. אני מת על הסגנון של הבחור הזה!" אמר אלן, בעודו קופץ על מטאטאו וממריא בעקבות טדי.
אלבוס ריחף מחוץ לדירה. "זה. כזה. אדיר." הוא היה בטוח שהיו הזה הוא חלום, ופחד להתעורר.
"אתה בא?" שאל ג'יימס. אלבוס התנער ממחשבותיו וטס בעקבות אחיו.

כעבור כחמש דקות תעופה, הגיעה הקבוצה למגרש קווידיץ' ישן מעט.
"ברוכים הבאים למגרש הוגסמיד, חברים. הוא משמש בעיקר כמקום אימונים לקבוצות וכמעין מגרש משחקים לשחקנים חובבים."
במגרש חיכתה להם קבוצה במדי "התותחים מצ'אדלי", מרחפים בנינוחות על מטאטאים.
קפטן הקבוצה לחץ את ידם של אלבוס ושל ג'יימס בהתרגשות.
"הבנים של הארי פוטר בעצמו! איזה כבוד, איזה כבוד... תענוג לפגוש אתכם, יקיריי! הפטרונוס של אוסטין היקר דאג להדגיש זאת, כמובן...  אז, יקיריי, אתם משחקים בקבוצת הקווידיץ' של הוגוורטס, כמובן. לא?"
"לא, אדוני."
"לא? ומדוע לא, ילדי היקר? ודרך אגב, אין כל צורך לקרוא לי 'אדוני'. שמי הוא ברונו."
"טוב, אתה רואה, אדו... ברונו, השומרת הנוכחית של קבוצת הקווידיץ' של גריפינדור מתפקדת מעולה, אבל הקפטן הבטיח לי שבשנה הבאה, כשהיא תסיים ללמוד, אני אקבל את התפקיד." אמר אלבוס בהתלהבות.
"טוב, בהצלחה, שומר קטן!" אמר ברונו, נותן להתלהבותו של אלבוס להדביק אותו.
"ואתה, בחורי?" שאל את ג'יימס.
"אני לא חושב שאני רוצה לשחק קווידיץ' באופן מקצועי, אדון ברונו. יש לי תחומי עניין אחרים, אתה מבין, ואני מעדיף להתמקד בהם."
"ודאי, בחורי, ודאי. עכשיו, הבה ניגש למשחק!"
הוא הסתובב אל עבר קבוצתו. "תותחים! להסתדר. מוניקה, הבאת את הכדורים?"
"כאן איתי, ברונו."
"מצוין. שחררי את הסניץ'!"

המשחק התחיל. ארבעה עשר קוסמים ומכשפות המריאו לאוויר במהירות, ונוצר כאוס שלם בעוד כל אחד מהשחקנים תפס את מקומו. טדי שעט קדימה, ברונו בהפרש קטן מאחוריו. זמן קצר לאחר מכן הם התפצלו וחיפשו את הסניץ' בכיוונים מנוגדים. אלבוס אייש את עמדתו כשומר, ולא אפשר לאף כדור לעבור אותו.
"כל הכבוד, אלבוס!" צעק אוסטין בעודו מבקיע את הכדור ומשיג עוד עשר נקודות לצרעות
צווחת ניצחון נשמעה מעל ראשו של אלבוס, שהרים את ראשו בציפייה לראות את טדי והסניץ' בידו, אך התאכזב לגלות שהיה זה תרגיל שנועד להסיח את דעתו מהחישוקים. עשרים נקודות נוספו לתותחים לפני שאלבוס החזיר לעצמו את הריכוז.
"אתה צריך להיות מוכן לדברים כאלה, קטנצ'יק." אמרה מוניקה בחיוך. אחד החובטים של התותחים צחקק לעצמו. אלבוס חשב שככה נראה בוודאי דוד ג'ורג' בתור חובט בקבוצת הקווידיץ' של גריפינדור.
את שאר הכדורים אלבוס חסם בקלות. המשחק נגמר כשטדי תפס את הסניץ'.

ארבעה עשר השחקנים נחתו בזה אחר זה.
"כל הכבוד, טדסטר! הוספת עוד ניצחון מוחת לתיק שלך, למרות שאני חושב שהפעם הוא נזקף לזכותו של השחקן הצעיר הזה, כאן. אלבוס, כל עוד אני הקפטן, אם תרצה תפקיד השומר בקבוצת הצרעות מווי מבורן יהיה שלך ברגע בו תגיע לבגרות."
"כל הכבוד, אל! שיחקת אותה." אמר טדי, טופח על כתפו של אחיו החורג. הוא חיבק את ג'יימס. "נהנית?"
"כן, האמת היא שכן."
"מצוין. מה שחשוב במשחק הוא ההנאה."
השמש התחילה לשקוע בשמים, מותירה את העולם צבוע בגווני אדום.
"משחק מעולה, ילדון." אמר החובט שאלבוס השווה לג'ורג'. "חזרת לעצמך מהר. מצטער על התרגיל הקטן שעשיתי לך..."
"היי, זה בסדר. צריך לצחוק מדי פעם." אמר אלבוס. החובט קרץ לו.
"מייקל. אתה?"
"אלבוס. אלבוס סוורוס פוטר."
"פוטר? יואו, ברונו! לא אמרת לי שאני משחק נגד פוטר!"
"באמת? כנראה שפשוט שכחתי להזכיר את זה, מייק." ברונו טפח על כתפו של החובט.
"משחק מעולה, ילד. אולי תצרף לתותחים?"
"תעזוב את הילד, ברונו. אם הוא ישחק קווידיץ'- זה יהיה אצלנו. נכון, אלבוס?" התערב אוסטין.
"גם אני רוצה לשחק 'כולם על אלבוס'! אנחנו משחקים את זה בכל יום בהוגוורטס. נכון, אח קטן?" ג'יימס פרע את שיערו של אחיו.
אלבוס נראה מאושר מכל תשומת הלב שהופנתה אליו. הוא חייך לכולם.
"תודה! אני חושב שאני רוצה להיות שחקן קווידיץ' בעוד כמה שנים... אבל גיל 11 הוא גיל קצת מוקדם למחשבות על קריירה, לא?"
"בטח, ילדון. מה שטוב לך. אני ידעתי שאני אשחק כבר בגיל ארבע, אבל אני מניח שכל אחד והדרך שלו."
"יאללה, ילדים. הביתה. כבר תשע וצריך לישון טוב לקראת מחר."
בהבעה מאוכזבת קלות, שני הבנים לבית פוטר עלו על מטאטאיהם וטסו בעקבות טדי אל הבית.

בזמן בו הם התקלחו והחליפו בגדים, טדי הספיק להציע מזרן התנפח באמצע הסלון. אלבוס הזכיר לעצמו לא להתרשם יותר מדי, מפני שאחיו החורג השתמש בקסם כדי לנפח ולהציע את מיטתם הזמנית של האחים.
טדי הפעיל את הטלוויזיה וכיוון אותה לערוץ החדשות המקומי.
שקריין המוגלגי דיווח על שריפה שפרצה באותו הבוקר ללא סיבה בלונדון.
"היה שם צל ענק... דרקון או משהו כזה, אני נשבעת! הוא התקרב לבניין ופתאום פרצה שריפה..." בכתה אישה מוגלגית בגיל העמידה. "אני לא מטורפת! כל הבית שלי נשרף... אין לי יותר כלום! הילדים שלי יחזרו הביתה ויגלו שנשאר ממנו רק אפר!"
השידור חזר לקריין. ברקע התנוסס הבניין הבוער, מכבי אש מתרוצצים סביבו.
"אין הרוגים, אך אנשים רבים שאפו עשן, דבר הידוע כגורם להזיות." הוא לא אמר זאת מפורשות, אך מדבריו היה ברור שלדעתו האישה הזו משוגעת.
טדי כיבה את הטלוויזיה.
"זה באמת היה דרקון לדעתך?" עיני הבנים היו נעוצות בו.
"אני בטוח שהכול בסדר." אמר טדי, על אף שדעתו הייתה הפוכה לחלוטין מכך. "האישה הזו באמת שאפה המון עשן... ואתם יודעים כמה שהדמיון יכול להיות עשיר."
אלבוס וג'יימס הנהנו בהסכמה, בעוד טדי רושם בראשו לשאול את הארי לגבי הדרקון. "כבר מאוחר. לכו לישון. אם אתם צריכים אותי- אני בחדר הסמוך." טדי עבר בקפיצה מעל המזרון ונכנס לחדר השינה המלא בארגזים.
"את בסדר?" הפטרונוס של טדי שאל את ויקטואר, לאחר שהגיע להוגוורטס דרך חלון חדרו.
דקה לאחר מכן הגיע ברבור לבן שלחש בקולה של ויקטואר: "מתגעגעת אליך. אולי נשתמש בטלפון כמו אנשים נורמאלים?"
טדי חייך לעצמו. הוא שלף את המכשיר הסלולארי מכיסו ונשכב על המיטה, שהייתה החלק היחיד בחדר שהיה נקי מארגזים. אצבעותיו התנועעו על המקשים, מחייגות אליה.
"אז... מה קורה?"
"לא הרבה השתנה מאז שראיתי אותך הבוקר. למה בכלל שלחת פטרונוס? אתה יודע טוב מאוד איך להשתמש בטלפון."
"טוב, שכחתי שהחברה הזאת שלך מספיק גאונה כדי לבטל באופן זמני את אחד מקסמי היסוד של הוגוורטס. וחוץ מזה, אני אוהב לראות את הברבור ולדעת שאת שלחת אותו."
"אווו... טדי, הייתי מנשקת אותך עכשיו."
"תני לי דקה, אני כבר אצלך..."
השיחה נקטעה בשל פרץ צחוק משני הצדדים.
"טוב, אני צריכה לנתק. הבנות הבטיחו לעזור לי מחר עם המטלה בשינויי צורה."
"אני בסדר עם זה, כל עוד תחזרי לעצמך בסוף התרגיל."
עוד צחקוקים נשמעו מצידה של ויקטואר, אך הם הושתקו במהירות. "נועצים בי מבטים, טדי. אני חושבת שהבנות רוצות לישון, ואני בטוחה שכדאי שנחזיר את הגבלת הטכנולוגיה המוגלגית לפני שמקגונגל תשים לב. לילה טוב!"
"לילה טוב, ויק. אוהב אותך."
נשיקה נשלחה אליו דרך המכשיר, ולאחריה נשמע צפצוף ממושך שהעיד על ניתוק השיחה. טדי הניח את הטלפון על הארגז הסמוך, והחזיק את לחיו בידו. הוא נאחז בנשיקה שהופרחה אליו, על אף שהייתה סמלית יותר מאשר ממשית.
חיוך עלה על שפתותיו בעודו מדמיין את המפגש הבא שלהם, והוא נרדם במהרה.

הפרק הקודם