טרייסי דמבלדור

יש כמה פרקים שעשיתי לא מזמן חשבתי לשתף אתכם למרות שעברו כמה שנים. אולי יצטרף לו קהל חדש :)

" ממש לא מוצא חן בעיני הרעיון שלך להזמין את כל הילדים הללו אל בית החולים." אמרה קורה אל בעלה בשעת בוקר מוקדמת במטבח.

הילדים עוד לא התעוררו והם ישבו לבדם ולגמו מכוסות האספרסו שלהם בזמן שטוני עמלה על ארוחת הבוקר.

" את יודעת שאני לא יכול לסרב לה, חוץ מזה את תמיד רצית שהיא תביע עניין בבית החולים." הוא השיב לה.

" כן, נו אבל עם עוד ארבעה בנים מטורפים, חוץ מפוטר אני לא בטוחה על אף אחד מהם שקיבל חינוך כמו שצריך." היא נאנחה בדיוק שהילדים נכנסו.

" נו טרייסי הצלחת לישון בבית העץ ?" שאל אותה אביה.

" לא ממש," היא הודתה. " יש ! פנקייקים !" היא הוסיפה בהתלהבות.

הילדים זללו מהאוכל למורת רוחה של קורה אבל היא החליטה לא לגעור בהם. היא צריכה לשמור על איפוק היום.

לאחר חצי שעה הם יצאו אל הקדוש מנגו, הם נעמדו מול חנות הכלבו " צינון ומינון בע"מ" ונכנסו דרכה אל בית החולים.
" ואוו זה עצום" קרא פיטר ברגע שנגלה לעיניהם קומת הקבלה הענקית.

" וזאת רק הקבלה, הבניין מכיל חמש קומות, בקומה הראשונה מטפלים בפגיעות של בעלי חיים, בקומה השנייה מטפלים במחלות מדבקות בשלישית בהרעלות וברביעית בנזקי כשפים והמחלקה הסגורה כמובן ." הסביר להם רוברט

" אני מרפא בקומה הרביעית וקורה בשנייה בואו נלך לראות את הקומה שלי." המשיך.

למרות שהוריה בילו את רוב חייהם בבית החולים לטרייסי יצא להיות שם רק פעמים אחדות והפעם האחרונה הייתה לפני כחמש שנים והרבה השתנה מאז.

הם עלו במעלית אל הקומה הרביעית ושם רוברט התחיל לספר להם על סוגי טיפולים שהם מעניקים, על המקרים שמגיעים אליהם.

טרייסי הסתכלה על חבריה, מלבד רמוס שהראה עניין בדברים כל השאר נראו די משועממים. טרייסי הציצה אל שעון היד שלה- השעה הייתה עשר השעה שהם בחרו לפעולה הייתה אחד-עשרה כלומר יש להם עוד שעה.

אחרי כמה דקות אביה הוביל אותם אל המשך המסדרון  והם נכנסו אל החדר הראשון במחלקה. בחדר היו שתי מיטות. " זוהי גברת טווין היא הגעה אלינו אחרי שניסתה לבצע לעצמה הגדלת חזה ושגתה בלחש מה שגרם לה להצמיח עוד ועוד שדיים לכל אורך הגוף, הצלחנו לעצור את הלחש אבל היא עדיין נזקקת לטיפול עד שייעלמו כל השדיים." הוא אמר והתקדם אל המטופל הבא.
" רגע נזכרתי" אמר פיטר ושלף מתיקו פרח והניח בשידה שליד מיטתה של הגברת.
" אבא שלי קנה כמה פרחים שאחלק לחולים." הוא אמר.

" רעיון מקסים !" אמר רוברט

" וזה הוא מר דיקנס הוא סובל מפגיעה חזקה של חמש שיתוקים שנורו לעברו על ידי אלו שמכנים את עצמם אוכלי מוות." המשיך.

" ואו מסכן, מעניין אם הוא ראה מי אלו היו." אמר סיריוס שהתחיל עכשיו לגלות יותר עניין בסיור.

" הוא משותק כבר כמה ימים אני מקווה שהטיפול החדש שהתחלנו יראה סימנים טובים" אמר רוברט והם המשיכו לא לפני שפיטר חילק גם לו פרח מהתיק.

בשעה אחד- עשרה בדיוק הם היו בקומה השנייה , עכשיו קורה הדריכה אותם. טרייסי הסתכלה על פיטר וסימנה לו להפעיל את הפרחים ואז ברעש חזק נשמע פיצוץ ומסך עשן גדול התפרץ באוויר.

טרייסי ניצלה את המהומה ורצה אל חדר הציוד, כל אנשי הצוות היו בבהלה כך שהיא הצליחה להיכנס בקלות אל חדר הציוד . החדר הכיל מאות אלפי חומרים נדרים ופחות נדרים, מאלוורה ועד דמעות עוף חול.

היא מיד ניגשה אל ארון הזכוכית שהכיל את החומרים באות ט' וחיפשה את העלה – המרכיב האחרון בשיקוי עליו הם עומלים נצח נצחים. כעבור שתי דקות היא מצאה את הבקבוקון והכניסה אותו אל כיס מכנסה , ואז יצאה משם לכיוון החבורה. בבית החולים עדיין הייתה מהומה גדולה והעשן רק המשיך והתפשט הלאה.

בשעה אחד הם ישבו בקומה העליונה של בית החולים והזמינו לעצמם ארוחת צהריים מהקפיטריה שהייתה במקום.
טרייסי הצליחה לחזור בלי לעורר את חשדותיהם של הוריה והם המשיכו בסיור והתנסו בעוד כמה דברים עד השהבטן שלהם קירקרה והם עלו למעלה לאכול.

בעודם אוכלים את מנת ההמבורגר שלהם ניגש אדם מבוגר ומרשים אליהם, הוריה קפצו מיד לעמידה. " פרופסור בוורמן" אמרה קורה .

טרייסי זיהתה עכשיו שהאדם הזה הוא לא אחר מאשר מנהל בית החולים, איש שהוריה העריכו מאוד.

" במה אוכל לעזור לך ?" היא המשיכה.

" האם הפרחים הללו מוכרים לכם ? " הוא שאל והוציא מידו את אחד הפרחים שפיטר חילק.

" כן , החבר של טרייסי חילק אותם בשביל לשמח את החולים במחלקות." רוברט אמר.

" זה מה שגרם למהומה, זה בעצם פצצת עשן שמתפשטת בעוצמה גדולה מאוד."

" אני מאוד מצטער. פיטר מאיפה הבאת את הפרחים האלו ?" פנה רוברט בתקיפות אל פיטר.

החבורה כמובן לא התרגשה מהמאורעות האחרונים , הרי הם ידעו שההנהלה תגלה מה המקור לעשן והיו מוכנים לכך.

פיטר התחיל לבכות. טרייסי ניסתה לעצור את החיוך שלה, פיטר הזה הוא שחקן מצוין.

" אבא שלי הביא לי.." הוא ייבב

" הוא קנה את זה לאמא אבל בסוף הביא לי כדי לחלק לחולים . אני לא התכוונתי לעשות כלום. זה היה פרח רגיל.. "

"בסדר חמוד אל תבכה" אמר הפרופסור.

" קורה, רוברט הייתם צריכים להפעיל שיקול דעת ולא לתת לו להשאיר את הפרחים האלו בכל רחבי בית החולים במיוחד שאתם לא עברתם בבדיקות הביטחוניות של בית החולים ולכן לא בדקו את הפרחים האלו, אני מאוכזב ממכם.." הוא אמר והלך משם.

כשהם חזרו מבית החולים הם הלכו אל ביתו של פוטר מכיוון ושם ההורים שלו היו בעבודה והיה להם פרטיות.

" אני לא מאמין איך שהפרחים שלנו עבדו כל כך טוב, כל בית החולים היה מלא בעשן " אמר סיריוס בעליזות . הם היו במצב רוח מרומם מאוד הם הרי השיגו את המרכיב האחרון בשיקוי שלהם.  

" אני מקווה שההורים שלך לא שונאים אותנו עכשיו" אמר רמוס לטרייסי.

" נראה לי שכן , אבל הם יתגברו על זה" היא אמרה .

" איזה באסה כבר חשבתי שאני מצליח להפעיל עליהם את קסמיי" אמר סיריוס.

" אני חושב שאותי הם הכי אהבו, אביך הזמין אותי לעוד סיור בחופשה הבאה" אמר רמוס.

" וואלה ? מגניב לפחות ככה לא ישעמם לי בחופשת הקיץ." טרייסי אמרה לו בחיוך.

" חשבתי שאני בא אלייך בחופשה הבאה." סיריוס אמר.

" אני לא חושבת שהורי יסכימו אבל תבוא תישן אצל פוטר ויהיה לנו כיף חיים."

" ומה איתי ?" שאל פיטר.

" אתה ? אתה נמצא כרגע ברשימת הרשאים להיכנס לביתי מתחת לסיריוס, מתחת לאוכלי המוות אפילו." היא אמרה והם צחקו.

בשעה שבע טרייסי הייתה צריכה לחזור הביתה אז סיריוס התנדב ללוות אותה.

" מה היה הקטע שהזמנת אלייך את רמוס ? " סיריוס שאל אותה.

" אני לא הזמנתי אותו אתה יודע, פשוט עכשיו אין סיכוי שאשכנע אותם להזמין אותך שוב " טרייסי אמרה.

" אבל זה לא נורא תעבור לג'יימס ונבלה את כל הקיץ ביחד." היא אמרה והתקרבה אליו , סיריוס נסוג מעט.

"את בחיים לא תביני איך זה לחיות בבית כמו שלי." הוא אמר .

" כאלו שההורים שלי הם כאלו מדהימים " היא אמרה .

" אוי טרייסי את כזאת תינוקת מפונקת! הלוואי עלי הורים כמו שלך " הוא אמר.

" למה אתה מדבר אליי ככה? מה עשיתי לך?" היא אמרה בקול חנוק, אוף ! תפסיקי להיות כזאת רגישה ! חשבה לעצמה טרייסי וניסתה להתגבר על הדמעות.

סיריוס לא ענה השיב לה אז היא פשוט הסתובבה והחלה לרוץ משם אל ביתה. 

הפרק הקודם