אליזבת מאלפוי

תודה על התגובות על הפרק שעבר! ממש נהנהתי לקרוא אותן!
בקשר לפרק שעבר. אף אחד לא שם לב מי הפרשן של משחק הקווידיץ'? אנדרו ג'ורדן. כאילו הבן של לי ג'ורדן... הבנתם מה עשיתי פה? חחח
תהינו! 

פרק 5
תגלית חדשה

סקורפיו הרים את אליזבת ולקח אותה אל המרפאה. הוא היה לבוש במדי המשחק של סליתרין. שיערו הבהיר החוויר קצת כמו פניו, ועיניו האפורות רשפו בזעם. הוא ימצא את מי שעשה את זה, ויתמודד מולו. הוא לא יסלח.
ג'יימס הלך לידו, שקט ומהורהר במחשבות.
"לך מפה." סקורפיו ניסה להכניס לקולו קצת זעם, אבל לא הצליח.
"אני יודע שאנחנו שונאים אחד את השני, אבל אני בא בשם כל הקבוצה. אני די בטוח שמאדאם פומפרי לא תסכים לעוד שבע ילדים להיכנס למרפאה." הטיעון היה הגיוני וסקורפיו לא הצליח להתווכח.
"בסדר." נהם בשקט. פתאום גם רינה ואוליבר הופיעו.
"שלא תחשוב אפילו על לסלק אותנו." אמרה רינה עוד לפני שסקורפיו פתח את הפה.
"ואיזה טיעון יש לכם?"
"אנחנו גם החברים הכי טובים שלה, והיחידים שיודעים מה באמת קרה." אמר אוליבר.
"מה קרה?" שאלו סקורפיו וג'יימס ביחד בהפתעה ועיניהם נפערו.
"עזבו אותו, הוא מפנטז." אמרה רינה וגלגלה עניים. הם הגיעו למרפאה. 
"מה קרה?" שאלה מאדאם פומפרי.
"המרביצנים השתגעו." הסביר סקורפיו.
"הממ. אני רואה עצם שבורה ביד וצלע שבורה." היא בחנה את המצב במהירות. "תניח אותה על המיטה ולכו."
"אבל היא אחותי!" מחה סקורפיו.
"כשאני אגמור לאחות לה את העצמות, אז תוכלו להיכנס." היא אמרה בקול חומרני. "עכשיו צאו! צאו! צאו!" היא דחפה אותם החוצה.
סקורפיו וג'יימס התיישבו מצוברחים אחד ליד השני בכיסאות שהיו ליד המרפאה.
"היית מאמין ששניהם אויבים?" לחשה רינה לאוליבר. הוא התאמץ לא לפרוץ בצחוק ומחק בקושי את החיוך שעלה על פניו.
"ג'יימס." פנה אליו. ג'יימס הרים את ראשו אליו. "אתה יכול ללכת. אני אהיה בשם הקבוצה." ג'יימס הביט בו, ואוליבר לא הצליח לקרוא מה אומרות עיניו.
"לא, זה בסדר. אני אשאר." הוא אמר, ואוליבר שוב לא הצליח לנחש מה קולו אומר. הוא ידע להסתיר את רגשותיו היטב. אחרי רבע שעה, מאדאם פומפרי יצאה אליהם.
"איך היא?" סקורפיו קם בבת אחת.
"היא בסדר. אל תבקרו אותה בבת אחת כולם. אתה-" היא הצביעה על סקורפיו.  "-אח שלה. תבקר אותה ראשון. אם הכל בסדר, אז גם האחרים ייכנסו." היא אמרה. סקורפיו נכנס. אחרי עשר דקות של המתנה מתוחה הוא יצא.
"בסדר כנסו." אמרה מאדאם פומפרי. רינה ואוליבר נכנסו לחדר. אוליבר עצר את ג'יימס שבא להיכנס איתם.
"אנחנו חייבים לדבר איתה בפרטיות. אל תיעלב." אמר אוליבר. רינה גלגלה עניים והם נכנסו.
"אלי!" קראה רינה ומיהרה אליה. "איך את מרגישה?"
"כמו שכל בן אדם ששבר יד וצלע מרגיש." היא אמרה בחיוך.
"היא צינית, זה אומר שהכל בסדר!" צחק אוליבר, ואז הרצין. "אני יודע מה קרה למרביצנים." הוא אמר בשקט.
"עזבי אותו, הוא סתם משוגע." אמרה רינה.
"אני לא משוגע! זה היה פרופסור אריסטל! הוא לא הסיר את העניים שלו ממך ומלמל משהו. קראתי שחייב קשר עין! אז-"
"המשוגע הזה זימן מליון מחטים על הפרופסור המסכן! זה היה מעשה מטומטם, שחצני, ומאוד מצחיק." גיחכה רינה.
"אבל זה עבד! ברגע שהוא לא יצר איתך קשר עין המרביצן הסתובב!" הוא צעק.
"זה נכון." לחשה אליזבת. "המרביצן כמעט פגע בי, ואז הוא פשוט הלך." רינה הביטה באליזבת בהפתעה.
"את חושבת ש..." רינה לא הצליחה לסיים את המשפט.
"שמשהו לא בסדר אצל פרופסור אריסטל? בהחלט." שלושת הראשים הסתובבו אל הדלת.
"חשבתי שביקשתי ממך להניח לנו לדבר בפרטיות." אמר אוליבר בכעס.
"עצה ידידותית, פעם הבאה שאתם רוצים לדבר בפרטיות, אל תשאירו את הדלת פתוחה." ג'יימס גלגל עיניים. "עכשיו, מה עושים?"
"מה?" פלט אוליבר.
"אנחנו חייבים לעשות משהו."
"תגידו, אתם שומעים את עצמכם?! אנחנו לא חייבים לעשות כלום. אתם סתם פרנואידים!" קראה רינה בכעס. "הכל בסדר עם פרופסור-"
"סתמי שנייה." השתיק אותה אוליבר. רינה פערה את פיה בעלבון. אוליבר ניגש אל החלון ופתח אותו.
"מה אתה עושה?" שאלה אליזבת. אוליבר סימן לה להיות בשקט. כולם השתתקו, ואז הם שמעו קול.
"מחטים מטופשים!" מישהו צעק על עצמו והמשיך ללכת. אוליבר סגר את החלון בעדינות.
"מה אמרת רינה?" שאל אוליבר בגאווה. כולם שמעו שהקול היה של פרופסור אריסטל.
"אנחנו חייבים לעשות משהו! המשוגע הזה מנסה להרוג את אליזבת!" קראה רינה, מתעלמת מהערתו של אוליבר.  
"אפשר לספר לפרופסור מקגונגל." הציעה אליזבת.
"ומה נגיד לה? היא לא תאמין לנו, היא תרצה הוכחות." דחה ג'יימס את הרעיון.
"אז מה נעשה?" אליזבת הצטמררה. יש מישהו שרוצה במותה. למה?
"אני יכולה לבקש להיות ליד אליזבת כל יום עד שתבריא. נמציא להם איזה תירוץ שהיא צריכה עידוד וככה אני אשגיח עליה." הציעה רינה.
"ואני וג'יימס יכולים לעקוב אחרי פרופסור אריסטל בתורות." הציע אוליבר. הכל היה טוב ויפה, אבל אליזבת לא אהבה את הרעיון שהפוטר הזה יעזור להם. אבל משהו בפנים אמר לה לא להגיד כלום, והיא הקשיבה לו.
"מה זה הפרצוף החמוץ הזה אלי?" רינה פנתה אל אלי. אלי הביטה בה במבט לא סבלני.
"יש מישהו שמנסה להרוג אותי! והוא כמעט הצליח." היא אמרה בעצב מהול בכעס.
"אל תדאגי. הוא לא יוכל לעשות לך כלום כשאנחנו כאן." עודד אותה אוליבר, אבל מחשבה נוראית עלתה בראשה, ואליזבת בטעות פלטה אותה.
"ומה אם לא תהיו כאן?"

הפרק הקודם		הפרק הבא