מועדון הקשת בענן

"הארי?" שאלה צ'ו חלושות. "הכל בסדר?" המשיכה לשאול, אך לא קיבלה תשובה. "הארי!" צעקה צ'ו והעירה את נער הצלקת מחלומותיו בהקיץ.
"מה?" קרא הנער בבהלה ובחוסר מודעות להולך סביבו. "אה, זאת את" אמר אחרי שהתפקס והבחין בצ'ו.
"קבענו להיפגש פה לפני חצי שעה ואיחרתי קצת" הסבירה צ'ו שהבחינה במבטו המבולבל של הארי. "כשהגעתי כבר היית פה, אבל נראה היה שאתה שקוע במחשבות" המשיכה בדבריה.
"אה, כן. לא משנה..." מלמל הארי. "צריך לבחור שיר למשימה, נכון?" שאל הנער.
"כן" השיבה צ'ו וחיוך התרחב על פניה. הארי הבחין מיד בחיוך הגדול והמלחיץ שהופיע לפתע על פניה ומיהר לשאול את פשר הדבר. "למה החיוך המלחיץ?" הוא שאל בהיסוס.
"יש לי רעיון לשיר!" הכריזה צ'ו בהתרגשות. "רוצה לשמוע?"
"שיהיה..." מלמל הארי. הוא לא התלהב מהעובדה שהוא בן הזוג של צ'ו והחליט להסכים עם כל מה שהיא אומרת, כדי שיוכל לסיים עם מהר. צ'ו שלפה במהירות את שרביטה והטילה קסם שהארי כלל לא היה מודע לקיומו, קסם שמפעיל מוזיקה לבחירת בעל השרביט. הארי הקשיב לשיר וצפה בצ'ו רוקדת כמו תרנגול שיכור לצליליו, עד שנשבר והחליט להגיד לצ'ו את מה שחשב. "באיזה שפה השיר הזה לעזאזל?" תמה הארי וגרם לצ'ו להפסיק לרקוד.
"אתה... באמת... לא... יודע...?" שאלה צ'ו באיטיות ותדהמה בקולה. הארי הרגיש נבוך, הוא לא ידע שהוא צריך לדעת כזה דבר. "קוריאנית כמובן!" קראה כאילו זה היה ברור מאליו.
'למה אני צריך לדעת כזה דבר...' חשב לעצמו הארי. "ואת מצפה שאני אשיר את זה?"
"ברור. אני גם אלמד אותך את התנועות ואתה תרקוד בדיוק כמוהם!" אמרה צ'ו בשמחה.
"הם גם רוקדים?!" נרתע הארי. "אני אשאל את זה אחרת, זה הם?! זה לא אדם אחד ששר?!"
"ברור שזו להקה!" קראה צ'ו בטון נעלב, כאילו זו הלהקה שלה עצמה.
"כולם נשמעים אותו דבר" מלמל הארי לעצמו.
"מה אמרת? מה מלמלת שם מתחת לשפם?" שאלה צ'ו בעצבנות.
"אני? כלום. דיברתי לעצמי..." אמר מפוחד.
"אז סיכמנו? זה מה ששרים?" שאלה האסייתית.
"שיהיה... ומה התפקיד שלך בכל הסיפור?"
"אנחנו שרים ורוקדים ביחד. בדיוק כמוהם" אמרה וניסתה לעשות כמה צעדי ריקוד כושלים.
'אנחנו נפסיד על בטוח...' חשב הארי. 'הם יצחקו עליי כל החיים...'
"שנלך לכיתה של המועדון להתאמן?" שאלה צ'ו בהתלהבות, אחזה בידו של הארי וגררה אותו אחריה מבלי לחכות לתשובה. "תזכירי לי שוב רק איך קוראים לשיר" פלט הארי באמצע הדרך, לאחר שקלט שאין לו מושג מה הוא שר. "Mr. Simple" השיבה צ'ו. "של סופר ג'וניור המושלמים" הוסיפה לדבריה. "אוקיי" אמר הארי בהיסוס.

השניים הגיעו לכיתה המיועדת, ונחשו את מי הם פגשו על-יד דלת הכניסה? רון והרמיוני!
"מה אתם עושים פה?" התעצבנה צ'ו.
"מתאמנים כמובן" השיבה הרמיוני, עצבנית גם היא.
רון והארי עמדו בצד וצפו בשתי הבנות צועקות זו על זו, תוך כדי החלפת מבטים מודאגים ביניהם שאומרים "אם צריך אנחנו נלך". הם עמדו על-יד הדלת מספר דקות, עד שהארי הבחין לפתע בקול שבקע מתוך החדר. "תהיו רגע בשקט" קרא הארי.
"למה?" הפנתה הרמיוני את הכעס שלה כלפי הארי.
"כי אני שומע משם קולות" אמר. "שקט רגע" הוסיף והרכז במתרחש בחדר. גם השאר עשו כמוהו. הם הצמידו את אוזניהם לדלת והאזינו לקולו של ילד קטן שהיה בעיצומו של שיר.
"Somewhere over the rainbow, skies are blue.  And the, the dreams that you dare to dream, they really do come true…"

"מי זה?" שאלה הרמיוני בתמיהה.
"הוא שר יפה" מלמל הארי והתעלם משאלתה.
"שניכנס?" הציעה צ'ו שלא התחשק לה לבזבז את כל אחר הצהריים על האזנה לתינוק ששר איפה שהם אמורים להתאמן. היא הושיטה את ידה לעבר ידית הדלת, פתחה רווח צר, הציצה פנימה והוציאה את ראשה חזרה למסדרון.
"מי שם?" נשמעה צעקה מפוחדת מתוך החדר והילד הופיע מולם מסמיק ומפוחד.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

שירים:

https://www.youtube.com/watch?v=r6TwzSGYycM

https://www.youtube.com/watch?v=JrOzQRjS0tE

הפרק הקודם		הפרק הבא