לאהוב לנצח

בוקר טוב!

או, אני מקווה לפחות שהוא יהיה כזה... בזמן האחרון אני באמת לא יודעת למה לצפות!

והייתי שמחה לדבר, אבל אני מעדיפה לעבור על הסיכום שלי לשינוי- צורה. מקגונגל אמרה פשוט שיש סיכוי לבוחן קטן על החומר של שיעור שעבר...

אבל אל תדאגו!

אחרי ארוחת הערב יהיה לי זמן לכתוב...

***

התעוררתי היום מוקדם. אני לא יודעת למה בדיוק. אני חושבת שזה קשור לחלום שחלמתי. לא שאני זוכרת על מה הוא. אבל היה לו סוף טוב. סוף- סוף חלום שלא נגמר בזה שמנסים לרצוח אותי.

אני באמת לא יודעת מה הקטע של הסיוטים ההזויים שתוקפים אותי בזמן האחרון! אבל החלום האחרון, בוודאות, לא היה אחד מהם.

עברו כמה ימים מאז ששיתפתי אתכם, אני יודעת. לכן, במיוחד בגלל זה- אני אקדיש עכשיו זמן מיוחד על מנת לעדכן אתכם בכל מה שקרא, לפני שאני אמשיך את העלילה.

והעובדה שלא כתבתי, לא אומרת שלא קרו דברים- קרו. בהחלט שקרו.

קודם כל, אני יכולה רשמית להודיע שהתגברתי על הארי פוטר! כן, זהו זה. הרגשות שלי אליו עברו רשמית! ואני לא אומרת את זה סתם. הפעם אני רצינית לחלוטין. ואני גם יכולה להוכיח לכם את זה - זה קשור למשהו שקרה לפני יומיים. אני לא יודעת אם זה התפקיד שלי לשתף אתכם בזה או לא, אבל אני מניחה שאם הם הספיקו לספר על זה לכל העולם ואשתו - זה נותן לי את הזכות לדבר על זה.

אז ככה - אני לא יודעת אם אתם זוכרים, אבל שנה שעברה הארי וצ'ו היו חברים לכמה זמן... זוכרים? יופי. אז הם חזרו.

אני לא בטוחה, אבל אני חושבת שהפעם זה יותר רציני מפעם שעברה, אבל אני באמת לא יודעת. וגם יש לי עניינים חשובים יותר לחשוב עליהם...

מה שחשוב - זה שהרגש היחיד שהרגשתי כשהם סיפרו את זה- תאמינו או לא- שמחה! באמת הייתי שמחה בשבילם!

אבל הבעיה לא נפתרת כאן, כי העובדה שאני לא אוהבת את הארי מצביעה רק על משהו אחד- שיש מישהו במקומו. ואני בטוחה שאתם לא טפשים, כך שאתם כבר מבינים מי זה.

וזאת בעיה!

בעיה מאוד רצינית.

עכשיו אתם צוחקים ושואלים 'מה הבעיה בדיוק?!' – אז אני אסביר לכם מה הבעיה בדיוק!

הבעיה היא שאני מאוהבת קשות בדראקו מאלפוי, וסוף-סוף מוכנה להודות בזה. זאת בדיוק הבעיה! אני-מאוהבת-בדראקו-מאלפוי!!!

ה- דראקו מאלפוי! ואני לגמרי לא מצליחה להבין מה הוא מרגיש כלפי, אם הוא בכלל מרגיש משהו... אני כל כך מבולבלת! כי המוח שלי זועק 'סכנה', אבל הלב שלי כבר לא יכול לשלוט בזה יותר ומכפיל את קצב הפעימות בכל פעם שאני רואה אותו. המחשבות שלי צועקות 'תסתובבי', בזמן שהעיניים שלי ממשיכות לבהות בו.

ואני באמת לא יכולה יותר!

אני מבינה, שלעצור את הרגשות, אני לא אצליח. זהו - עברתי את הגבול, ואין יותר דרך חזרה. ניסיתי לשכוח את הארי, אבל התאהבתי במישהו גרוע עוד יותר.

מצד שני, אולי זה דווקא לא גרוע יותר... אני כל הזמן מזכירה לעצמי. הרי כאשר אהבתי את הארי, ידעתי שהרגשות חד צדדים. לגבי דראקו, אין לי שמץ של מושג! אני אפילו לא קרובה להבנת מה שקורה לו בראש!!!

ואם כבר מדברים על זה, אני צריכה להזכיר גם כמה דברים שקראו בימים האלה שקשורים ל- נו, אתם יודעים - הבלונדיני הזה:

הראשון קרא אתמול בארוחת הערב. מיד אחרי שהארי וצ'ו בדיוק ספרו לנו שהם חזרו, ירדנו בחבורה ענקית לארוחת הערב. כשנכנסנו לאולם הגדול, צ'ו נפרדה מהחלק הרייבנקלואי ובחיוך מובך בישרה להם שהיא הולכת לשבת בשולחן עם הארי.

הקבוצה התחלקה לשניים והתחלנו להתיישב בשולחנות. רק אז שמתי לב כמה החבורה הגדולה הזו משכה תשומת לב. כולם הביטו בנו! לקח להם זמן להבין על מה כל המהומה, אבל לאחר שהם ראו את האסייתית הרייבנקלואית מתיישבת בשולחן האדום-זהוב, ועוד כשהיא מחזיקה ידיים עם הארי ומתיישבת בצמוד אליו, כל האולם התמלא בשריקות וקריאות מתפעלות.

אני ישבתי, כמו תמיד, ליד אליסה וצחקקנו על כל הרעש וההמולה מסביב. הסתכלנו על איך כמויות של תלמידים, מכל הבתים, מגיעים אל השולחן שלנו לברך את הזוג החדש. אפילו סלית'רינים היו שם!

טוב, על זה אני מתכוונת גם לספר...

כי ברגע הבא, שמתי לב שבין כל הטור הארוך שהשתרך שם, נמצאה קבוצה של חמישה בני הבית הירוק-כסוף, שבלטו בקהל בעיקר בגלל ראש בלונדיני אחד שעמד בראשם. אבל הם לא חיכו שם כמו כולם. באיזשהו שלב, כעבור פחות מדקה אפילו, נמאס להם לחכות כמו אנשים מתורבתים והם החלו להתקדם, דוחפים תלמידים צעירים שעמדו בדרכם, מתקדמים אל שולחן האריות. רק כשהם נעמדו על יד השולחן, נראה שהאחרים שמו לב אליהם.

עברו כמה דקות של שקט, שקט לא רק בשולחן שלנו - אלא בכל האולם כולו! נראה היה שאפילו הקירות והביטו לעברם, מחכים בדריכות למה שעומד לקרות. אבל הם לא דיברו. פשוט עמדו שם, ביטחון עצמי קורן מהם ונעצו את מבטם הציני הכיוון מסויים. לבסוף הבנתי למה הם מחכים:

מבין כל תלמידי בית הספר, היה רק אחד שלא שם לב לשקט, לא שם לב לחמישה. הוא היה עסוק מידי בדברים אחרים.

הארי, כמובן.

והנה, סוף-סוף, הוא שם לב והסתובב.

"אה, פוטר!" קרא הבלונדיני, "אני רואה שמצאת חברה סוף- סוף!"

"תעוף מפה, מאלפוי, אני לא צריך שתהרוס לי את מצב הרוח!" הארי סינן בתגובה.

"לא יפה!" הסלית'ריני קרא, "חבר וותיק בא לאחל לך מזל טוב, ואתה אומר לו לעוף?!"

"מאלפוי... אל תעצבן!"

"אני? מעצבן?!"

"אתה לא מבין שלא רוצים אותך כאן!" הייתה זאת צ'ו, שהגיבה.

"הו, אני רואה שאת יודעת לדבר- כל הכבוד! ואני לא באתי אלייך, אז אל תתערבי. בבקשה." אני חושבת שזו הייתה ה'בבקשה' הכי לא בבקשתית ששמעתי.

"הארי חבר שלי - אז אני אתערב כמה שאני רוצה!"

"חמודה זאתי," דראקו גיחך, מסתובב לחבריו, שהחזירו לו צחוק מרושע, "אבל לא באתי לקשקש אתכם. אתם לא כאלה מעניינים כמו שנדמה לכם."

ולפני שהבנתי מה קורה, הוא הפנה מבט אלי.

"וויזלי!" הוא קרא.

הרמתי גבה.

"נו, מה, איך את מגיבה לזוג החדש?" הוא המשיך בקול, נהנה מתשומת הלב הכללית, "אם הייתי במקומך, לא הייתי רגוע כל כך. בכל זאת, אחרי מה שפוטר אמר לך... או, שאולי, הספקת לשכוח את זה?"

המשכתי לנעוץ בו מבט כעוס.

"טוב, אני לא מתפלא ששכחת. כבר ראינו איך עובד הזיכרון הקצר של האחים שלך..." הוא המשיך להתקרב אלי.

"שלא ת...!" ניסיתי לומר, אך הוא קטע אותי, ממשיך בטון החצי מתוק, חצי רעיל שלו.

"אבל זה בסדר!" הוא הגיע למקום בו ישבתי, ובמהירות, לפני שהספקתי להגיב, תפס בסנטר שלי והרים אותו מעלה, "כי עכשיו, את סוף- סוף יכולה לחשוב על מישהו חדש!" הוא קרץ לי.

ואם אתם חושבים שהצלחתי להגיב, אתם טועים, משום שבשניה הבאה הוא כבר לא היה שם, אלא שלח לי חיוך מתנשא מכיוון שולחן סלית'רין.

מה הוא רוצה מחיי?!?!?!?!?!?!?!?!?!??!?!?!?!

הלוואי שהייתי מבינה אותו!

אבל הוא כזה... אוך! מאלפוי כזה.

בכל מקרה, כל זה, קרא אתמול. אבל גם היום היה מקרה מוזר.

הייתי בדרך לשיעור שינוי- צורה, כשלפתע...

בעצם, אני לא יכולה לדבר עכשיו!

יש לי מבחן ענק בשיקויים מחרתיים - והבטחתי לבנות בחדר שנלמד כולם ביחד היום. והן הגיעו.

מבטיחה לעדכן בשנייה שיהיה לי זמן!

ואל תאשימו אותי - תאשימו את סנייפ!!!

ואת אליסה שבחרה ללמוד דווקא עכשיו...

וכמו שג'יני אמרה- אם אני לא מעדכנת, תאשימו את הבצפר, לא אותי!

אני באמת רוצה לכתוב יותר, אבל באמת שאני עמוסה!

אז בשמה של ג'יני ובשמי- סליחה.

הפרק הקודם		הפרק הבא