רק בדיחה לא מזיקה

"אני לא מבין את זה," פרד התלונן. "זה היה אמור להיות מושלם."

"אתה המעטת בערכה," ג`ורג` אמר באנחה.

פרד נעץ בו מבט. "גם אתה, חבר. למה שלא תלך להתמזמז איתה בספריה שוב ואז תדבר על המעטה בערך-"

ג`ורג` החזיק את ידיו בתנועת כניעה. "תירגע. לא התכוונתי לזה בצורה הזאת." פרד הנהן והביט בו במבט מצטדק, ג`ורג` המשיך. "אתה יודע, אולי אתה צריך לזמין אותה לצאת איתך עוד פעם."

"מה?" לי כיווץ את מצחו. "הוא מעולם לא הזמין אותה לצאת איתו מלכתחילה. ולמה שיזמין אותה?"

“אתה יודע למה אני מתכוון," אמר ג`ורג` בחוסר סבלנות. "שיריב איתה בפומבי ושם פרד יציע לה לצאת איתו. אז היא תהיה מוכרחה להודות שהיא שיקרה."

“או שהיא פשוט תסרב," אמר לי.

“או שהיא תסכים ואז תעמיד אותי במקומי," הוסיף פרד. הוא העביר את ידו על פניו. "אלוהים, מה אני עושה? אני שוקל להציע לבחורה שמעולם לא יצאתי איתה לחזור אלי."

“החיים מוזרים," התבדח לי.

“ובכן, האם ניתן למבצע הגורלי הזדמנות נוספת בבוקר?" ג`ורג` שאל.

“אני לא יודע," אמר פרד, נאנח בעודו לובש את הפיג`מה. "אבל זה מתחיל להיות כאב של ממש."

“אז תוותר," אמר לי ומשך בכתפיו.

“לוותר? לוותר!" ג`ורג` חזר על דבריו, נראה מזועזע.

פרד נעץ מבט כועס בלי. "מה קורה איתך, בן אדם? לוותר, ולהודות בתבוסה? לבת? בת שאין לה טיפת הומור בכל גופה? אתה משוגע?"

לי הניד את ראשו. "לא, אבל שני חברי הטובים ביותר כן," הוא השיב.

פרד גיחך. "זה נכון."

הוא נכנס למיטה ושלושתם החליפו ברכות לשינה טובה. פרד נותר ער לזמן רב, חושב שוב על בעיותיו עם הרמיוני.

היא הייתה מושכת. היא הייתה מושכת ולעזאזל היא ידעה לנשק טוב. היא הייתה גם ממש מגניבה, חכמה, אמיצה ולעזאזל, יש לה מחשבה מהירה. הוא ציפה שתהיה המומה כשהתפרץ עליה על שנישקה את ג`ורג`; אבל לא, היא הפכה את כל הדבר הטיפשי בחזרה אליו; היה לו חשק לצרוח "הידד!"

וכשהיא נישקה את ג`ורג`... זה הביס אותו. ברגע שהיא עשתה את זה, הוא הוצף בקנאה ובתשוקה חזקה ולא הגיונית להרוג את תאומו, במיוחד כשג`ורג` משך אותה לחיקו. פרד רצה אותה. הוא רצה אותה מאוד.

הוא לא ידע אם ג`ורג` ולי כבר הבחינו ברגשותיו- הוא ידע שבמאוחר או במוקדם ג`ורג` יבחין, וכנראה שגם לי- אבל זה לא היה על המשחק המטומטם. חלק מפרד קיווה שהרמיוני תהיה איתו כשהמריבה שלהם תיגמר. חלק ממנו היה נחוש לזכות. לזכות לא רק במשחק, אלא גם בה.

- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -

שוב פעם, המסדרונות תססו והמו מדיבורים. זה כבר לא הועיל לפרד להתחזות לג`ורג`; התלמידים רצו לתחקר את ג`ורג` לא פחות מכפי שרצו לתחקר את פרד, אם לא יותר. החדשות שג`ורג` הציב מכשול חדש בפני יחסיהם של פרד והרמיוני התפשט כמו אש בשדה קוצים.

"אתה יודע, אם זה לא היה שטויות, בטח הייתי מרגיש נורא," אמר ג`ורג` לפרד בבדיחות דעת. "אני מתכוון, אני בטעות גרמתי לך ולחברה שלך להיפרד." 

“הו סתום כבר, ג`ורג`," פרד רטן.

הם ישבו באולם הגדול, מחכים ללי ולבנות שיצטרפו אליהם. אנג`לינה, אליסיה וקייטי דרשו תשובות, רק שפרד, ג`ורג` ולי לא ידעו מה לספר להן. הם השתעשעו ברעיון שלא לספר להן כלום, אבל הם היו חברים שלהן כבר כמעט שבע שנים, והם ידעו שזה לא רעיון טוב להשאיר את הבנות בחשכה ליותר מדי זמן (והם ידעו טוב שזה שגם אם היו רוצים הם לא היו מצליחים). בכל אופן, הם הבינו שייקח לבנות זמן להתרגל לתוכנית (במילים אחרות, אנג`לינה, אליסיה וקייטי עמדו ככל הנראה לנזוף בהם בגללה), ובהתחשב בעובדה שללי היה חוש דיפלומטי מפותח מעט יותר, הם החליטו לתת לו לדבר ולהסביר לבנות לבדו.

 "אני מקווה שהוא ימהר," אמר ג`ורג`, מציץ בשעונו. "אני לא רוצה שנהיה כאן בזמן שהרמיוני תגיע."

“מפחד שאם היא תנשק אותך שוב, תשכב איתה על השולחן?" לעג פרד.

ג`ורג` נעץ בו מבט לעגני. "לא, אבל אני מפחד שאתה עלול לעשות זאת."

פרד עדיין חשב על מענה שנון כשמישהו ישב מולו. ליבו עצר מהפחד שהרמיוני שוב פעם עמדה לצעוק עליו, אבל הוא הסתובב במהירות, ומצא את הארי, לא הרמיוני. רון ישב ליד הארי, למול ג`ורג`, שניהם נראים מפחידים.

"תשמע," אמר הארי באנחה, "אנחנו רק באנו לומר לך שאתה צריך להתגבר על הבעיות עם הרמיוני. תפתרו את זה, או תחליטו להיפרד סופית, זה לא משנה. אבל אתם לא יכולים להמשיך לכעוס אחד על השני."

“אנחנו לא יכולים?" אמר פרד. עושה את מיטבו כדי להידמות לתפקידו, ואז הוסיף, "היא התמזמזה עם אחי, אני חושב שיש לי את הזכות לכעוס."

“אלוהים, אני לא מבין איך היא יכלה לעשות את הטעות הזאת," אמר רון ביובש. "זה לא שהוא נראה בדיוק כמוך או משהו כזה."

פרד ירה אליו מבט מלוכלך, אבל לפני שהספיק להגיב, הארי חתך אותו. "תקשיב, פיג בדיוק הביא לנו מכתב מגברת וויזלי. היא הזמינה אותי ואת הרמיוני לבלות את החגים אצלכם."

פרד מצמץ ונתן למידע לשקוע. "או-או", היה כל מה שהצליח לומר.

"בדיוק, או-או," אמר הארי בקור. "אם אתה רוצה להמשיך את הקטע עם הרמיוני אצלכם, תחשוב כמה זמן ייקח לגברת וויזלי להבין שמשהו לא בסדר ולדרוש הסברים."

“אני יכול לדמיין את המבט על פניה של אמא כשתשמע שהיית עם הרמיוני מקיץ שעבר," אמר רון עם גיחוך מרושע.

פרד הביט בהם, הלום, מרגיש לפתע שהוא עומד להתעלף. "היא תהרוג אותי," הוא לחש. "היא תהרוג אותי הרבה."

"כן." הארי, רון וג`ורג` אמרו בהתאמה.

"מה אני הולך לעשות?" פרד נאנח. הוא התחיל לדבר, מתחיל לספר את האמת, לספר להם הכל עד שיאמינו לו. דבר לא שווה את חמת זעמה של אימו. הוא נזכר במקרה שקרה לפני שנים, במהלך חופשות החגים כשביל  התמזמז עם חברה שלו וגברת וויזלי נכנסה לחדר. הצעקות והנזיפות נמשכו שעות וביל רותק עד לסוף הקיץ.

הוא עצר את עצמו לפני שאמר את האמת. זה היה בדיוק מה שהרמיוני רצתה, שהוא יגיד את האמת. חוץ מזה, מי אמר שגברת וויזלי תגלה על זה? הרמיוני לא תספר לה; היא רצתה לחיות בדיוק כפי שפרד רצה. רון עלול לפלוט משהו מתוך כעס או קנאה, אבל... ובכן, פרד תמיד יוכל להכחיש את זה אם רון יפלוט משהו. פרד לא הסכים להפסיד בקרב, לא כאשר הסיכויים שאימו תגלה על זה ותאמין לשקרים היו קלושים.

הבעתו של פרד הפכה נוקשה. "ובכן, אני מניח שאצטרך לפתור איתה את זה," הוא אמר בקול מונוטוני וחסר הבעה. "אני אחשוב על משהו."

הארי ורון החליפו מבטים; ואז, ללא מילה נוספת, הם נעמדו ועזבו. "זה היה מוזר," הרהר ג`ורג`.

"אתה חושב שהם יודעים על זה?" שאל פרד, מצר את עיניו בחשד אל גביהם המתרחקים של הארי ורון.

“לא," ג`ורג` השיב. "הם התנהגו כלפינו ברוגז רב מידי. הם היו מרוגזים במשך ימים."

“כן, אתה צודק."

ג`ורג` הנהן. "כמובן שאני צודק. אז... אתה משוגע, או רק אידיוט? אמנו היקרה הולכת לקרוע אותך עצב אחרי עצב."

"היא לעולם לא תדע," אמר לו פרד בתוקף. "ואפילו אם היא תגלה על כך, אני תמיד יכול להתוודות כשתגלה. כך שהיא לא תהרוג אותי. היא תכעס, אבל אני אחיה."

ג`ורג` נאנח. "אנחנו עוברים דרך יותר מדי בעיות עבור זה."

”קדימה, ג`ורג`, אל תשתפן עכשיו. אני אגיד לך מה, אם תישאר איתי אני ארשה לך להעמיד פנים שאתה אני כך שתוכל לנשק אותה שוב, סגרנו?"

“הו, תשתוק כבר."

הפרק הקודם		הפרק הבא