שי- נשף

אז מסתבר שב- 2014 כן סיימתי לכתוב את זה ולא פרסמתי את האפילוג.

אז הנה הוא:

כחמש דקות מאוחר יותר:

"גיא, אמא קו..." קלי קפאה על מקומה.

גיא ומאז התנתקו זה מזה בקפיצה והביטו בה במבטים מבועתים.

"מה לעז...?!" מלמלה האחות.

"זה לא מה שאת חושבת!" צעקו הבנים בו זמנית.

"כרגע, אני לא בטוחה מה לחשוב..."

"התחלת לומר משהו," העיר גיא, פניו סמוקות.

קלי מצמצה בבלבול. "אה, כן!" היא קראה כעבור רגע, "אמא אמרה לי לקרוא לכם. ארוחת ערב מוכנה."

"אה," ענה גיא בסתמיות ובמבט מושפל.

רגע של דומיה חלף בחדר. קלי הייתה הראשונה לשבור את השקט.

"אז..." היא החלה.

"אז מה?!" קרא גיא בהתגוננות.

חיוך הופיעה בזוויות פיה של אחותו. "אתם...?"

"מה אנחנו?!" גיא לא התכוון לוותר.

"נו, אתם זה...?"

הסומק על לחיי הבנים התגבר. הם שתקו למשך כמה שניות. ואז, גיא הרגיש יש חמימה אוחזת בידו.

"כן," ענה מאז בביטחון, "אנחנו זה."

חיוכה של קלי התרחב. "וואו! אני לא מאמינה!" היא קפצה במקום ומחאה כפיים. "אתם כל כך חמודים! וואו, הייתה לי הרגשה, אבל לא באמת ציפיתי שבאמת יהיה לכם אומץ לגרום לזה לקרות! וואו, מזל טוב!!!" היא פרצה קדימה והתנפלה עליהם בחיבוק מוחץ.

כשקלי סוף-סוף הסכימה לשחרר אותם, פנו השלושה לעבר המטבח. הם החליפו חיוכים שומרי סוד.

גיא נשם לרווחה, הוא הרגיש בטוח, שכן זהו לא הסוד הראשון ששניהם שומרים. וחוץ מזה, זה לא סוד נצחי. גיא ידע שבבוא היום, הם יספרו את הסוד הזה. ואז, הוא יאלץ לענות על שאלות כמו, 'איך יכול להיות שמאז נפרד משיזאו כדי להיות איתך'. ועל זה הוא לא יוכל לענות.

הפרק הקודם