חשיבה קוסמת

"יואו. אני לא מאמין. אני... ברור לגמרי למה בכית."

"ושבוע אחר כך סיפרו לנו על התחרות, ודי. אני כאן."

"וזה ממש טרי."

"אני בסדר. אני חיה, אני נושמת, הכל בסדר. אתה לא צריך לדאוג."

"זה לא קשור לחיה ונושמת. זה קשור ללב. זה קשה, וכואב, ועצוב מאוד. אני יכול לתאר לעצמי. אני מבין למה יהודה כל-כך שומר עלייך."

"יהודה עכשיו פוחד שאני אתאבד, נראה לי. אני והראל היינו מאוד קשורים. כל דבר עשינו ביחד. ובגלל שבטעות פלטתי לידו את העובדה הזו, ושזה ממש מוזר שלא מתנו ביחד, הוא מאוד נבהל. הוא לא אדם שטחי, יהודה. הוא אדם עמוק, חסר טקט, ודברן. וזה- שילוב מדהים."

"אגב יהודה, נראה לי שהוא חוזר. להתראות, יסמין. היה לי- אמ-"

"כיף-עצוב לדבר איתך." השלימה יסמין.

"יפה." הוא חייך. "להתראות."

"תודה, סקורפיו." היא אמרה.

"אין בעד מה." הוא אמר, ונימה קטנה של פליאה נשזרת בקולו.

"יש ועוד איך, אף אחד עוד לא דיבר איתי על זה, ו-" היא הנמיכה את קולה. "זה עשה לי יותר טוב ממה שחשבתי. אני- מודה לך על זה. ולא מצטערת שגיליתי לך."

הוא קצת הסמיק. "אני שמח שזה עשה לך טוב." הוא אמר.

איך, בשם אלוהים, אמריקה הצליחה לנצח את גרמניה? הגרמנים הם טיפשים כנראה. טוב, הולי נצחה את הגרמנית רק בשתי נקודות, וטום הצליח להעלות אותם לנקודה התשיעית. עכשיו כולם התפנו לחכות למשחק הבא, ישראל נגד רוסיה.

בטוח שישראל תנצח. יסמין היא חכמה, ויהודה לא פחות. לדעת כולם, ישראל היא המדינה הכי פחות לחוצה. עובדה, הפנים של יסמין עוד לא נראו בספרייה. אבל יהודה הביא לה את הספרים, אז אולי זה לא חוכמה. אבל את זה אף אחד לא ידע.

הרוסים היו הרבה יותר לחוצים. סה לא זזה מהספרייה, ואיוואן (איוואן פרלוב, שמן וביריון, רמת משכל לא גבוהה. כנראה ספרו את השרירים של הגברים כדי לשלוח אותם.) לא הופיע באולם האוכל. טוב, גם כולם היו לחוצים אם הם היו מתמודדים מול יריב לא לחוץ. מה זה אמור להיות? אני כזה טיפש ולא מלחיץ?

"טוב, למדתי מכם פטנט." אמרה רוז יום אחד, אחרי שסה שאלה אותה כמה יסמין לומדת, וכולם חקרו אותה מה הסוד של יסמין ויהודה, ואיך הם לא נלחצים, ולמה הם לא לומדים. "אף פעם לא להראות כמה אני לחוצה. זה מאוד עוזר!"

"טוב, אנחנו באמת לא לחוצים. אבל לא בגלל שאנחנו חכמים מדי." אמרה יסמין. "פשוט אנחנו מבינים שלא משנה להיות הכי גאונים בכל העולם. מספיק שהגענו לכאן. להיות הכי חכמים בארץ זה גם די חשוב, לא?"

"יכול להיות שיש גם איזה מוגל יותר חכם מאיתנו, כך שזה באמת לא אומר כלום. ויכול להיות שגם נולד מישהו עם יותר רמת משכל. זה לא אומר. מספיק שהגענו לכאן, שהכרנו אנשים מארצות אחרות... זה די והותר." אמר יהודה.

"מקנאה." אמרה רוז בעליצות. "חבל שאתם לא יכולים ללמד אותי על איזה כפתור ללחוץ- כדי שלא נהיה לחוצים."

"יואו!" אמר סקורפיו. "זאת הבעיה שלך- היי- שאת חושבת שכדי לא להיות לחוצים צריך ללחוץ, ואז את לוחצת ונהיית עוד יותר לחוצה. או, יותר נכון," אף אחד לא הבין את הבדיחה. סקורפיו הביט סביבו והמשיך, "את נלחצת כי את לוחצת (על הכפתור). זה התמצית." הוא הלך בחדר, וידו על ראשו. "אני חייב להיות לא לחוץ! צריך ללחוץ על הכפתור כדי שהוא יהיה לחוץ, ואני לא אהיה לחוץ, ואז הלחץ יעבור אליו! אני חייב לא להיות לחוץ! אוי, זה ממש מלחיץ!"

כולם צחקו.

"אתה יכול להיות סטנדאפיסט. חשבת על זה פעם?" אמר יהודה.

"השתגעת? אבא שלי ירצח אותי. בדמיון שלו אני אהיה... אמ... יורשו של אדון האופל. ממש לא מעניין אותי להשתלט על העולם!"

"יפה מצידך, כי אני רוצה להיות הילאית. לא טוב בשבילך, אדון האופל!"

"את חושבת שאם אני אהיה אדון האופל אני אפחד מהילאית פשוטה?" אמר סקורפיו בנימה זחוחה, ושיחק עם שרביטו. "זה חלק מהסטנדאפ." הסביר לכל הצופים(יהודה ויסמין. כמויות של צופים, לא?).

"לא. אני חושבת שזאת לא תהיה מחמאה בשבילך שישנת באותו חדר עם הילאית."

"אני אסביר את זה לאוכלי המוות שלי כך-" הוא קם והתהלך מסביבה. "היא הייתה ידידה מזויפת. אני העמדתי פנים שאני ידיד שלה. רציתי לרצוח אותה באחד הלילות. ואז, חברי החדר המטומטמים שלי, ישראליים שלא נלחצים מכלום-" הוא הצביע על יסמין ויהודה בשרביטו. "-החליטו שהם רוצים להישאר כל הלילה ערים כדי- נו, מה הייתה הסיבה המטומטמת? אה, הם רצו לבדוק אם המחוגים של השעון רצים בלילה באותה מהירות. וכך נסתם הגולל על התוכנית המדהימה שלי. ובכן, עשיתי טעות שסיפרתי לכם על זה. ישנתי עם הילאית סתם, כי שלחו אותנו לתחרות יחד. וגם כי היא סקסית ויפה וכו'. מה הבעיה?"

"תודה על המחמאה."

"בבקשה."

ארבעתם צחקו. רק סקורפיו טיפונת התעכב, כי הוא עוד ניסה לשמור על הפרצוף האטום, אבל זה לא הצליח לו.

הפרק הקודם