במשך אלף שנים

תודה לבטא שלי שאת הכינוי שלה אין לי זמן לכתוב כי אני ממהרת :) (סורי על זה ) מקווה שתאהבו:)

-------------------------------------

הרמיוני עיינה בדפים של אגודת אל"גרה אשר סיימה למלות ונאנחה.
היה נדמה להרמיוני שהיא נתקה קשר עם כל האנשים שהחשיבה לחברים שלה, את רון היא לא ידעה אם להחשיב לחבר, היא לא דברה עם ג'יני
מאז הצעת הנישואים של רון, הרמיוני שלחה לה ינשוף אבל היא לא החזירה לה תשובה.
הארי שלח לה את טינוסקו הינשוף החדש שלו שהגיע אתמול אשר סיפר לה שהוא שמע מה קרה עם רון ושהם צריכים לפתור את זה, אך לא נראה שהוא
מופתע מן העובדה שרון בגד בה מה שגרם להרמיוני לשרוף את המכתב שלו. ולבסוף היה את דראקו הבחור בעל השיער הבלונדיני, אוכל המוות לשעבר, שחונך לשנוא כל אדם ממוצא שונא משלו.
הרמיוני לא יכולה להתחמק ממנו, למען האמת היא לא רצתה להתחמק ממנו.
מאז יום ראשון לפני שבוע שבו אימו הזכירה את העובדה שמאלפוי שלא התגבר על מוגלגית היא הייתה רעבה לתשובות, ולמרות שאף פעם
לא הייתה הטיפוס הרכלן והחטטן, העובדה שיש מישהי בעולם הזה שהיא לא ממשפחת קוסמים טהורת דם וותיקה גרמה לדראקו להתאהב בה הייתה מדהימה ואירונית.
אבל נראה שהוא נחוש להתחמק מהנושא בכל מחיר, הם עדיין ישבו בקפיטריה ואכלו ביחד ואפילו בילו לאחר העבודה. 
 שניהם היו טיפה בודדים לאור הנסיבות אבל השיחות שלהם היו רגילות ושטחיות.
'אבל לא עוד' החליטה הרמיוני בנחישות פתאומית "אני אלך לשאול אותו" היא אמרה לעצמה ולמשרד הריק "אני אשאל אותו מי זאת מריה" הרמיוני יצאה ממשרדה והתקדמה למשרדו ,פתחה את הדלת וטרקה אותה בחוזקה.  
   דראקו הביט מעל שולחנו עם מבט מופתע  היה על פניו כאילו ציפה שהיא תעשה את זה מתישהו בזמן הקרוב.
בתסכול מסויים הרמיוני התלכה שוב ושוב עד שהחליטה לשבת על הספה השחורה "תספר לי מי זאת מריה" הרמיוני אמרה בחוזקה שנבעה מן האומץ הגריפינדורי שבתוכה.
  דראקו קם מהכיסא והתיישב לצידה נמנע להביט בעיניה אך לבסוף פתח את פיו "אין ממש מה לספר", דראקו התחיל לדבר, "פגשתי
אותה אחרי המלחמה, התאהבתי בה באופן שלא חשבתי שאני יכול וקצת לפני שהתכוונתי להציע לה להתחתן איתי, המפגש שלה
עם ההורים שלי-בעיקר אבא שלי גרם לנו להיפרד, אם להיות כנה אני לא ממש יכול להאשים אותה", אמר כשהוא עדיין נמנע מלהביט בהרמיוני.
 "הפעם האחרונה ששמעתי ממנה הייתה שהיא שלחה לי את ההזמנת החתונה שלה."
 "ואתה עדיין אוהב אותה?" הרמיוני שאלה בהיסוס היא עדיין לא ידעה איך להתמודד עם מערכת היחסים החדשה והאפלטונית בינהם.
 "אני לא יודע" עיניו ננעצו בה כשהוא אמר זאת והרמיוני חשה איך לחיה מאדימות.
 "אתה מתכוון ללכת לחתונה?",שאלה "אחרי שנפרדתי עם רון וראיתי אותו עם... אחרת הבנתי שאני לא מרגישה לגביו שום דבר". 
דראקו נשך את שפתו התחתונה "אני אלך, אם תבואי איתי" הוא אמר בחיוך ערמומי שמאחוריו מסתתר הרגש הנוסף שהרגיש- פחד להתמודד עם העבר.
הרמיוני הסתכלה עליו בחוסר אמון "אני לא בטוחה שכדי" היא נזכרה בפעם האחרונה ששתתה, כל מקום עם אלכהול הוא מקום שתגרום לעצמה בושות.
 "נו, הרמיוני יהיה כיף" הוא אמר כשקולו החלקלק נטף התחננות, "חוץ מעצם העובדה שתראי אותי סובל
בחתונה של האקסית שלי, את גם תהיי במסיבה דבר שאני בטוח שלא היית בו זמן רב, כי את כמו שכולם יודעים חולת עבודה".
"אני לא חולת עבודה" הרמיוני אמרה בקטנוניות אבל היא לא הצליחה להיזכר מתי הפעם האחרונה הייתה באירוע חגיגי חוץ מחג, "ואני גם לא
רוצה לראות אותך סובל, לפחות לא כמו שרציתי פעם", היא הוסיפה שמבט נפגע יתר על מידה.
"אז תבואי בבקשה" פניו הרצינו כשפיו התעקל לחיוך מנומס, וידו אחזה בידה בחוזקה "ככה שאני לא אראה פתתי כשאני אראה אותה". 
 הרמיוני הנהנה בחיוב כשגל של רחמים תקף אותה "מתי החתונה?" היא שחררה את ידה באגביות כששמה לב לכמה שהם ישבו קרובים. 

דראקו הוציא משום מקום את ההזמנה והושיט להרמיוני 

 "הנכם מוזמנים לחתונתם של מריה ריין בנט וארתור ג'ונתן קלייר בתאריך 9/12/00 בשעה 09:00 בערב בכנסיית האירוסים. מצפים לראותכם המשפחה והזוג המאושר"


"זה מחר בערב" הרמיוני אמרה בהפתעה, זו לא הייתה בעייה מבחינת העבודה אבל זה כן הייתה בעיה מבחינת לבוש, מה בשם מרלין, היא תלבש?.

נראה שמאלפוי יודע לקרוא מחשבות או פשוט הבין את הרמיוני גרינג'ר יותר מידי, הוא הרים גבה
"אני אשלח לך שמלה משתי וערב למחר, אז את לא צריכה לדאוג בקשר ללבוש" הרמיוני הנהנה, היא לא
הייתה מסכימה לדבר כזה אבל אין לה מה ללבוש או זמן לחפש בגדים לאירוע, אין לה ברירה אלה להסכים לזה.
 "ניפגש בשמונה בבית שלי?" הרמיוני שאלה בחיוך שמעביר לדראקו את המסר
'אל תדאג הכל יהיה בסדר', והוא חייך חיוך חושף שיניים שהיא התקשתה לראות כל השבוע וכנראה שהיא התגעגעה אליו לא מעט.
"תודה מיוני", הוא חיבק אותה בפעם השנייה בחייה וזה העביר לה מן זעזוע קטן בלב, זעזוע מן הסוג הטוב.

הפרק הקודם		הפרק הבא