חצי פוסידונית

טוב אז... אממ אני ממש מקווה שיהיה פה את התשובות לכל מה שלא הבנתם..

אני לא יעשה כמה תגובות עד שאני ממשיכה אלא יעלה בקצב שלי אבל תגיבו אני ממש משקיעה הרבה זמן ובדרכ בקושי עונים.. אז..

קריאה נעימה!

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

אנבת':

אנבת' הבינה שפולו הולך להרוג את פרסי. אסור לאף אחד בעולם לגעת במוח אצה!

הוא כיוון את החץ המורעל ללב של פרסי, ועין אחת שלו כבר נעצמה. יש שתי אופיצות שהי עושה תמיד- להילחם או למשוך את הזמן. להילחם בלי נשק כשהיא כבולה בכיסא וחץ מורעל בטוח יפגע בפרסי לפני שתתחיל בכלל לא נשמעת אופציה מבטיחה.

היא חייבת למשוך את הזמן.

"אתה לא חושב שמגיע לנו לדעת למה אתה רוצה להרוג אותנו?"

"כי אתם לא יודעים".

"אממ.... זה לא סיבה מעולה להסביר לנו, כאילו?" אמרה הייזל.

"זה ההסבר. מגיע לכם למות כי לא אכפת לכם. ואתם לא יודעים כלום".

פייפר פתחה את הפה שלה, והוא המשיך: "אל תטרחי, אין לך מה לדאוג. גם לך, אנבת', אין מה לדאוג. שתיכם תישארו ותשרתו אותי, ואולי אם המצב רוח שלי ישתפר אני אפילו ישחרר אותכם".

"תודה- אהמ- למה?" פייפר השתעלה.

"כן, אפולו, אני אח שלך! וזה כולנו חצויים! אתה עזרת לנו, זוכר?"

"אני עזרתי לכם! ומה קיבלתי בתמורה?"

"ליאו נתן לך כלי נגינה," פרנק אמר. הוא היה חיוור.

"אם אתה לא מרוצה מהעיסקה, בעיה שלך! למה להרוג אותנו?" שאל פרסי.

"פרסי. אתה. תסתום", אמרה אנבת' בהברות מקוטעות.

"כן, את אומרת לי את זה הרבה. טוב, לפחות זה יהיה הדבר האחרון שאני ישמע בחיים שלי".

"פרסי! תסתום. מה קיבלת בתמורה, אפולו?"

"אהה, כן, כלי הנגינה ההוא שהילד הטיפש נתן לי. לא. לא על זה אני מדבר. היה אכפת לכם שבגללכם, חצויים קטנים ועלובים, ראש האולימפוס ושני אחיו הבכירים ביותר כעסו עליי? והענשיו אותי? מישהו מכם טרח לברר איזה עונש קיבלתי על העזרה האדיבה שנתתי לכם?"

"אהמ-", גייסון השתעל.

"אל תענה! חבל על התירוצים. הכושי עשה את שלו- הכושי יכול ללכת בלי שלאף אחד מהחצויים יהיה אכפת, נכון?"

"-אני ניסתי לדבר עם אבא-"

"והוא התעצבן עלייך והפסקת. נכון?"

"אבא," אמרה קטניס.

"מה? יש לי עוד ילדים חוץ ממך! בגללם מת לך אח! את יכולה לרצוח אותם איתי, חצי חצי".

"אח? איזה?"

"כן, שלושת הגדולים כועסים עליי על זה שעזרתי לכם להשיג את מרפא הרופאים!"

"והם הרגו את הבן שלך? איך הוא קשור?"

"הוא אל הרפואה! אתם יודעים מה עשיתי בפעם הקודמת שזאוס הרג אותו? אקספליוס נתן לכם את מרפא הרופאים! הוא נתן לכם אפשרות לחזור מהמתים! ובתמורה- פוף- הוא מת!", הוא אמר בקול רועד.

"זה לא הוגן," אמרה פייפר.

"נכון," ניקו הסכים. "אבל אין הגינות בשאול."

"הם כעסו עליי, מבינים? בגללכם! אתם אשמים שהוא מת! שלושת הגדולים החליטו להרוג את הבן שלי, אז אני יהרוג את הבנים שלהם! שיראו ויבינו מה זה!"

"אבא שלי, כאילו, כעס עלייך? למה?" שאל פרסי.

"הו, הוא לא", ענה אפולו במרירות. "אבל זאוס הציע את זה. והאדס- טוב, הוא תמך. אני מניח כל אל שמת מחזק את הממלכה שלו. אז פוסידון לא רצה להילחם מול שני האלים החזקים ביותר. הוא לא גזר את דיני לצדק בגלל הפחד!"

"אז אתה הולך להרוג אותנו? אתה יודע, אתה גם בן של זאוס. אתה יכול להרוג את עצמך ראשון ואז, כאילו, זה יכאב לזאוס כמו שתהרוג את גייסון. זאת אומרת, שניכם בנים שלו, לא?"

"עדיין לא סיימתי את העונש שלי! הייתי האל בעל הדברים הרבים ביותר. השמש. הרפואה. השירה. הקשתים. הנבואה. ופוף- אין לי נבואה. בגלל נחש הזה. כדי לוודא שלעולם לא יסלקו את הנחש הזה- שרק בעזרת חצויים אפשר להביס- זאוס הכריז שהחצוי שיהרוג את הנחש יהיה מנודה! אסרו על כירון לשלוח חצויים למשימה כזאת! ואני אשאר- לנצח- ללא נבואות!"

"זה נשמע אכזרי," הסכים פרנק.

"ועוד יותר! אני לעולם לא אראה יותר את התאומה שלי! האדם שאני אוהב יותר מכל! היא לא יכולה להיכנס לטירה הזאת, ואני לא יכול לצאת מהטירה הזאת, לנצח!"

"נשמע שהאלים ממש שנאו אותך." השיבה פייפר בעגמומיות.

"זה מזכיר לי את קליפסו".

"טוב, אז עכשיו שביהרנו את העניין הזה, אני חוזר לתכונית המקורית. תגיד בי-בי לחיים, חצוי עלוב!" הוא אמר וכיוון את החץ שוב לליבו של פרסי.

"לא! לא! אני יתן לך את הדבר שאתה רוצה יותר מכל!" צרחתה אנבת' בתסכול.

אפולו הביט עלייה בסקרנות.

"אני מסכימה." פייפר כבר הבינה מה היא מתכוונת.

"מה?"

"מסע חיפושים".

הפרק הקודם		הפרק הבא