למה דווקא אני?

האופוריה של הניצחון לא עברה גם אחרי שבוע והרגשתי בעננים.

כמובן שהחיים אוהבים לפעיל את המאוורר ולהעיף את העננים השמחים לקיבינימאט.

לא יכולנו לתת לרמאות של הפלפאף לעבור בשתיקה ולכן אף אחד לא הופתע כשיומיים אחר כך מרביצנים עם הפנים של האישה השמנה רדפו אחרי תלמידי הפלפאף וצעקו עליהם "רמאים" "פחדנים".

"איך לא הענישו אותך?" ג'יימס זרק עלי כרית כשהצטרפתי אל החבורה בחדר המועדון.

"קסם אישי וחוסר ראיות נגדי" חייכתי בממזריות וזרקתי עליו חזרה את הכרית. "גאון מרושע שלי" סיריוס חיבק אותי. רמוס הציע לי רק חיוך קלוש, הוא נראה כל כך חיוור וחלש.

המשכנו לדבר על שטויות והלימודים עד שהשעה הייתה מאוחרת ועליתי לחדר לישון.

קמתי בבהלה באמצע הלילה והחלטתי לצאת לסיבוב בחוץ, לנשום אוויר. מעל הפיג'מה שמתי קפוצ'ון ויצאתי מהחדר בלי לחשוב יותר מדי.

בעודי הולכת בדשא הגדול הסתכלתי על הירח המלא שזרח באמצע השמיים וחשבתי איך בעוד שבועיים אני אחזור הביתה כשפתאום שמעתי יללה.

הסתובבתי במהירות וחיפשתי את השרביט שלי ומייד קיללתי את עצמי על ששכחתי אותו על השידה ליד המיטה. ראיתי צללית גדולה מתקרבת אלי ולצידה אייל וכלב גדול שחור שמנסים להסיח את דעתו.

התחלתי לרוץ לכיוון הוגוורטס וכשהבטתי מאחורי כתפי הבחנתי שהצללית הגדולה שראיתי הייתה אדם זאב שעכשיו רץ אחרי במהירות.

הכלב הענק רץ מאחורי ודחק בי לרוץ יותר ויותר מהר בעוד שהאייל חג סביב האדם זאב בניסיון להסיח את דעתו.

נכנסתי בסערה לאחד המסדרונות ונשענתי על הקיר מתנשפת בעודי מנסה להסדיר את הנשימה שלי.

"את בסדר?" סיריוס שאל אותי בעודו עומד באותה נקודה שעמד לפני שנייה הכלב הענק.

"אתה.." התנשמתי "היית הרגע הכלב הזה?" סיריוס הנהן ועזר לי להתיישר.

"אני אסביר לך הכל מחר אבל בינתיים תחזרי לחדר" נישק את מצחי ורץ חזרה לדשא בעודו משתנה חזרה לדמותו ככלב.

הלכתי למעונות כשראשי ריק ממחשבות. נכנסתי חזרה למיטה ונרדמתי כשבמוחי מופיעה התמונה של סיריוס שמשתנה מכלב לאדם ובחזרה.

הפרק הקודם		הפרק הבא