מה לעז-?

הספר האחרון של הארי פוטר קורא 3 שנים לפני זה, ככה שג'ורג' גדול מפרד עכשיו בשלוש שני

פרק 8

ובדיוק באותו רגע נכנסה קבוצה של בנות צחקקניות לחדר. היה נראה שהן כולן צעירות, בסביבות גיל ה- 20 כמו פרד, והן כולן נראו מפונקות מאוד, הן היו כנראה הבנות של אנשי העסקים שישבו בחדר.

אחת מהן ניגשה אל פרד. "שלום" אמרה ומיד הסמיקה. פרד לא הבין למה, זה בגלל שבגדים שלו לא יושבים טוב עליו אולי? אחרי הכל אלה הן בנות….

"היי….."

"אתה מתאמן?" שאלה מהר בחוצפה. "אני?" "כן, אתה" ועפעפה בריסיה. היא התקרב לפרד ושרטטה באצבע עיגולים על חזהו ,"אז איך קוראים לך?" והרימה את עיניה באטיות דבר שגרם לפרד לראות את כמות האיפור הבלתי הגיוניות ששמה. "פרד." ענה

"אז אתה בריטי ,אני אוהבת אנשים בריטים" פלרטטה איתו בלי בושה וקרצה.

"אני בריטי." הסכים פרד וצעד צעד אחורה ,שהתגלה צעד שגוי. הוא התנגש בקיר והנערה סגרה עליו באיטיות.היא התקרבה עליו והיה אפשר להריח את הבל פיה בריח מנטה.

"תעיפי את הידיים שלך מהחבר שלי!" אמרה פתאום טרייסי בקול נמוך ומפחיד פרד היה יכול להישבע ששמע רעם מחוץ לחדר. "הוא החבר שלך? זאת לא אשמתי, הוא פלירטט איתי אז קיבלתי את הרושם שהוא רווק, הוא הגיע אלי והתחיל איתי." אמרה הנערה בקול תמים.

"וזו הסיבה שהוא צמוד לקיר עם פרצוף מת מפחד ונראה כאילו שאת מתמרחת עליו?" עקצה. הנערה הסמיקה קשות וברחה לאבא שלה שעמד בצד השני של החדר.

"הצלת אותי" אמר בבושה פרד. הוא הרכין את ראשו במבוכה ושאל בקול תמים-

" אני נראה עד כדי כך טוב ?" וחייך חיוך ממזרי.

"שתוק!" אמרה טרייסי ונשקה בעדינות את שפתי.

"אני אקח את זה ככן…"וחייך.

טרייסי ופרד עלו למטוס, אבל המושבים שלהם לא היו אחד ליד השני. טרייסי ישבה בקדמת המטוס ופרד באזור האמצעי, ככה שטרייסי לא יכלה לשמור על פרד גם עכשיו. וכמובן שהנער ההוא שהתנגש בפרד בשדה התעופה התיישב לצידו… החיים לא מחייכים אלי היום חשב פרד בדיכאון.

"שלום, קוראים לי ג'ייסון" אמר הנער.

"היי אני פרד, ואתה התנגשת בי לפני שעתיים בערך."

"אה, זה אתה? אני מצטער, זה קרה בטעות" ענה ג'ייסון והפעם נראה שהוא באמת התכוון לזה.

פרד הביט בנער שוב והפעם שם לב שיש בו הרבה דברים שמזכירים את טרייסי אותם צורת פנים מלכותית אותם עיניים חשמליות כברק אותו מבט שנראה שמחכה לסופה.

"למה אתה טס ללונדון?"שאל במבוכה פרד, שניסה להמשיך את השיחה, והתעלמם מן הדימיון המשותף.

"אבא שלך אותי למשימה שם, זה לא יקח יותר מדי זמן. אני רק מקווה שאף אחד לא יפגע.

"למה שמישהו יפגע?" שאל בתימהון פרד.

"אלה הם עיניינים מאוד מסובכים, חוץ מזה תמיד אפשר להיפגע. למה אתה טס ללונדון?"

"לנסות למצוא את המשפחה שלי… אני לא יודע מי הם ואני רק יודע שאני בריטי אז אני חושב ששם הם נמצאים."

"בהצלחה!"  "תודה."

"אה, ודבר אחרון פרד."

"כן, ג'ייסון?"

"תשמור על עצמך, אוקיי?"

"אוקיי, אני מבטיח".

"אני רציני" אמר ג'ייסון ועיניו ננצו "אתה לא יכול להבין לאיזה צרות אתה נכנסת , לפעמים דברים יכולים להיות מסוכנים בקשר למשפחה שנולדת לה". הפעם נראה שהנער פחות מדבר על פרד ויותר לעצמו כאילו המשימה לוקחת ממנו כוחות שיכול להיות שאין בו. וכאן נגמרה השיחה. כל שאר הטיסה הארוכה פרד הרהר בשיחה המוזרה ובנער שרמז לו על דברים רבים שפרד עדיין לא לגמרי הבין.

ג'ייסון שקע בשינה,  דבר שנתן לפרד הזדמנות להביט בו. הוא היה דומה לטרייסי. לא היה אפשר להכיש זאת אבל הוא נראה שונה ממנה בקצת, אפילו בשנותו הוא נראה מסוכן. הוא החזיק מטבע זהוב כאילו חייו תלויים בו, והיו לו קצת צלקות על פניו נראה כאילו הוא היה חייל או שוטר.הוא נראה כאילו הוא סבל כל כך הרבה דברים, למרות גילו הצעיר. הוא היה יכול להמשיך לנצח לחשוב על הדמיון בינו ובין טרייסי אמלא טרייסי קראה לו. הוא קם בזהירות לנסות לא להעיר את הנער שיושב לצדו. לרגע קט חשב שהעיר אותו, אבל לא. הנער דיבר מתוך שינה ואמר דברים לא הגיוניים, חשב פרד, כמו נבואה. חצויים, הקרבה מטופשת, ליאו עכשיו נהרוג אותך בחזרה, פייפר תזהרי,ומשפט דיי ארוך-

"טהור הדם באלה יתאהב ,

חצוי, חצי מת לעזרה יבקש,

נער המתים ישלם על טעותו,

הסוף המר יהיה לעזרתו".

פרד לא הבין לגמרי למה הנער התכוון, אבל חשב שזה חשוב, או שהמוח שלו חשב זאת, כי המשפט הזה נחרט בזיכרונו.

כשפרד הגיע לטרייסי היה לידה מושב ריק, אז הוא התיישב שם למשך הטיסה.

"שלום לך" אמר פרד ונישק אותה על הלחי.

"שלום גם לך, איך עברה בינתיים הטיסה?"

"הנער ההוא שקודם התנגש בי יושב לידי אבל זה בסדר, ואני חושב שאני נרדם כי אני מת מעייפות.

~הערת מחברת:מבינה אותך!~

פרד נרדם לאחר כמה דקות והטיסה עברה בטשטוש.

כשהוא קם הם כבר הגיעו ללונדון. הירידה מהמטוס, לקיחת המזוודות ושאר הבדיקות עברו עליו די מהר,משדה התעופה הם לקחו את הרכבת ופרד היה יכול להישבע שראה משהו דומה לו רק מבוגר מימנו בארבע-שלוש שנים בערך והם כבר היו במונית בדרך לבית של המשפחה של טרייסי שהיה שם, למרות שהוא לא היה מאוכלס.

"הגענו!" צעקה טרייסי בהתרגשות ורצה ישר לתוך הבית. פרד לקח את כל המזוודות ונכנס אחריה.בתוך הבית קיבלו את פניו צוות משרתות והובילו אותו אל טרייסי, שהיית בחדר שלה. "תודה על המזוודה, אבל אתה יודע שלא היית חייב לקחת אותן, נכון? בשביל זה יש את המשרתים."

"לא נורא, אני יכול לעשות את זה בעצמי. אבל יש לי שאלה, למה יש למשפחה שלך בית פה?"

"בשביל חופשות, כמו זאת שאנחנו עושים וגם עסקים. ואני כבר אומרת לך שמחר אנחנו מתחילים בחיפושים. יש לי גישה לכמה מסמכים חשובים בממשלה ומשם נתחיל בסדר?"

"אוקיי, אבל איפה אני ישן?"

"איתי כמובן, אלא אם כן אתה לא רוצה."

"לא לא אני אשמח, כלומר אם את רוצה, כלומר-" וטרייסי קטעה אותו בנשיקה. פרד ניראה מובך למדי.

"תסדר את המזוודה שלך" אמרה.

הם סידרו הכל ואכלו ארוחת ערב, לאחר מכן הזמן עבר מהר מידי והם הלכו לישון.

באותו זמן במחילה של משפחת וויזלי

"אני אומר לך אמא, אני ראיתי אותו!" אמר ג'ורג'.

הוא ומולי וויזלי התווכחו כבר כמה שעות. ג'ורג' נשבע שראה את פרד בתחנת הרכבת קינג קורס עם חברה, ואמו לא מאמינה לו.

"ג'ורג', כבר עברנו על זה, הוא מת! אני יודעת שקשה לך, גם לי, מאוד. ולא נעים לי לדבר על הנושא הזה."

"הוא חי! ונושם! ואמיתי! הוא היה שם! הוא נראה כמו שהוא היה כשהוא מת רק שנה בערך מבוגר יותר. הוא היה עם חברה,נראה לי, והוא שמח! אני בטוח בזה, נראה לי..."

"אתה רק דמיינת ג'ורג', עכשיו לך לבית שלך שם יש את רוקסאן ופרד שחי ונושם  ואנג'לינה שמחכה לך, והיא בהיריון שני והיא צריכה אותך.  ואני לא רוצה לשמוע על זה יותר!" וביטלה את מה שאמר ג'ורג'.

"היי חברה."

"אל תקרא לי חברה" אמרה ג'יני. והיא  בהחלט נראתה עצבנית."שמעתי שיש מקרה חירום , וכבר לא כיף להוציא עצבים על הארי המסכן".

"ראיתי את פרד."אמר בנשימה אחת.

"אז מה?" שאלה ג'יני, "גם אני ראיתי את עושה הצרות הקטן. מה איתו?"

"לא הבנת אותי נכון, אני ראיתי את פרד. אותו אחד שנולד באחד באפריל 1989."

"אבל הוא מת!"

"אבל ראיתי אותו! אני לא יודע איך אבל זה קרה, הוא היה שם, אני חושב שהוא גם הבחין בי."

"אז למה הוא לא ניגש אליך?"

"אני לא חושב שהוא זיהה אותי בכלל".

"אתה סתם דמיינת ג'ורג' " אמרה מולי. והוסיפה "אולי ראית בן-דוד רחוק אתה הרי יודע שלא חסרים וויזלים בעולם."

"אני מסכימה עם אמא, סליחה ג'ורג', זה פשוט לא הגיוני."

"מישהו קרא לי" שאל פרסי

אני רוצה להגיד תודה לכל מי שמגיב לפאנפיק, תודה!!! זה ממש ממש מחמם את הלב לראות את התגובות האלה

הפרק הקודם		הפרק הבא