עכשיו ולתמיד-מאלפוי.

הרמיוני הביטה במראה היא כבר לא יכלה להתעלם מן הבליטה הקטנטונת של בטנה הנראת דרך שמלת השושבינות.
 עכשיו היא הייתה במכתש גודריק  בעצם אם לדייק היא הייתה בכנסייה במכתש גודריק, החדר בו היא עמדה היה חדר ההלבשה של השושבינות ושל הכלה, ג'יני אופרה על ידי  מכשירי איפור מעופפים והייתה לבושה בשמלתה התפוחה ובגוון הלבן שנוטה לאפרסק על שערה נזר קטן ששיך לדודה מןריאל אותו נזר שפלר לבשה לחתונתה. הרמיוני התנתקה מן המראה והתישבה על אחד הכיסאות ליד ג'יני וטיפפה ברגלה בעצבנות בידיעה שמאלפוי נמצא בין האורחים, בטח מבט יהיר ומלגלג על פניו ואולי הוא מחכה לראות אותה רק כדי שיוכל לשפוט אותה.
היא בכלל לא הזמינה אותו בשם גריפנדור , רון עשה זאת ואלוהים יודע איך ג'יני הצילה לגרום לזה לקרות. היא סיפרה לה זאת אתמול המסיבת הרווקות, הרמיוני נאנחה בכעס כשניזכרה בשיחה הן היו במועדון מוגלגי עם לונה שעוד שתי בנות שהיו חברות טובות של ג'יני שהרמיוני לא ממש הכירה.
--- השיחה---
"אז איך הולך בעבודה עם מאלפוי" ג'יני שאלה אז ומבט מתגרה על פניה " בסדר" הרמיוני לחשה באוזנה מעבר למוזיקה והביטה בג'יני בחשדנות מסויימת "למה?" "חשבתי שאולי תזמיני אותו לחתונה מימלא הוא הולך להיות בחיים שלך ומכאן גם שלנו אז אולי תזמיני אותו להיות הדייט שלך?".
הרמיוני נענעה לשלילה בחוזקה "אין סיכוי" היא אמרה בעוד שסומק עדין התפשט על לחייה רק מהמחשבה שהיא תעשה זאת ועל התגובה שלו שכנראה תהיה לעג וזלזול מעצם העובדה שזו חתונתו של הארי פוטר האדם שהוא שנא בלימודיו. "חבל "היא אמרה אך פניה לא היו מאוכזבות כלל "בעיקר כי רון כבר הזמין אותו והוא הסכים" "מה ,הסכים ,רון הזמין אותו איך?" הרמוני  הצתעקה בכעס ותדהמה.
"יש לי את השיטות שלי"ג'יני הוסיפה בגאווה ולקחה לגימה מן השתייה מן הבקבוק שקנתה לפני זה, "כמו איומי קללות עטלפי נזלת?" הרמיוניהרימה גבה והרגישה את העצבנות גדלה בתוכה, מן איזו סיבה מסויימת היא לא רצתה שהוא יהיה שם.
--- 

"את מוכנה" לונה שגם הייתה שושבינה הכריזה בתמהוניות לעבר ג'יני עיניה הכחולות בוחנות את הכלה הזורחת בפלאה, שערה הארוך של ג'יני קושט בנרקיסים ורדרדים שהתאמו לשמלתה והיא אופרה באופן טבעי ופשוט אך היא הייתה יפיפיה ולא היה ניתן להכחיש זאת.
"את  באמת נראת יפה" הרמיוני הוסיפה  עם חיוך חמים לעבר חברתה הטובה שחייכה אליה בחזרה, "ג'יני הטקס מתחיל עוד שנייה את מוכנה?" הדלת נפתחה ורון נכנס לגופו טוקסידו שחור שהותאם לשושבינים ושערו הג'ינג'י מסורק באופן קפדני ,מאוחריו הציצה לתוך החדר בת זוגתו הנוכחית בחורה קטנטונת וחייכנית בשם אמה שלמרבה הפלא הרמיוני דיי חיבבה.
ג'יני התרוממה מן הכיסא ולקחה נשיפה עמוקה כאילו היא לפני משחק קווידיץ חשוב ולא לפני החתונה שלה "אני מוכנה אפשר להתחיל" היא נעמדה לפני רון ופיו היה פתוח מעט לרווחה, היה שקק כמה שניות עד שהוא שבר את הדממה 
ואמר: "אחותי הקטנה מתחתנת" בנימה של חוסר אמון שהסיטואציה אכן מתרחשת, כולם צחקקו "אני ילך להודיע לכולם שאפשר להתחיל ואקרה לאבא" רון שעדיין היה דיי המום מן האמת שהכתה בו הוסיף ויצא באופן מכני למדי.
"תמיד היה קשה לו להפנים דברים" הרמיוני צחקקה והביטה ברון שהתרחק ואמה שהביטה בג'יני בהערצה ( היא הייתה מעריצה מושבעת של ההרפיות מהוליוד) העניקה לה חיבוק והחמיאה לה, להרמיוני וללונה על הלבוש והמראה שלהן ואז יצאה במהירות לעבר אזורי הישיבהבכדי להשיג את הדייט שלה.
לא לקח זמן רב עד שמר וויזלי הופיע עם עיניים דומעות והעניק את זרועו לביתו שאחזה בה בחוזקה צלילי הפסנתר החלו להתנגן וכל הארבעה התקדמו לעבר החופה, הרמיוני אחרי מר וייזלי וג'יני ולונה מאחוריה לבסוף כשג'יני נעמדה מול הארי שחיוך דבילי וגדול היהי מרוח על פניו הרמיוני יכלה להבחין בברון וג'ורג' שכבר עמדו לצד הארי.
הכומר התחיל את דבריו בפתיחת הנאום *"דרכה של אהבת אמת מעולם לא הייתה קלה" והרמיני חייכה באיריוניה שחשבה כמה הדבר הזה נכון לגבי השניים האלה שעמדו בפניו, היא חייכה חיוך גדול יותר והרגישה שדמעות 
 עומדות בעיניה בזמן שהשניים חתמו את סיום הטקס בנשיקה סוערת שלוותה במחיאות כפיים רמות. הרמיוני חיבקה את ג'יני והארי וצחקקה שהבחינה ברון שנראה שגם הוא עמד לבכות אך כנראה לעולם לא יודה בזאת.
המוזיקה החלה להתנגן שוב והארי וג'יני הובילו לאזור הריקודים, הרמיוני בחרה ללכת לשתות לטרוף משהו קודם מכיוון שלא הספיקה לאכול כמעט כלום היום, היא הלכה לאחד השולחנות ומזגה לצחת ריקה מן טובי המאכלים שהיו על השולחן.
"זה היה טקס מעניין" דראקו מאלפוי אמר בזמן שהתיישב לצד הרמיוני, הוא לבש חליפת שלושה חלקים וידו שמשה לסנטרו ככרית.
"מה אתה עושה פה מאלפוי?" הרמיוני שאלה תוך כדי שאכלה, היא העבירה מבט חתוף בדראקו מאלפוי ושבהה בה ושידר שיעמום.
"למה את מתכוונת?"
"למה הגעת, זה לא שאתה חבר טוב של הארי"
"הוויזל לא סיפר לך?" דראקו שאל מגחך ומשועשע, הוא קירב את כיסאו לעבר הרמיוני "אני סירבתי בהתחלה, הרי לראות את פוטר הופך לגברת וויזלי זו לא השאיפה שלי בחיים אבל אז הוא אמר שהוא היה יכל להשאיר אותי להישרף בחדר הנחיצות כמו שהגיע לי או להישחט על ידי אוכל המוות ההוא אז איך יכולתי להתווכח עם זה"
"רון יכל להיות ישיר מידי לפעמים" הרמיוני אמרה בעדינות אחרי שניגבה את פיה במפית "בכל מקרה זה לא היה רעיון שלי להזמין אותך, זו ג'יני" 
"כן, הוא אמר את זה גם, שאחותו החליטה שארבעתינו צריכים ל.. להכיר יותר מתוצאה מהנסיבות, לא כדי לתעסק איתה" דראקו התנער כשצמרמורת אחזה בו "אני זוכר פעם אחת שהעלבתי אותה וסבלתי מכמה קללות נבזיות במשך שבוע"
"נראה שזו המומחיות שלה" הרמיוני צחקקה בנבזיות והביטה לעבר ג'יני ורקדה עם הארי ריקוד סלואו איטי בזמן שזוגות נוספים הצתרפו אליהם, הרמיוני התפלאה להבחין שהשיר שנוגן על ידי הלהקה היה מוגלגי.
*"אני מקווה שלא אכפת לך, שלא אכפת לך שאני כותב במילים, כמה נפלאים החיים כשאתה בעולם" הרמיוני מלמלה בהתאם למנגינה שהתנגנה.
"את רוצה לרקוד?" דראקו שאל בפתאומיות בעיניו רגש שהרמיוני לא הצליחה לקרוא, נראה שהוא פירש את מבטה לרחבת הריקודים לא נכון, "אני מתכוון רק בשביל להתאמן על הריקוד" הוא הוסיף במהירות באופן יהיהר למדי.
"ריקוד התינוק?"
"אל תקראי לזה ככה" דראקו אמר אך נראה שהוא מתאפק לא לצחוק, שניהם קמו להעבר הרחבה והניחו את ידהם איכן שצריך.
"למה לא" הרמיוני שאלה 
"כי זה נשמע מטופש, גרינג'ר"
השתררה בינהם שתיקה שבה השניים נהיו מודעים לכך שהם כלל לא רוקדים את הריקוד שצריך ק מתנוענעים מצד לצד, דראקו מיהר לסובב את הרמיוני בהתאם ולהוביל "איך קוראים לשיר שמלמלת מקודם?"
"הוא שאל כשפניה הופנו אליו שוב.
"זה שיר מוגלגי, אתה בטוח שאתה רוצה לדעת?"
"לא!.. כלומר כן, נו בכל מקרה אני הולך להיחשף לדברים מוגלגים מטופשים בגלל החינוך שתתני לו אז, עדיף להתחיל עכשיו" הוא אמר במן כעס ולא הביט בעיניה
"קוראים לו השיר שלך, הזמר הוא אלטון ג'ון ו.. רגע אמרת בגלל החינוך שתתני לו למה אתה חושב שזה בן?" הרמיוני שאלה בבלבול.
"טוב זה ברור" הוא אמר בזחיחות וחיוך מתגרה קישט את שפתיו "לא היו בנות בשושלת מאלפוי כבר עידנים"
הרמיוני גיחכה והרימה גבה, "גם לא היו ילדים שהם לא טהורי דם אבל גם זה משתנה עכשיו נכון" דראקו גיחך "אז את חושבת שהוא יהיה בת?" הרמיוני הנהנה בהחלטיות נותנת לרצונה האישי להשתלט עליה "בהחלט".
"אז בואי נתערב על זה" 
"על מה?"
"משאלה" הוא פלט ונראה שהתרגשות מלאה אותו מה שגרם להרמיוני להירתע מעט, הרי מה שגורם למאלפוי להתרגש לא יכול להיות טוב "אם אני מנצח את עושה משהו אחד שאני אבקש ולהפך"
הרמיוני נשכה את שפתיה בהתלבתות האם זה שווה את זה, היא חשבה על הארי ורון ועל כמה שהם ימצאו את הדבר כמפתה,'כן זה בהחלט שווה את זה' היא חשבה לעצמה לבסוף.
"אוקי" 
"תתכונני להפסיד גרינג'ר"  הוא שיחרר את אחת מידיו ממותניה וגירד את חזהו, בחוזקה בדיוק היכן שאחד הכפתורים היה רפוף וכתוצאה מכך חולצתו נפתחה מעט וחשפה עוד קצת מחזהו.
הרמיוני לטשה עיניים עור החשוף וגרמה לדראקו שהבחין בכך להסמיק מעט, "אוהבת מה שאת רואה?" דראקו שאל  והידק את אחיזתו במותניה.
הרמיוני התעלמה מן  הרמיזה המטופשת לכך שהיא משתוקקת אל גופו והעבירה את ידה מספיק קרוב אל חזהו אך היא לא נגעה בו "איך זה קרה" האצבע המורה שלה עברה על קו דק ואדמדם לאורך חזהו עד לנקדוה שבה הצלקת הדקה נעלמה מתחת החולצה.
"אה זה" דראקו שאל במכניות וצחקחק ללא הומור "זו הייתה מתנה מיוחדת מן החתן"
"למה אתה מתכוון" הרמיוני שאלה מבולבלת 'הרי זה לא שהארי אי פעם שיסף את דראקו נכון?', "בשנה השישית, בשירותים, פוטר לא סיפר לכם? חשבתי שאתם חולקים הכל במערכת יחסים המוזרה של שלושתכם"
זיכרון מסויים צף במוחה של הרמיוני אבל לא זה שבו הארי סיפר לה מה הוא עשה אז לדראקו בשירותים בשנה השישית (ה/מ לא כמו שזה נשמע :P) אלא של הלילה ההוא.
-הלילה שבו הם עשו את השרץ הקטן-
"הרבה שרירים" הרמיוני צחקקה יחד עם דראקו שניהם היו המיטה בחדרה של הרמיוני דראקו חסר חולצה אבל שניהם עדיין לבושים, "אמרתי לך" דראקו אמר בגאווה וכרך את זרועו החשופה סביב כתפיה של הרמיוני כך שפניה הופנו 
בדיוק לחזהו, "מה קרה כאן" הרמיוני נגעה בצלקת האדומה שהפכם נראתה בשלמותה, "זה נראה כואב מאוד, מאוד" היא הוסיפה בילדותיות "זה בהחלט מאוד כאב" דראקו אמר ברצינות, עד כמה שהוא יכל להיות כזה.
"זה הרגיש ממש נורא, היה מלא דם והרגשתי שעקרו לי את הלב מן המקום" הוא הוסיף בתמהונות נוסטלגית "הכל בגלל פוטי המטופש, ואבא והראש נחש הפלצני" דראקו נאנח בכעס והטיח כרית בריצפה.
 "אל תכעס" הרמיוני אמרה במהירות "הנה אני אתן לזה נשיקה שזה לא יכאב יותר" הרמיוני נשקה אותו בדיוק היכן שהצלקת התחילה טיפה מעל הלב ולצד הצוואר, היא חשה איך ליבו דפק מהר דרך שפתיה.
-------------

*- ציטוט של שייקספיר 
* ציטוט מן השיר " השיר שלך" אלטון ג'ון , כתוצאה מן האובססיה שלי לסרט מולאן רוז' הייתי חייבת להכניס את זה לפאנפיק, לאלו שרוצות לראות את הביצוע שהדביק אותי כל כך הקישור פה=>
 https://www.youtube.com/watch?v=9B9pnL9vlQk&nohtml5=False
נ.ב זה השיר בביצוע הסרט ולא של אלטון ג'ון  

הפרק הקודם		הפרק הבא