אסופת פיקצרים - האחיות בלק

בועה. זה מה שהיה הדבר שאנדרומדה בנתה לעצמה עם טד בכפר המוגלגי הקטן והשקט. היה אפשר לקרוא לזה בית, אבל היעדרו של הקסם הישן באוויר ובקירות המגוננים הפריע לה להשתמש במונח במשמעות המלאה שלו. היה אפשר לקרוא למה שנוצר שם משפחה, אבל זה יהיה רק נכון חלקית, טד ונימפדורה היו לה משפחה נהדרת אבל שום דבר לא יוכל למלא את החלל שהותיר בה הניתוק מאחיותיה.

אז כן, מה שהיא ברחה אליו עם טד היה בועה, בועה של חיים שלווים ושמחים שבהם יש לה את כל מה שהיא צריכה. אבל זה לא היה נכון, לא אמיתי עד הסוף. הגעגוע אל חייה כבת בלק רדף אותה ולא הרפה, נשאר איתה כמו צל לאורך השנים.

מה שאנדרומדה שכחה, הוא שכל בועה סופה להתפוצץ. היא לא בטוחה מתי בדיוק זה קרה, אולי כשנימפדורה הצטרפה כחברה מלאה למסדר עוף החול השני והיה כבר ברור שעוד מעט תהיה שוב מלחמה, אולי מאוחר יותר. אבל בסוף הכל נעלם והיא נשארה לבד, כאילו טד ונימפדורה היקרים שלה היו בסך הכל חלום טוב שמוחה המציא כדי שתוכל לברוח ממשפחתה המתפוררת.

ובסוף, אחרי שכל האבק שוקע, נחשפות כל ההריסות. אנדרומדה מביטה בטדי הקטן, שריד של החלום, ושואלת את עצמה אם אולי כדאי לחבק את העבר יחד עם העתיד, אם היא רוצה לבנות לעצמה משהו יותר יציב מבועה. אולי הגיע הזמן לחדש את הקשר עם נרקיסה.

וול זה קצת הרבה קצר אבל לא נורא

אשמח לתגובות

הפרק הקודם