האליל והפשוטה

ג'יימס שכב במרפאה.

מצד אחד ישבו סיריוס, לופין ופטיגרו, ובצד השני ישבו לילי ומישל.

אף אחד לא שאל את לילי מה קרה שם במעגל, ואף אחד לא דיבר איתה פשוט.

הדמעות לא הפפסיקו לזרום במורד לחייה. 

פרופסור מקונגל נכנסה למרפאה בנפנוף  גלימה. 

"מי היה שם ומוכן לספר לי מה קרה?" שאלה בתקיפות. 

מישל פתחה את פיה, אך פרופסור מקונגל סימנה לה לבוא אחריה.

רגע לפני שיצאו, נפל מבטה של מקונגל על לילי. עיניה התרחבו בהבעה שלילי לא הבינה, והן המשיכו הלאה.

מאוחר יותר מקונגל חזרה. 

"בלק, פטיגרו, לופין. אה, נו - וגם את, העלמה לארן, לא ראיתי אותכם בשיעור שינויי צורה מאז לפני שבועיים. אם הפעם אתם לא תיכנו לשיעור, אני לא אוכל לתת לכם ציון עובר. מצטערת." היא לא הזכירה את לילי, ונראה היה שגם אף אחד מהאחרים לא שם לב אליה.

אבל כרגע לא היה לה אכפת. היא הייתה עם ג'יימס וזה מה שחשוב. היא אפילו לא שטפה את פניה מהדם שהיה עליהן כשחיבקה את ג'יימס - היא לא עזבה אותו לרגע.

לאחר שהם יצאו, היא רכנה קדימה וליטפשה את פניו שטפות הדם של ג'יימס. הוא היה כל כך יפה עכשיו...

אבל אז היא נזכרה - עכשיו כולם יודעים... אולי ג'יימס יכעס עליה כל כך, עד שייפרדו?

היא סילקה את המחשבה הזאת מראשה. 

במהלך היום, הקונדסאים ומישל באו לבקר את ג'יימס, והתעלמו מנוכחותה של לילי. 

בכול הפסקה וארוחה הם באו. 

לילי היתה רעבה, אבל היא לא משה מצידו של ג'יימס. 

בשיעור הכמעט אחרון, אמילי ההגיעה. 

לילי הייתה בטוחה שהיא באה בשביל ג'יימס, אבל אמילי לקחה כיסא וישבה דווקא ליד לילי. היחידה שדיברה איתה באותו היום.

"מה קורה ליל? את בסדר? הוא בסדר?" לילי נרעדה. 

"אני בסדר. לא יודעת מה לגבי ג'יימס..." אמילי היססה,, ושלפה שקית נייר.

"אכלת משהו היום?"

"לא..." "קחי", אמרה אמילי. לילי פתחה את השקית בהכרת תודה. 

"מה קורה עם חברות שלך? לא הביאו לך כלום?" לילי השפילה את מבטה.

"א - אין לי מושג," היא בכתה. "מתעלמות ממני. כלומר, מישל מתעלמת ורייצ'ל לא באה  בכלל."

אמילי חיבקה אותה. "זה בטוח יעבור. הורמונים, את יודעת..." לילי הנהנה ומחתה א עיניה.

"תודה שאת כאן, אמילי. אין לי  מושג מה הייתי עושה בלעדייך."

***

לילי עשתה את הלילה לצד ג'יימס, מתעלמת ממחאותיה של מדאם מיסקי.

בסביבות שלוש לפנות בוקר, לילי שמעה רחש. היא קמה במהירות, וראתה את ג'יימס נאנח, פוקח עיניים ומתמתח.

"ג'יימס!" היא קראה בלחישה רמה. ג'יימס הסתובב אליה.

"לילי!"  הוא קרא. לילי סיפרה לו במהירות את כל הסיפור, אבל ג'יימס קטע אותה.

"לילי, מה זה - ה - דם הזה? הוא פגע גם בך?" "לל..לא," לילי סיפרה בקול חנוק את סוף הסיפור.

"אני מצטערת, ג'יימס, לא הצלחתי להסתיר כמו שביקשת... אני - אני - אבין אם תיפרד ממ - ממני."

לילי בכתה ובכתה.

ג'יימס התרומם. הוא חיבק אותה, סימן לה לעלות על המיטה.

ככה, כשהם חבוקים, מתעלמים מהפצעים המחלמים על כתפו של ג'יימס,

הוא לחש לה בעודה מתייפחת, "לא משנה מה יקרה - אני לא נפרד ממך. לעולם.

יש עיקר ותפל בעולם הזה, יקירה, וההסתרה שלנו - תפלה ומיותרת." 

הפרק הקודם		הפרק הבא