אהבה סבוכה

דראקו הביט אליה, וחייך חיוך קטן. 

היא גלגלה  עיניים. 

הוא קילל. 

הם היו באמצע המסדרון בקומה השביעית, הוא בדרך לשירותים והיא... לא ידוע. 

היא הייתה לבד. גם הוא. 

"הרמיוני!" הוא קרא אל גבה המתרחק. היא הסתובבה. 

"מה, מאלפוי?"

"בואי רגע."

"לא רוצה!"

דראקו התקרב אליה. היא לא נרתעה. 

"מה אתה רוצה? אני אאחר לשיעור?"

"זה לא מעניין אותי."

הוא הניח יד על כתפה. 

היא פזלה אל ידו שמונחת על כתפה, ושתקה. היא הביטה בו במבוכה. 

"תקשיבי לי רגע," הוא אמר באיטיות, "את לא יכולה להכחיש שאת אוהבת אותי, אז למה את מנסה? את רוצה אותי, את נמשכת אליי, אני יודע. אז תפסיקי להדוף אותי ממך."

"די, תפסיק," אמרה בקול רועד. "אני מנסה... ש... זה לא נראה לי הגיוני..."

"גם לי לא," הוא אמר, "אבל מה לעשות, זה מה שקרה."

הוא חיבק אותה חזק, היא נמסה בזרועותיו, ראשה כנגד חזהו, מרגישה את נשימותיו. 

דראקו אהב את המגע שלה, את נשימותיה הקטנות על חזהו, את זרועותיה שנכרכו סביב צווארו. 

"תגידי לי שאת אוהבת אותי," הוא לחש באוזנה. 

"שתוק." היא חייכה. 

הוא צחק. 

"נו, תגידי."

"אני שונאת אותך," היא אמרה וצחקה. 

דראקו הביט בעיניה החומות. היא חייכה. 

"אני גם שונא אותך."

ואז הוא נישק אותה, נותן לשפתיו להבריש את שפתיה הרכות, והיא נענתה לו, מנשקת את פיו נשיקות עדינות. 

הוא הצמיד אותה אליו, מנשק אותה יותר בפראות. 

היא אחזה בכתיפיו. 

לאחר דקה בערך, הוא התנתק ממנה. 

"אנחנו זוג?"

הא שתקה. 

דראקו שחרר אותה מחיבוקו. 

"תעני לי."

"כן! קרצייה!"

דראקו צחק. 

"נשיקה אחרונה?" 

"ממש." 

"התכוונתי תתני לי נשיקה אחרונה לעכשיו, לפני שאת רצה לשיעור, מפגרת." הוא צחקק. 

"אם תקרא לי ככה, לא תהיה שום נשיקה ושום רומן." היא גיחכה. 

"אה, יש בינוני רומן? מגניב!" אמר דראקו בציניות. 

"דביל."  היא נישקה אותו נשיקה חפוזה. "ביי."

"ביי אהובי," הוא תיקן אותה. 

"תשכח מזה."

והיא רצה משם. 

דראקו הביט עליה מתרחקת, מאושר. 

ולא ידע שאושרו לא יאריך זמן...

הפרק הקודם