ניצוץ של אהבה ונקמה

היא לא אוהבת אותו, אבל בכל זאת איכפת לה ממנו.
היא ידעה שהוא היחיד שהיא יכלה לדבר איתו מבלי שישפוט אותה, מבלי שייצחק לה בפרצוף...
'סתומה! סתומה! סתומה!' חשבה לעצמה מירטל, 'עכשיו הרסתי הכל!' מירטל התישבה לאט על הריצפה, והתחילה לבכות.

טום היה בשירותים של הבנות, הוא הסתכל על עצמו במראה, ואחר כך דמיין לעצמו את דמותו של סירון:
עם השיער החלק, והעור השחום...
"מה יש בו שאין בי?" אמר טום לעצמו, "אם מירטל אוהבת את הבחורים הרעים, אז זה מה שיא תקבל!"
אחרי המשפט הזה, טום חייך לעצמו. הניצוץ האדום שוב הופיע לו בעיניים.
טום לחש רששששסס מרישסע רשעעע (לחששנית- בוא לנקום את נקמתי).
פתאום הכיור התחיל לזוז, הייתה מין רעידה קלה בריצפת השירותים.
הכיור נפתח.
אחרי כחצי דקה יצא נחש ענקי מין הפתח.
בסיליסק. ככה קראו לו.

סירון התהלך במסדרון ולפת, הוא שמע לחשושים מחדר הבנות.
הוא שמע אותם כבר...
לחששנית!
סירון מיהר לראות מה הולך בשירותי הבנות,
לפתע, הוא ראה את עין הבסיליסק האדירה והגדולה.
זהו היה המראה האחרון שראה בחייו,
סירון קפא במקומו דמם,
ומת.
טום בדק את הדופק של סירון, הוא אכן מת.
טום העלה חיוך זדוני,
הוא אמר לבסיליק להיכנס למחבואו,
אך לפתע הוא שמע ייבות הולכות ומתקרבות.
הוא זהה אץ היבבות,
הייתה זו מירטל.
שבאה כרגיל לתת ליגונה להתפרץ בתא מספר 12.
טום מיהר להתחבאות.
מירטל נכנסה לשירותים ונעלה את הדלת.
טום סימן לבסיליסק לצאת ממחבואו
ואמר לו להיות ממוקם כך שרק העין שלו תשתקף במראה,
וכשמירטל תצא היא תביט לעין ותהפוך לפסל. לדוממת כאלו היא חסרת חיי.ם
לפתע, צמרמורת עברה בטום כשחשב על מירטל כך.
הוא לא היה יכול לשאת בזה עוד.
לא, הוא הבין.
הוא לא רוצה לפגוע בה,
אך לפני שחשב על כך עוד...
הוא ראה את הדלת של תא מספר 12 נפתחת,
הוא זעק, "מירטל! תעצמי את העיניים! הבסיליסק כאן, תעצמי את העיניים! לפני שיקרה לך משהו רע!"
הדלת נשארה חצי פתוחה,
ואז טום שמע קול מדבר אליו.
"טום, אני יודעת מה עשית. ראיתי אותך עושה זאת. אני מבלה כאן הרבה, כפי שאתה יודע. אין לחיי טעם."
הסיליסק חיכה שמירטל תסתכל עליו, ולא זז ממקומו.
"לא!" זעק טום, "לא, מירטל! אל תעשי את זה! אני מצטער. אני לא יודע מה קרה לי..."
מירטל לחשה, "להתראות..."
והסתכלה, לא לצידה של המראה, אלא לתוך עין הבסיליסק האמתית.
מירטל לחשה בפעם האחרונה, "להתראות... טום."
טום צרח, "לא, מירטל! לא!"
אך מירטל עצמה את עינה לעולם,
ומתה.
טום החל לעלות דמעות בעיניו,
"מירטל... מירטל, לא. אל תמותי. בבקשה..."
אך זה היה חסר טעם, מירטל מתה.
לפתע טום ראה את דלת תא 12 נסגרת,
ויבבות נשמעות ממנו, יבבותיה של מירטל.
"מירטל!" צרח אליה טום.
מירטל הסתכלה עליו, היא הייתה שקופה.
טום הבין, זו רוחה של מירטל.
מירטל סגרה את הדלת.
טום צרח שוב, "מירטל! אני מצטער! אני כל כך מצטער!"
לא היה מענה.
טום צעק וניסה לשדל את מירטל לפתוח לו את התא,
אך לא הייתה תשובה.
תא מספר 12 בשירותיי הבנות לא נפתח מאותו היום עבור טום.
תא מספר 12 לא נפתח שוב לעולם.

הפרק הקודם