וולדמורטה

מדי התעוררה במרפאה, שכובה על מיטה חמימה. היא לא הבינה מדוע היא פה, אבל לאחר רגע היא נזכרה במעללות הבוקר. היא קמה בבהלה, המון שאלות מתפרצות מפיה אל שיימוס היושב מולה.

"דלפי! איפה היא? מה קרה? כמה זמן ישנתי? האם היא באזקאבן?" שאלה אותו במהירות.

"היי היי, שאלה שאלה. דלפי כרגע במשפט במשרד הקסמים. היא הורשעה. ישנת כמה שעות, עכשיו אחת ורבע בצהריים. דלפי כנראה תהיה באזקאבן." ענה לה שיימוס. היא נפלה אחורה על הכרית, מעכלת את המידע.

"אז היום הולדת שלי עוד לא נגמרה, נכון?" שאלה אותו.

"לא" ענה לה.

"מה דעתך שנלך לים?" שאלה אותו בחיוך.

"אין לי בעיה" ענה לה בחיוך.

"טוב. בוא נלך." אחריי שהתארגנו הם התעתקו לים בקרבת מקום. מדי מייד הורידה את שמלתה וקפצה למים הקרים.

"בוא שיימוס! המים נהדרים!" צעקה אליו. הוא הוריד את חולצתו ונכנס למים. מיד הוא יצא החוצה ועל פניו מבט נבגד.

"המים קפואים! מה יש לך מדי? איך את לא שמה לב?" שאלה אותה.

"המים די חמימים. אני חושבת שזה בגלל שהתרגלתי למים." ענתה לו. היא שחתה עוד ועוד עד שהגיעה לשובר הגלים הגדול ששם. היא עלתה עליו, מתחילה להשתזף. שיימוס צחק ושחה אחריה. אחריי שהגיע לשובר הגלים הוא התחיל לנשק את מדי. בכל פניה, על שערה, על גופה ועוד. אחריי שכיסה את כל גופה בנשיקות הוא שם לב לצלקות דקיקות על גבה.

"מדי, מהן הצלקות האלה?" הוא הצביע על גבה.

"בכל פעם שהייתי מתחצפת או לא מתנהגת טוב הכו אותי. היום זה לא כואב, אבל פעם זה כאב מאוד אבל ידעתי לרקוח משחות ולרפא את החתכים. כנראה שלא הייתי ממש טובה." היא הודיעה.

"אוי." אמר שיימוס והתחיל לנשק את הצלקות הקטנות שעל מותניה וגבה. היא דחפה אותו ממנה והוא התגלגל למים. שיימוס קם, ספוג מים, עלה לשובר הגלים, הרים את מדי בידיו החסונות וזרק אותה למים. מדי צחקה וקמה. היא הצביאה לחוף ושיימוס הבין. הם התחילו לשחות לחוף בתחרות ילדותית, כל אחד מנסה להשיג את יריבו. שהגיעו לחוף, מכוסים מים וחול, הם התנגבו והתלבשו. אחריי זה שניהם הלכו למסעדה מפוארת. כבר הגיעה שעת הערב והם נכנסו.

"סליחה, אפשר שולחן לשניים?" שאלה מדי את המארחת.

"כן, בואו אחריי." אמרה להם. הם הלכו לשולחן קטן בירכתי המסעדה ומלצר הגיע אליהם עם התפריטים.

"ערב טוב, קוראים לי שון. אני אהיה המלצר שלכם הערב. שאתם רוצים להזמין תקראו לי." אמר להם במבטא צרפתי.

הם התלבטו על איזה מנה להזמין ובסוף החליטו.

"אנחנו רוצים שניי בקבוקי בירצפת, וקרפצ'יו עם לחם בצד. תודה." אמר שיימוס. שהגיע אליהם האוכל, מדי התלהבה מאוד מהקרפצ'יו. אלא היו פרוסות בשר דקיקות שבושלו מעט זמן והוגשו עם שמן זית, פטרוזיליה, פרמזן, ושיני שום. את הקרפצ'יו הם אכלו על לחם. בסוף הערב, שחזרו להוגוורטס,מדי הלכה למשרדה ושיימוס לביתו.

"יום הולדת שמח, יקירתי." לחש לה שהגיעו לדלת חדרה.

הפרק הקודם		הפרק הבא