נקודת מבט

דראקו והרמיוני נכנסו למכונית שעינוי של דראקו קשורות במטפחת.

שניהם התרגשו מכך שעשו אהבה, ואיבדו את בתוליהם.

הרמיוני החלה ליסוע וכעבור מעט זמן הגיעו לקצה העיר, ולים.

הרמיוני תמיד ידעה שדראקקו רצה לעשות סקי מים ולא הייתה לו הזדמנות.

כשהגיעו, הרמיוני הוליכה את דראקו מעט על החול והורידה לו את כיסוי העיניים.

"מזל טוב!" צעקו רון, רו, הארי, ג'יני, הרמיוני ולמרבה ההפתעה גם נרקיסה מאלפוי.

"וואו! רגע, אמא?!" הופתע דראקו.

"למה ציפית? שהבן שלי יחגוג יום הולדת ואני לא אהיה שם?" ענתה נרקיסה וחיבקה אותו.

לאחר שכולם החליפו לבגדי ים, וכמובן שהשאירו את שרביטיהם על החוף, עלו על הסירה ונרקיסה החלה לשוט.

"אתה ראשון, ילד יום הולדת!" גיחך רון ודראקו נעל את המגלשיים.

"מוכן?" שאלו אותו כולם.

"כן!" ענה והחל לגלוש. "יוהו! איזה כיף!" הרמיוני שמעה את דראק צורח מאחוריה.

כשדראקו סיים, עלתה הרמיוני.

היא קצת חששה שתיפול. דראקו, שחש את היסוסה לחש לה,

"הכל היה בסדר, אם תיפלי נרים אותך." הרמיוני התעודדה ונעלה את המיגלשיים.

היא החלה לגלוש, ואהבה את זה מאוד. שסיימה, עלה אחריה הארי.

הוא גלש במהירות, זז מצד לצד ובכללי נהנה מאוד.

אחריו עלתה ג'יני, והיא כמעט נפלה למים, אבל אז, היא התייצבה והמשיכה לגלוש.

בסוף, עלה רון ואחריו רו.

ואז, החליטה נרקיסה שגם היא רוצה לגלוש.

"את בטוחה שאת רוצה לעשות את זה?" שאל דראקו בחשש.

"אויש, נו! אני לא כזו זקנה כמו שחושבים!" חייכה נרקיסה ועלתה על המגלשיים.

ג'יני החלה לנהוג ונרקיסה החלה לגלוש.

מסתבר שנרקיסה מאלפוי הרבה יותר קולית משחושבים! היא גלשה במהירות רבה, שינתה כיוונים כל הזמן ועלתה אפילו על הישגיו של הארי!

"וואו אמא! זה ממש קול!" קרא דראקו.

"תאיצו קצת! זה ממש איטי!" צעקה נרקיסה. ג'יני האיצה, וכנראה שיותר מדי.

"אני מאבדת שליטה! צרחה ג'יני בהיסטריה.

הם ראו סלע גדול בדרך, ולא יכלו שלא התעלם.

"אנחנו עומדים להיתקע בסלע!" צרחה הרמיוני.

"אני לא רוצה למות צעיר!" יבב דראקו. " יש כל כך הרבה דברים שלא הספקתי!"

כולם נכנסו לפאניקה.

כעבור שלושים שניות נתקעה סירתם הקטנה בסלע המשוננן, וכולם נפלו למים. כולם חוץ מנרקיסה.

היא ידעה שדראקו אינו יודע לשחות, והתחרטה על שלא לימדה אותו לשחות.

מיד התעשתה והוציאה את שרביטה מבגד הים.

"ווינגאדיום לביוסה!" היא צעקה וכולם התרוממו באוויר.

היא הנחיתה אותם בעדינות על הסלע, וכולם השתעלו.

"תודה." לחש דראקו לאימו.

"כולם בסדר?" שאלה.

נשמעו מילמולי 'כן' חלשים.

"תודה לאל." אמרה נרקיסה.

"איך אנחנו חוזרים?" שאלה ג'יני ברעד, מחובקת על ידי בעלה. היא הרגישה אשמה על כך שאיבדה שליטה והעיפה את כולם למים.

נרקיסה הקריצה סירה קטנה, יש מאין.

לאחר שחתרו אל החוף, נרקיסה הודיעה להם שהיא צריכה ללכת.

"לאן את הולכת אמא?" שאל דראקו.

"דודה שלך ורודולפוס על סף גירושין. הם לא מסכימים על מה שנקרא 'טוהר דם'. הם צריכים יעוץ זוגי." הסבירה.*

"הם לא אמורים להיות באזקאבן?" שאל רון בבלבול.

"באמצע הקרב על הוגוורטס הם הצטרפו לצד המואר." ענתה לו ג'יני. "אתה לא מעודכן?"

"לא." ענה רון לשאלתה של ג'יני והצחיק את כולם.

"ביי, אמא." חייך דראקו.

"להתראות." אמרה נרקיסה וזימנה את המטאטא שלה. היא חיכתה שיבוא, ושבא התעופ-פה משם לאחוזת לסטריינג'.

אחריי שלושים דקות, שכולם כבר היו בביתם של דראקו והרמיוני, לבושים ויבשים:

"היות ומעולם לא השתכרת, אנחנו לא רוצים שנעורייך יחלפו בלי זה." פתחה ג'יני, בתמימות מזוייפת.

"אז הגיע הזמן." המשיך הארי בחיוך מסתורי.

"וכמובן שזה היה רעיון של הרמיוני שלנו." אמר רון.

"אז למה אנחנו עוד כאן?!" סיכמה הרמיוני בחיוך והארי, רון, דראקו ורו נכנסו למכונית.

"להתראות!" קראו הרמיוני וג'יני מפתח הבית.

"אתן לא באות?" שאל הארי באכזבה מזוייפת.

"לא, אנחנו נישאר כאן ונרכל עליכם, אבל רו באה איתכם כדי שלא תיסחפו יותר מדי." ענתה ג'יני.

"אוקיי, אז בואו ניסע." אמר רון, והם נסעו.

*= אז בפאנפיק בעצם עשינואת כך שבלטריקס לא מתה והיא ובעלה, רודולפוס, עברו לצד של הוגוורטס ועזרו להרוג את וולדי... אז הם לא באזקאבן.

לא מילאתם את המטרה וקצת התאכזבתי.

מקווה שאהבתם את הפרק!

תמשיכו לקרוא כי הפרק הבא מאוד דבילי.

מטרה: שלוש תגובות.

הפרק הקודם		הפרק הבא