מלחמה בלב ים (פרסארס)

*אזהרה: הפרק מכיל קטעים מיניים מפורטים לאחראיות הקורא.

פרק שמיני:

ההזיות תקפו את פרסי בזו אחר זו.
הוא ניסה להתעורר מהן, לברוח מהמראות המזוויעים.
גופו רעד ללא שליטה, ריסיו רפרפו ומדי פעם הוא פלט צעקה כזו או אחרת.
לפעמים זה פסק והוא הרגיש נוזל חם, טעים ומוכר ממלא את פיו.
ברגעים האלה פרסי ידע שהוא בחיים אבל כשניסה לפקוח את עיניו העולם היה מטושטש ומלא בצבעים כהים ודמות כהה רכנה מעליו והיסתה אותו במילים שהוא לא הצליח לשמוע.
פרסי לא ידע כמה זמן הוא שכב ככה, בין מציאות להזיות, אבל בזמן שהדמות ההיא טיפלה בו והוא שקע אל הריק הוא הרגיש בטוח.

ארס ניגב את הזיעה מפניו של פרסי בעזרת פיסת בד שקרע משרוול חולצתו הגם ככה קרועה של הבחור הצעיר.
הוא השעין את ראשו של פרסי על אבן גדולה ומידי פעם הכריח אותו לבלוע כמויות קטנות של נקטר.
הוא לא יכול היה להתכחש לה יותר, לדאגה.
אחרי שהביס את מפלצת האש שרדפה אחריהם ארס חזר מפויח ועייף אל ההתפצלות אבל גילה שהדרך חסומה, המבוך קרס אל תוך עצמו בחלק ההוא.
מודאג הוא פנה עמוק יותר אל תוך ההסתעפות השמאלית וחיפש אחרי פרסי, הוא לא ציפה למצוא את הבחור הצעיר במצב ההוא.
הצעקות והצרחות היו מה שהוביל אותו ולרגע ארס חשב שהוא הגיע מאוחר מידי, פרסי היה לכוד באצבעותיה הארוכות להחריד של השדה שהאל ידע בוודאות מי היא.
גופו של החצוי היה רפוי, ראשו מוטל לאחור ודם ניגר על פניו.
השדה ככרכה את אצבעותיה הארוכות כמו חבלים סביבו והרימה אותו מהקרקע, חלק מציפורניה היו נעוצות בגופו של פרסי וארס ראה שעיוותים עוברים בגופו.
הוא לא היה צריך להסתכל כדי לדעת שפיה התרחב וגדל עד שהיה פעור כמו בור באדמה וחיכה לבלוע את החצוי.
האל שלף את חרבו והשדה לא הספיקה אפילו להפנות את מבטה למשמע צלילו של הלהב, ארס ערף את ראשה.
כשהשדה התפוררה לאבק בצרחה צורמנית פרסי קרס אל האדמה.
ארס התקרב אליו במהירות, הוא לא רצה לתת שם לסערת הרגשות שהשתלטה עליו.
האם הוא הגיע מאוחר מידי?
פרסי היה מוטל על הקרקע, חולצתו הייתה קרועה ומחוררת וחשפה פצעים גדולים היכן שדקרו אותו ציפורניה של השדה. שיערו השחור היה פרוע ודם נקרש עליו ועל פניו, מכתים את השפתיים האלה, את הריסים הארוכים.
חתכים ארוכים ועמוקים היו מפוזרים אקראית על גופו של פרסי וארס ראה שכתפיו נחתכו מרצועות התרמיל.
שפתו התחתונה דיממה, חבורה כהה עיטרה את עצם לחיו ועדיין, הוא נשם.
הקלה שטפה את ארס כשראה את חזהו של פרסי עולה ויורד באיטיות.
"מה חשבת לעצמך... פרסאוס ג'קסון."
ארס הכניס יד אחת מתחת לעורפו של החצוי, הוא הרים אותו בעדינות מהקרקע ונשא אותו עמוק יותר אל תוך המבוך.
בשביל אלים הזמן עובר אחרת ובתוך המבוך אפילו יותר ולארס לא היה מושג כמה זמן פרסי היה שרוע ככה על הקרקע עם התקפי הזיות מהרעל שהיה בציפורניה של השדה.
הוא התחרט שלא הרג אותה באיטיות גדולה יותר, בייסורים.
אחרי זמן שנדמה כנצח פרסי פקח את עיניו באיטיות.
"ארס." הוא הגה את השם בשקט, קולו צרוד וגרונו יבש.
"תשתה." ארס הניח את פיית הבקבוקון עם הנקטר על שפתיו של פרסי, החצוי שתה באיטיות, ראייתו עדיין מטושטשת.
"חצוי טיפש, היית צריך לברוח כשראית אותה." ארס ניגב את טיפות הנקטר משפתיו של פרסי באגודלו מבלי משים, בטבעיות.
פרסי בלע את רוקו, הוא מצמץ מספר פעמים בכדי למקד את מבטו בפניו של האל.
פרסי עדיין הרגיש חלש אבל מראהו של ארס גרם לליבו להאיץ.
לא נותר כל זיק של זלזול ורוע בפניו של האל, גבותיו היו מכווצות במה שפרסי פחד לפרש כדאגה, ארס יכול גם לדאוג?
שיערו השחור שהיה קצוץ בתספורת צבאית צמח עתה ועיטר את פניו היפיפיים.
מראהו היה גברי, קשוח ועם זאת של אחד שיודע עדינות מהי. שפתיו היו מהודקות וכפות ידיו הגדולות היו משולבות זו בזו. הוא החזיר לפרסי מבט עם עיניי הלהבות המותכות האלה שגרמו לפרסי להרגיש כאילו הוא נשרף מבפנים.
"עזבת אותי לבדי." אמר פרסי, קולו בקושי נשמע.
"הצלתי לך את התחת, אפס." חצי חיוך הפציע על פניו של האל, משהו בו התענג על פרסי החשוף והחלש שהרגע הודה בכך שסבל מזה שארס עזב אותו.
פרסי שתק לרגע ארוך, הם החליפו מבטים שאמרו הרבה יותר ממילים.
ארס טרף את פרסי במבטו, העיניים הירוקות האלה שיגעו אותו.
לבסוף פרסי התרומם באיטיות מהקרקע, כשראשו הסתחרר הוא הרגיש את ידו של ארס תומכת במהירות בגבו. ליבו הוצף בהכרת תודה וברגשות נוספים.
הינה הוא, יושב חולה וחלש בליבו של המבוך לצד אל שנהג פעם לשנוא כל כך והיום הוא מושיט את ידו בלי להסס בכדי לתמוך בו, לנקות את שפתיו, לדאוג לשלומו.
פרסי נזכר בכאב איך לפני כמה חודשים הוא שכב ככה בביתן שלוש.
הוא חזר מקרב עקוב מדם עם מפלצת שהביאה רק מוות ואסון לא רחוק מניו יורק, בקרב הזה הוא נלחם לצד חצוי רומאי שנהרג תוך כדי הלחימה וכשפרסי חזר למחנה הוא היה שבור על האובדן והחליט לסרב להצעות החצויים במחנה לרפא את פצעי המלחמה.
הוא שכב במיטתו בביתן, פצוע מקרב ודמו שלו ושל החצוי הרומאי מרוחים על בגדיו. הוא היה חלש, עייף וחולה וכשאפולו הופיע לצידו הוא בקש ממנו ללכת.
"אני לא רוצה שתראה אותי ככה." אמר פרסי, גוש חונק בגרונו.
"פרסי יקירי... תתעודד, כשאתם החצויים נלחמים אתם לוקחים בחשבון את האובדן." אפולו הניח את ידו על חזהו של פרסי, הפצע שהיה שם נסגר ונעלם.
"אל תעשה את זה, אני רוצה להישאר ככה רק עוד קצת." פרסי דחף את ידו של אפולו ממנו, הוא באמת הרגיש חולה ונכון שמשהו בו קיווה שאפולו יישאר לצידו ויטפל בו אבל הוא גם לא רוצה שהאל שלאחרונה הוא הבין שהוא מאוהב בו עד כאב יראה אותו בחולשתו.
אבל אפולו התעצבן, הוא טיפס מעל פרסי וסובב אותו אליו, הנד ראש אחד מצדו של האל ופרסי הרגיש את ידיו ננעלות למיטה, הוא לא הצליח להזיז אותם.
"אתה יודע בשביל מה באתי פרסי, אתה רוצה שנעשה את זה כשאתה פצוע ומדמם? חשבתי שזה יהיה רק הוגן מצדי לרפא אותך, אתה שוב לא מעריך את הנוכחות שלי." כשדיבר, השחיל אפולו יד אחת מתחת לחולצתו של החצוי ותפס בפטמתו, משחק בה.
פרסי נאנק בשקט, "זה לא נכון." הוא גנח. בליבו הוא רצה להגיד לאפולו שילך. ליבו היה שבור וכך גם גופו, הוא לא רצה יותר ממעט יחס מצדו של האל ובמקום זאת מה שקיבל היה שוב הצורך של אפולו לספק את עצמו.
באותו לילה אפולו שכב עם פרסי למרות שהיה פצוע ואז נעלם עם שחר והשאיר אחריו כדור זהוב לבליעה. כשפרסי בלע אותו גופו נרפה מיד.
ליבו לא.
והינה, הוא שוכב כבר שעות וצועק והוזה ודווקא האל שממנו ציפה להכי פחות דאגה הוא זה שדואג לו.
ארס היה שם כל השעות האלה, הוא ניקה את הזיעה והדם מפניו, הוא טיפל בו בעדינות עד שנסגרו כל הפצעים, הוא נשא אותו לכאן בידיו, הוא דאג לו.
"ארס, אני-" פרסי פתח את פיו בכדי להודות.
"תשמור את זה לעצמך נער ים, עוד תהפוך לי לרגשני מידי." ארס קטע אותו, הוא לא רצה לשמוע את מילות התודה האלה, הוא לא רוצה לשמוע שהוא אל טוב כי באותו רגע ארס ידע.
אם זה לא היה פרסי, הוא לא היה עושה את אותו הדבר לאף אחד אחר.
פרסי כחכח בגרונו, הכוח החל לשוב אליו וככה גם הרעב.
הם החליפו ביניהם עוד כמה מילים, פרסי שטף את פניו בקצת מים שנשארו וכשבטנו השמיעה נהימה רמה של רעב הוא ישב לצד ארס לאכול את מה ששרד מהקרב עם השדה.
"מי היא הייתה?" פרסי שאל את ארס, הוא הבחין כי לא נותרה אפילו צלקת מכל המכות והחתכים שקיבל.
"מי? השדה?" ארס לא הפנה את מבטו אל פרסי כשדיבר, הוא לא רצה להסתכל עוד על הבחור הזה שעם כל רגע היה יפה יותר ומושך יותר בעיניו.
"אתה יודע מי זו למיה, אפס?" הוא שאל.
"לא." השיב החצוי, השם לא צלצל לו מוכר.
"היא הייתה מלכת לוב, אישה יפיפייה ואחת ממאהבותיו של זאוס." ארס המשיך, פרסי התאפק לא להגיד "לא מפתיע." אבל גם היה לו קשה לדמיין את המפלצת ההיא כבחורה יפיפייה, יותר מזה הוא גילה שקשה לו לשמוע את ארס מתאר בחורה בצורה הזאת.
"הרה הייתה קנאית ולכן היא רצחה את ילדיה של למיה, מהיגון הפכה המלכה למה שהיא היום. שדה אוכלת ילדים שעיניה לא נסגרות לעולם, כדי שלא תנוח מלראות את סבל הילדים אותם היא רוצחת." ארס דיבר בשלווה, לא מתחרט לרגע על שערף את ראשה אחרי מה שעשתה לפרסי.
פרסי שתק, הוא הסתכל על ארס וחיכה שהאל יפנה אליו את מבטו אבל האחרון המשיך להתעלם.
"אני יודע שביקשת שלא אגיד את זה, אבל ארס," פרסי לקח נשימה, "תודה."
האל לא הגיב, הוא הקשיב לקולו של פרסי שהתנגן באוזניו והתענג על המילים, מנסה להסוות בכל כוחו את הרגשות שמלאו אותו.
"אני לא חשבתי שתעשה את זה בשבילי ואני, כלומר, הצלת את החיים שלי שם כשלא היית צריך ו-" פרסי לא חשב שהוא איי פעם יגמגם ככה מול ארס, לחייו האדימו והמילים פשוט סרבו לצאת מפיו.
מה. עובר. עליו.
"תגיד משהו." מלמל פרסי, השתיקה הביכה אותו, כל הסיטואציה הביכה אותו והוא רצה כל כך שתסתיים.
למה הוא פתח את הפה בכלל?
"ג'קסון." ארס לא הרשה לעצמו להסתכל על פרסי, הוא ממש נלחם בעצמו מלעשות זאת.
פרסי איבד מסבלנותו "למה אתה לא מסתכל עליי לעזאזל." ובמילים אלה הוא אמר בדיוק את מה שארס לא רצה לשמוע.
"כי אם אסתכל עלייך עכשיו, פרסאוס ג'קסון, אני לא אוכל לעצור את עצמי יותר." המילים החליקו משפתיו של האל ללא מעצור.
ליבו של פרסי איים להתפקע, הוא בלע את רוקו וחקק בראשו את קווי המתאר של האל הזה שישב לידו, גברי ועוצמתי אפילו שהיה כנראה האל הכי חלש כרגע ברחבי האולימפוס.
"אני לא רוצה שתעצור בעצמך." הוא שמע את עצמו אומר.
ארס קפא, הופך בראשו את המילים האלה ותוהה אם דמיין.
"ג'קסון אני מזהיר אותך, אני לא אעצור."
"תנשק אותי."
באוזניו של ארס אלה היו המילים היפות ביותר ששמע מאז יצא עם החצוי המטומטם הזה למסע החיפושים.
הוא לא היסס יותר, אלים לא מהססים בתנועותיהם.
ארס פנה בתנועה חלקה לעברו של פרסי ופיו עטף את שפתיו של החצוי.
*לשונותיהם נפגשו, ארס התמוגג מתחושת שפתיו הרכות של פרסי על שלו ועוד יותר מתגובתו של הבחור.
פרסי נענה לו, הוא נישק אותו בחזרה, לשונו מחליקה בין שפתיו של האל וחוקרת את פיו.
ארס מצץ את לשונו של פרסי בכוח והאחרון גנח בשקט, נושך את שפתו התחתונה של האל.
ארס השתגע, הוא תפס את פרסי במותניו ומשך אותו מעליו, מושיב אותו מעל אגנו.
קווי המתאר של פרסי היו גבריים ועם זאת רכים וצרים יותר משל האל וארס שלח את ידיו בכדי להרגיש כל קימור, כל איבר, כל פיסת עור בידיו.
פרסי התפתל למגעו של האל, הוא לא האמין על המצב אליו הגיעו אבל לא רצה לעצור. שפתיו של ארס החליקו מפיו אל קו הלסת שלו, לשונו החליקה החוצה ושיניו תפסו בתנוך אוזנו של החצוי.
פרסי פלט גניחה רכה כשארס נשך בעדינות את העור הרגיש ואז ליקק את האוזן המגורה, מתנשם לתוכה ומעביר בפרסי צמרמורות חזקות.
הצעיר יותר תפס בחולצתו של ארס ונאבק בקולו, הוא לא הצליח לשלוט בגניחות שחמקו משפתיו כשארס המשיך אל צווארו ונשך ומצץ אותו בכוח.
"תוריד את החולצה." ארס נהם, קולו העמוק מעביר זרמים נעימים בגבו של פרסי.
התנוחה בה ישבו, כשפרסי יושב מעל ארס ומחבק ברגליו את מותניו של האל גירתה את שניהם עד שכל אחד התאפק מהצד שלו לא לתלוש מהשני את הבגדים.
פרסי הסיר באיטיות כמעט מייגעת את מה שנותר מחולצתו הקרועה גם ככה, חושף את העור הבהיר שהחלים רק לא מזמן.
ארס פלט אנחה מסופקת, "אני לא זוכר אם הספקתי להגיד לך, אפס," ידו האחת תפסה במותנו של החצוי והשנייה סגרה סביב פטמתו, הוא הרכין את ראשו כשאמר, "אתה כל כך יפה שזה כואב."
שפתיו נסגרו על העור הורוד והוא מצץ בכוח.
פרסי גנח בקול, ידיו מסתבכות בשערותיו השחורות של האל שהיו ארוכות יותר מבדרך כלל עתה.
ארס נשך בעדינות את פטמותיו של פרסי, משחק בהן בלשונו ובשיניו.
"חזק יותר." פרסי שלח יד אחת אל מכנסיו של האל, מחכך את כף ידו באיברו של ארס שחיכה שישחרר אותו מהמכנס החונק הזה.
"חזק יותר? לזה מעולם לא ידעתי לסרב." ארס זז, מפיל את פרסי מעליו אל הקרקע ורוכן מעליו, ידו האחת תומכת בעורפו של החצוי והשנייה נדחפת מבעד למכנס ולתחתון ועוטפת את איברו של פרסי.
בארס לא הייתה שום בושה, כשהוא רצה הוא רצה בכל כוחו.
"ארס." פרסי לא הצליח לשלוט בגופו, הוא גנח ומשך בחולצתו של האל, מסיר אותה מעליו.
"בדיוק ככה, תגנח את השם שלי ג'קסון." ארס הזיז את ידו במהירות, גורם לפרסי לאבד את עשתונותיו.
הם הפסיקו רק לרגע כואב אחד כדי להוריד את מה שנותר מבגדיהם.
פרסי הסתכל על ארס מלמטה ובלע אותו במבטו.
ללא בגדיו פרסי קיבל מושג חדש לגבי המילה "אלוקי."
גם אפולו היה אל, וגם הוא היה יפיפה וזוהר בדרכו שלו אבל בארס היה משהו אחר לחלוטין.
עורו היה מתוח מעל שרירים חזקים שהשתרגו לאורך גופו והיה חלק ונוקשה כמו שיש.
היה משהו טיפה חייתי בצורה בה הוא הזיז את גופו, כתפיו הרחבות ואיברו הזקור גרמו למשהו שאין לו שם להתכווץ בבטנו של פרסי, הוא רצה להרגיש כל פיסה ממנו.
גם ארס גמע את פרסי, בער בו להשאיר סימנים על העור היפיפה הזה, עיניו הירוקות בהקו על רקע שיערו השחור, מתחננות להרגיש את ידיו של ארס על הגוף הזה שכאילו נועד בשביל שיענגו אותו.
ארס רצה לפרוע את השיער הזה, לקדוח בבשר הזה ולשמוע את פרסי מתחנן אליו שלא יפסיק וזה בדיוק מה שהוא עמד לעשות.
כפות ידיו הגדולות של ארס החליקו מירכו של פרסי לאורך מותניו, לחזהו, צובטות את פטמותיו, תופסות בצווארו.
הוא רכן ונישק את פרסי ארוכות, נשיקה שהתחילה כמשהו נורא עדין והלכה והפכה לחייתית יותר עם כל שנייה שחלפה.
אחת מידיו של ארס חזרה לשחק באיברו של פרסי, להתגרות בו.
"ארס..." פרסי רצה להרגיש את איברו של ארס בתוכו, הוא התאפק לא להתחנן. זה מה שחסר לו, שארס יראה בו טרף קל.
ארס גיחך אל עורו של פרסי, הוא נישק שוב את שפתיו, את צווארו, ביטנו. יוצר קו של נשיקות לאורך גופו של פרסי וכשפרסי הבין מה האל עומד לעשות כבר היה מאוחר מידי.
שפתיו המחוספסות של האל סגרו על קצה איברו של פרסי, מציצה אחת חזקה הוציאה מהבחור הצעיר צליל חד של עונג.
"א-ארס! מה אתה עושה- אהה..." פרסי לא האמין שהיצור המתפתל והגונח על הקרקע הקשה הזאת זה הוא.
ארס טרף אותו, מצץ אותו ושיחק בו עד שפרסי התקרב אל הסוף, הוא לא הצליח להחזיק את עצמו יותר, גניחותיו ממלאות את החלל שבו שהו ומגרות את ארס עד כאב.
"אני גומר!" פרסי צעק, גופו מתחנן אליו שישחרר.
"אתה ממש לא." ארס התנתק מפרסי בבת אחת, הוא לא נתן לחצוי שנייה אחת להתאושש, פרסי צעק בקול כששתי אצבעות ארוכות חדרו לתוכו בכוח.
"תצעק את השם שלי ג'קסון." בידו השנייה ארס תפס בבסיס איברו של פרסי ולחץ עליו בכוח, מונע ממנו לגמור.
"ארס!!" פרסי צעק, גופו רעד ללא שליטה, אם צריך להתחנן הוא יתחנן! רק שיכנס אליו כבר.
"תבקש ממני יפה ג'קסון, אני מחכה." ארס אמר, אצבעותיו ממשיכות לגרות את פרסי עד איבוד שליטה.
"ארס בבקשה, בבקשה." פרסי שמע את עצמו אומר.
ארס חייך, הוא רכן ונישק את פרסי נשיקה ארוכה ועדינה ואז שלף את אצבעותיו החוצה.
ארס הצמיד את קצה איברו אל פתחו של פרסי וחדר אליו לאט לאט, הוא ידע שפרסי שכב אינספור פעמים עם אפולו ואפילו שהמחשבה הזאת הדליקה את מערכת העצבים שלו הוא לא התכוון לדחוף את עצמו בכוח למקום רגיש כל כך אפילו אם היה מיומן.
ארס רצה שפרסי יזכור כל סנטימטר ממנו, והוא רצה לזכור בעצמו כל סנטימטר מפרסי.
כשכל גודלו היה בפנים וגניחותיו של פרסי ניגנו באוזניו ארס שחרר את איברו של החצוי ופרסי גמר במקום.
מתנשף פרסי כרך את ידיו סביב צווארו של האל, מצמיד אותו אליו באמירה ברורה.
ארס לא היה צריך יותר מזה.
הוא החל לזוז בעדינות שהלכה וצברה תאוצה, הוא נכנס ויצא בכוח, קצה איברו הולם בנקודה המדויקת של פרסי.
פרסי צעק בעונג, הוא גנח ונאנק ודחף את עצמו כנגד האל, עונג רצוף הולך ונבנה בתוכו.
ארס נהם, הוא דמיין לא פעם כמה מדהים יהיה פרסי כשיגיעו לשם וטעה לחלוטין, פרסי היה הרבה, הרבה יותר מדהים מזה.
"כן! כן! חזק יותר." פרסי לא רצה שארס יאט לשנייה, הוא היה משולח כל רסן וידע שגם ארס לא רוצה לעצור מהיכולת שלו.
פרסי היה מוכן לה וארס קדח בו בכוח.
עוד רגע אחד ופרסי גמר שוב, באותו רגע הוא הרגיש בחום ממלא אותו וידע שגם ארס הגיע לפורקן.
פרסי השחיל את לשונו בין שפתיו של האל וארס בתגובה מצץ אותה לאט, הם התנשקו עוד רגע ואז ארס יצא מפרסי באיטיות, נשכב לידו.
הם התנשפו והתנשמו בקול, ארס הסתכל על פרסי והרגיש את גופו מתמלא באושר וסיפוק.
פרסי היה כל כך יפה בעיניו, עורו היה מכוסה עתה בסימני נשיכות ומציצות, עיניו בהקו בירוק ושיערו היה פרוע לחלוטין. הוא נראה בדיוק כמו שארס רצה שיראה.
פרסי הרגיש שארס בוחן אותו במבטו.
הוא בלע את רוקו והסדיר את נשימתו, מנסה להתרכז בכל דבר אחר פרט למה שקרה הרגע.
"אני... אקום להתלבש." הוא מלמל, קולו הצרוד מזכיר לו בבת אחת כל פרט מהדקות האחרונות.
"אתה לא הולך לשום מקום." אמר ארס, שוב קולו העמוק מרעיד את מעמקי נשמתו של החצוי.
"עד שסוף סוף פתחת אליי את ליבך? נער ים, אני הולך לטעום ממך עד שאשבע, וכרגע אני עדיין רעב." וכאילו כדי לרסק את ליבו של הצעיר יותר לרסיסים הוא הוסיף,
"פרסי."
וזו הייתה הפעם הראשונה שהאל קרא לפרסי בשמו.
***

הפרק הקודם		הפרק הבא