תחרות ההישרדות

טוב, אז זה הפרק האחרון. 

תודה רבה לכל מי שהגיב עד עכשיו, ולכל הרשומים והצפיות. 

כל מי שרשום או שקורא, פליז תגיבו בפרק האחרון כדי שאדע שאהבתם את הפאניפיק. 

בזכותכם המשכתי. 

אני אוהבת אתכם המון, 

שיר. 

"תלמידי הוגוורטס היקרים" נשמע קולו של השר.

"החלטתי. היום יהיה היום האחרון של התחרות. כדי לא למות (צחוק מרושע), עליכם להגיע לאולם הגדול ולהיכנס מתחת לבועה הגדולה שמתחילה לרדת בצהוריים. 

מי שיכנס, יחיה. מי שישאר בחוץ, ימות. יש לכם עד השעה שש להגיע אליה. 

רק שמונה ילדים יכולים להיכנס. 

אה, ושכחתי דבר אחרון. 

יש רק שלושה דרכים להגיע לשם. 

גשרים דקים שעוברים מעל תהום. 

וכרגיל, 

בהצלחה"

דמותה של ג'ניפר צפה ועלתה בזיכרונו של הארי.

כן, הוא ללא ספק היתאהב בה.

אבל היא מתה.

והיא לא תשוב.

זה נגמר.

הארי פנה במסדורון ופתח את דלת אחת הכיתות.

"שתק!" צרח מאלפוי, אבל פיספס.

הארי הוציא שרביט. זרק את תיקו מחוץ למלחמה ונכנס לקרב.

חמישה ילדים חוץ ממנו וממאלפוי היו שם.

שרביטים שבורים והרבה דם היו על הריצפה.

הארי היתקדם במהירות לעבר פנסי ששלחה קרושיאטוס על ילד מהפלפאף וכיוון את שרביטו.

הקללה שהייתה אמורה לצאת מיפיו היתחלפה כשראה את הילד נופל אפיים ארצה ומת.

"אבדה קדברה!" צעק הארי.

הקללה הירוקה פגעה בליבה והיא נפלה על הריצפה.

זרם חשמל מוזר עבר משרביטו של הארי, אל ידו ובסוף אל מוחו.

הוא הרג.

מאלפוי ראה אותו, וכשהארי היסתובב אליו מאלפוי קרס על הריצפה.

הילדים האחרים הלכו.

הארי, מאלפוי ושתי גופות נשארו בחדר.

הארי הוריד את שרביטו וניגש אל מאלפוי.

הוא תפס בזרועו, הצמיד אותו לקיר ואמר:

"אתה הרגת כל כך הרבה. מה הכפאת לך?"

מאלפוי צרח.

הוא הישתחרר מאחיזתו של הארי, רץ אל גופת חברתו וחיבק אותה חזק.

הארי ידע איך הוא מרגיש.

אבל השינאה הייתה חזקה יותר.

אל כל מי שאהב הוא הרג.

זאת הייתה נקמה.

הארי פתח את אחת הדלתות וכמעט היתעלף.

תהום עצומה הייתה שם, וקרוב אל הדלת היה גשר דק.
זה מה השר דיבר עליו.
הארי הביט בשעון הענק שהיה תלוי על אחד הקירות.
השעה הייתה חמש.
הוא חייב להגיע.

 הדלת ממול נפתחה.

שני ילדים נכנסו בה בריצה, וכמעט נפלו לתהום.

הילד שהיה קרוב יותר לנפילה נתפס על ידי חברו והוחזר לאדמה בטוחה.

הדלת השלישית נפתחה, וקללה שחורה שנשלחה משם שברה מספיק מהגשר כך  שרק בצעדים זעירים יהיה אפשר לעבור אותו.

הארי התחיל להיתקדם.

הוא רצה להבטיח לעצמו מקום וכך יוכל לעזור לפיט להיכנס.

הוא הלך צעד אחר צעד, ופיתאום שמע מאחוריו צעדים.

אלה היו חמישה ילדים שנלחמו על הכניסה והיתקדמו במהירות אל הגשר הדקיק שהארי עמד עליו.

הארי התחיל להגביר את מהירותו.

לפתע נשמעה חריקה נוראית וכיפת פלסטיק עצומה התחילה לרדת אט אט למטה ולהשמיע חריקות מזוויעות.

חמשת הילדים עזבו את הקרב והכלו מתקדמים על הגשר.

ואז פיתאום בלי שום אזהרה החליק אחד הילדים והתחיל מחליק אל התהום.

ברגע האחרון תפסה ידו את שולי הגשר הצר.

אחד הילדים ניגש אליו, נתן לו יד, וכשהיה באוויר שיחרר אותו.

הילד נפל אט אט למטה אל האפלה ובקול פיצוח חולני פגע באדמה.

12 ילדים.

הארי הביט אל הבועה.

שתי ילדות מהפלפאף היו שם, ילד מרייבנקלו וילד מסלית'רין.

הארי היתקדם.

הוא הגיע אל הבועה, ונכנס.

על הגשר שהיה עליו היתחוללה כרגע מהומה.

ילדים ניסו להפיל אחד את השני, קללות עפו באוויר והגשר נשבר יותר ויותר.

ואז הוא ראה אותו.

פיט הגיע בריצה אל הגשר והכל עולה עליו ומתקרב אל הבועה.

סילון אור אדום חלף ליד אוזנו של פיט וגרם לו למעוד.

מאלפוי, כשאש בעיניו על על הגשר והיתכוון להפיל את פיט.

זה היה הקש ששבר את גב הגמל.

"לאאאא!" צרח הארי. "קרושיטוס!!!".

מאלפוי נפל על הגשר ותוך כדי הכאב נאחז חזק בשוליו.

פיט הביט בו שניה, ואז תפס בו, הרים אותו וסימן להארי להפסיק.

שרביטו של הטרי העלה עשן.

גופותיהם של חבריו רקדו מעל ראשו ושיגעו אותו.

פיט נכנס, אחז בהארי וקרא "הארי! אתה שומע אותי! אתה חייב להפסיק לחשוב! הארי!".

הארי ראה כתמים שחורים בכל מקום.

הוא ראה את מאלפוי רץ אליו כשעל פניו מבט חרטה.

הוא ראה את פיט האוחז בו ומבקש ממנו להישאר.

הוא שמע את צילצול הגונג שהעיד על עשרה לשש...

והוא איבד את ההכרה.

"נו! למה הוא לא מתעורר?".

הארי פקח את עיניו.

הוא היה עדיין מתחת לבועה והקרבות לידו נמשכו.

"אך..." אמר הארי. "כמה זמן הייתי ככה?"

"תשע דקות הארי" אמר פיט. "היצלחנו. היגענו. עשינו את זה".

הארי קם והביט סביבו.

ילדים אחרים עוד ניסו להגיע.

ואז הוא קלט.

נשאר מקום אחד.

הארי רטה ילדים נופלים, מאבדים את אחיזתם, נופלים אל מותם.

ילד קטן מגריפינדור צד את עינו של הארי.

הוא היה חצי מעל התהום, וילד גדול ממנו גהר מעליו ועמד להפילו.

הארי הוציא שרביט, רץ אל מחוץ לבועה, העיף את הילד הגדול, תפס ביחד הקטן ורץ.

הוא עקף אנשים, עבר בין גוויות, דילג מעל סדקים בזמן שהילד הקטן שמאחוריו ניגרר אחריו בתודה.

הארי כמעט הגיע אל הבועה.

הוא לקח את הילד בידיו וזרק אותו.

הוא קלע בול.

הילד נכנס אל הבועה שניה ליפני שהיא נסגרה.

הארי, מתנשם ומתנשף פחד לפקוח את עיניו.

הוא שמע קול מוכר, ויד מנחמת נחה על כתפו.

הוא הביט סביבו.

הארי היה בבועה.

הוא חייך אל פיט, וחיבק אותו חזק.

הילד שהארי הציל ישב על הריצפה לבד וניחם את עצמו.

הארי ניגש אליו וחיבק אותו חיבוק אבהי.

"תודה לך" אמר הילד. "אני חושב שאחותי תיהיה מאושרת".

הארי הרים את מבטו וראה ילדה מרייבנקלו שרצה אל הארי והילד וחיבקה את אחיה.

הארי נזכר לפתע ברגע הראשון שבו ראה את פיט וג'ניפר.

הוא נזכר שגם ג'ניפר חיבקה כך את פיט והבטיחה לו שתגן עליו תמיד.

הוא נזכר גם בפעם השניה שבה פגש אותם, והוא עזר לג'ניפר להיתרפא.

הארי ניגש אל פיט ושאל "אתה זוכר את הפעם הראשונה שנפגשנו? אמרת לי על המפלצת מגריפינדור. מי זאת הייתה?"

פיט הביט בו זמן ממושך ואמר "ילדה בשם הרמיוני. היא הייתה נתונה תחת קללת אימפריוס. למה אתה שואל?"

הארי משך בכתיפיו ואירגן את מחשבותיו.

"תלמידים יקרים שלי" אמר השר. "כעט נעבור לשלב ההרג. רק מי שנמצא בבועה ימשיך לנשום. מי שלא, כדאי שיקח נשימה עמוקה כי זאת תיהיה האחרונה שלו".

קולות חניקה נשמעו והילדים שבחוץ איבדו את החמצן.

הארי הסב את מבטו ממהמראה המזעזע, וחשב שלפחות את פיט הוא הציל.

אותו סוף שבוע היה מחליא.

הארי נאלץ לסבול את ראית הוגוורטס המפורקת לחתיכות ורק אז הוא חזר הביתה.

כשהארי ופיט הלכו יחד לתחנה וישבו בקרון בפעם האחרונה, הוא הבטיח לעצמו שיום יבוא והוא יקים מחדש את הוגוורטס.

הוא יעזר בפיט, בגוגו (הילד שהציל) וגם בנשמותיהם של הרמיוני, ג'ורג' ג'יני וג'ניפר.

ג'ניפר.

אהובתו שנהרגה בקרב.

זאת שאהב תמיד.

זאת שתמיד יאהב.

הסוף.

הפרק הקודם