אליס פטרסון, בת זאוס

סוף השבוע הגיע. ממש כיף, מה? לא, לא בשבילי. בסוף השבוע הזה כל ההורים של כולם באים- ואני מתכוונת, כל ההורים. גם ההורים האנושיים באים וגם האלוהיים. היום יום שבת, ה30 באוגוסט. כשהערב הזה ייגמר כבר (ואוהו, כמה רציתי שזה יקרה) חלק יחזרו הבייתה עם ההורים שלהם, וחלק ישארו במחנה. ואמא שלי... לא באה... ואבא שלי אפולו לא מתייחס אליי ברצינות כי אני חירשת ולא יכולה לשמוע את המוזיקה שלו, למרות שאחת מההתמחויות שלי היא מוזיקה. אז נשארתי בביתן שלי וחיכיתי שכל זה יעבור. אולי כשכל שאר החצי אחים שלי יכנסו עם אבא אני אתחמק מהביתן תוך כמה שניות. עברתי עם היד שלי על התחבושות. יצאתי מהמרפאה, אבל עכשיו אני צריכה להסתיר אותן. פעם אחרונה שאבא שלי ראה הוא התעצבן וביתן אפרודיטה דיבר בחרוזים למשך כל הקיץ, ובעקבות זה ביתן 10 העניש אותי בעונש יותר חמור. אני ממש לא רוצה את זה שוב. לקחתי חולצה ירוקה בהירה ולבשתי אותה מתחת לחולצת המחנה כדי להסתיר את התחבושות. ואז הרגשתי צעדים על הרצפה, והתחבאתי מתחת למיטה שלי. כשהרגשתי שהם התיישבו מיהרתי להתגנב החוצה מהביתן לפני שהם ישימו לב, ושוטטתי קצת במחנה. לבסוף הגעתי לאגם והחלטתי להישאר שם. לפתע הרגשתי טפיחה על הכתף שלי. הסתובבתי וראיתי חיוך של בן קיאונה מסויים מאוד. ´אני יכול לשבת?´ ג´ק הבן של אלת השלג סימן וגיחך. הסמקתי קצת והחוויתי למקום לידי. ´אז אני רואה שלא היו הצקות מאז שראיתי אותך.´ סימן. התפתיתי לספר לו על מה שקרה, אבל החלטתי שלא. ´כן. בריאה ושלמה.´ סימנתי. זה הרגיש נורא לשקר לו ככה, אבל הייתי חייבת. אם הוא היה יודע, הוא היה כועס עוד יותר.  ג´ק בחן אותי בגבה מורמת למשך כמה שניות, אבל בסוף משך בכתפיו. ´מה את רוצה לעשות?´ שאל אותי. משכתי בכתפיים באדישות. ´לא יודעת. קאנו, אולי.´ ´בסדר.´  סימן וקם ממקומו, וכך גם אני, גוררים אחת מסירות הקאנו עד שהיא צפה באגם ברוגע. טיפסנו לתוכה והושטנו באמצעות המשוטים. כשהגענו לאמצע האגם ראיתי עיניים כחולות וזוהרות מבצבצות מקרקעית האגם. נלחצתי, ובגלל שלא יכלתי לסמן לג´ק שום דבר ניסיתי לסמן בעזרת המשוט. רעיון דבילי.

התנועות יצאו חדות מידי והסירה התהפכה וזרקה את שנינו למים. אחרי כמה שניות הרגשתי טפיחה על הכתף שלי והרמתי את מבטי כדי לראות את ג´ק שהצביע לכיוון שפת האגם.  הבנתי את הרמז מיד ושחיתי לשם, ג´ק שוחה לפניי. כשעליתי על שפת האגם התנשפתי בהקלה ובלב פועם. ג´ק נופף בידו כדי לקבל את תשומת הלב שלי. ´מה?´ סימנתי. ´מה זה?´ הוא הצביע על הזרועות שלי. הבנה מידיית שטפה אותי כשנוזל חם טפטף מבעד לתחבושות שלי וצבע את השרוולים הירוקים שלי באדום.´כלום.´ מיהרתי לסמן והפניתי את מבטי, אבל ג´ק רק השיג אותו שוב. ´מה זה?´ הוא סימן שוב. ´לא- לא משהו חשוב.´ אבל ג´ק חכם. הוא הבין מיד. ´ביתן א- פ-ר-ו-ד-י-טה?´ הוא איית את השם ועשה פרצוף. הנהנתי בלית ברירה.´כן. אבל לא עכשיו.´ האדמתי כולי והרגשתי דמעות בעיניים. ´למה לא אמרת?´ ג´ק סימן ושאל אותי. ´לא יכולתי. מצטערת.´ סימנתי. הוא נאנח.´טוב, זה לא משנה. קדימה. ביתן פוסידון בטח יגיע לכאן בקרוב.´ הוא שכח מהלחימה באפתיאטרון, אבל הנהנתי וקמתי יחד עם ג´ק, ועזבנו את שפת האגם. הלכנו לאמפתיטאטרון, והקרב היה בשיאו. לכבוד זה שכל ההורים באו כירון עשה פעילות לחימתית, כדי שההורים האנושיים יראו אותנו החצויים קצת בפעולה. ג´ק חייך אליי חיוך מתנצל והלך לשבת בשורה של הביתן שלו. המדריכים ישבו בשורה הראשונה מלמטה, ואז ביתן זאוס וכן הלאה וכן הלאה. הלכתי בשתיקה לשורה השביעית, וראיתי את אליזבת´ ומייקל מעודדים כמו משוגעים. חייכתי קצת למראה והתיישבתי כמה שיותר רחוק מכולם. אפולו ישב ממש ליד המדרגות וחייך. עשיתי פרצוף והסתכלתי על הקרב לראות מי נלחם. לינק בן קופידון, וג´ייקוב בן ארס. הצטמררתי ושמחתי שזאת לא אני שם. לינק בעיקר ברח על נפשו מבן ארס, שאיים עליו בחרב. כנראה נשמעה נשיפת קונכייה, והנלחמים התחלפו בלייסי בת אפרודיטה המסכנה ואליס בת זאוס. הסתכלתי טוב טוב על הקרב. ג´ייסון גרייס שפט עם פייפר בחיוכים גדולים. חייכתי גם ועודדתי בלב את אליס. היא זימנה ברק, אבל לייסי הרחיקה אותו בדיבור הקסמה. ´קדימה, אליס!´ חשבתי. בת זאוס עופפה באוויר אבל מיד נחתה. לא ידעתי מה לייסי צעקה, אבל הנחתי שזה היה דיבור הקסמה. עשיתי פרצוף. אליס זימנה רוח, ולייסי הועפה אחורה בתנופה חזקה. חייכתי בתקווה. אולי יש לאליס סיכויי?

היא התרוממה שוב לאוויר, ועשיתי לה שלום בידי. היא ראתה את זה, חייכה והשיבה שלום בידה ואז חזרה להתעופף ולסתום את האוזניים מבת אפרודיטה. חייכתי. ג´ייסון למטה נראה מודאג ממצבה של אליס, וראיתי שהוא מאוד רוצה לעזור אבל פייפר כל פעם עצרה אותו והזכירה לו שהוא לא יכול. צחקקתי בלי קול. נשמעה עוד נשיפת קונכייה- הפעם אפילו אני הרגשתי את הרטט. ואז ראיתי משום מה את מרקו בן האדס מסמן לי בפראות לבוא, ונחרדתי. מה, תורי? לפחות זה מול מרקו.´בואי נגמור עם זה וזהו,´ הוא סימן לי כשהגעתי והנהנתי וירדנו במדרגות. הוא חייך אליי. שוב הרגשתי את הרטט, והקרב החל. מרקו קרץ לי וזימן זומבים. וויל וניקו שפטו, וחייכו אחד לשני. התחמקתי מזומבי שרצה לדקור אותי, וחייכתי למרקו שנראה כמתאפק מלצחוק. הזומבים הקיפו אותי, וחשבתי מה לעשות. ´אוקיי, פרת´ו, תחשבי.´ חשבתי בכל הכוח. ואז נזכרתי בפגיונות שלי, ושלפתי אותם. נדמה לי שהזומבים נסוגו קצת למראה הנוצץ שלהם. והרגשתי מעודדת יותר. זומבי אחד חוסל, ואז עוד זומבי. נראה שעם כל זומבי שמתמוטט גם מרקו נהיה חלש יותר, ובזומבי הלפני האחרון הוא כבר ממש הזיע מרוב התאמצות יתר וניקו נראה מודאג. חייכתי באושר בלי לשים לב והרגתי (שוב) את הזומבי האחרון. מרקו קרס לישיבה, אבל התאמץ לחייך אליי חיוך עייף. ניקו עשה לי פרצוף, אבל אני רק חייכתי אליו ועזרתי למרקו לקום. וויל מחא לי כפיים באושר וראיתי שהוא גאה בי. חייכתי חיוך גדול ועזרתי למרקו לעלות במדרגות בדיוק כשנשמעה עוד נשיפת קונכייה. הגענו לשורה ארבע של ביתן האדס ומרקו קרס בעייפות. ´היית אדירה.´ הוא סימן לי בחיוך וקרץ. צחקתי. ´תודה, גם אתה היית לא רע.´ סימנתי בחיוך וחזרתי לשורה השביעית ביחד עם וויל שלא הפסיק לסמן לי מחמאות בשפת הסימנים. אליס משורת זאוס חייכה אליי וקרצה, ואז מיהרה להסתכל על הקרב. עכשיו דין בן פוסידון נלחם מול...דרו. התכווצתי במקום וריחמתי עליו. פייפר ירדה למטה שוב במבט מודאג בבירור, ופרסי ירד בקלילות ועודד את דין שהכל יהיה בסדר. אבל דין נראה מודאג. הבנתי אותו טוב מאוד. דרו למטה חייכה חיוך גדול לאמא ולאבא שלה ואני קיללתי אותה בלב שתפסיד. הקרב החל.

הפרק הקודם		הפרק הבא