זואי ג׳קסון והאולימפיים

אני יודעת שלא המשכתי את הפאנפיק הזה הרבה זמן, עברתי לבית ספר חדש ואני מופצצת בשיעור בית ואפס זמן פנוי.

אני רוצה להודות בטירוף לIce Cream שכתבה המלצה על הפאנפיק הזה בפורום פאנדומים אחרים! (לכו לקרוא אותה!) וגם הציעה את מועמדותי בפרס דיו האיזמרגד לפאנדום פרסי ג׳קסון! (וגם זכיתי!)

בזכות ההמלצה שלה התחלתי לראות את הפאנפיק הזה מזוויות שונות, והחלטתי לנסות להמשיך אותו.

הפרק הזה יצא די ארוך, מקווה שתהנו!

אם הייתם רואים בן\בת האדס\פלוטו, לא הייתם מזהים אותו.

אם אנבת' לא הייתה אומרת לי שזאת הייזל, בת פלוטו, אני בטח הייתי חושבת שהיא בת הקטה.

הייזל נראתה כל כך קסומה, יכולתי בקלות לדמיין אותה רוכבת על אריון במהירות האור.

היא הוציאה אותי מהעיר, תוך כדאי שענתה על שאלותי.

שאלתי אותה על התקדמותו של הליגיון מאז המלחמה בגאיה, על חילופי התלמידים עם מחנה יופיטר, על הרחוב "גיבורי האולימפוס" ועל חייה כקנטריונית של הקורהטה החמישית.

הייזל ענתה לי בפרוט על כל אחת ואחת משאלותי.

אחרי כמה דקות שבהם הסתובבנו בכל מחנה יופיטר וחיפשנו את ריינה, עלה במוחי רעיון.

״אולי נחפש בביתן של הקורהטה החמישית?״ הצעתי.

״רעיון טוב!״ הייזל שיבחה אותי.

מצאנו אותה בביתן.

הא ישבה על המיטה דלה וקראה ספר.

״ריינה, מתוקה?״ הייזל רכנה אל ריינה ״זאת זואי, שסיפרתי לך עליה.״

״היי!״ נופפתי בידי.

״אני ישאיר אתכם לבד, בנות.״ אמרה הייזל ויצאה מהביתן.

״טוב…״ התחלתי לומר ״אני זואי, בת אתנה. אני מניחה שאת ריינה, בת מא-״

״-בת מארס, כן, אני יודעת.״

ריינה קפצה מהמיטה בהתלהבות ״שמעת על שנבואה שמדברת עליך? ניסית לפענח אותה?״

״שמעתי, אבל לא ניסיתי לפענח אותה.״

״ופגשת כבר את לוק?״ ריינה נשכבה על המיטה ״הוא חלומי…״

לרגע חשבתי שהיא מדברת על לוק קטלן, שנהרג בסיום המלחמה נגד הטיטאנים.

אבל היא דיברה על לוק, בן הפייסטוס, שאותו ליאו וקליפסו אימצו.

״הוא נמצא פה?״ שאלתי.

״כן״ ענתה ריינה ״ברומא החדשה, הוא חלומי…״

״את מאוהבת בו?״ שאלתי בלי לחשוב.

״לא!״ ממש לא!״ פגעתי בנקודה רגישה. ריינה צעקה והתיישבה על המיטה. ״על מי אני עובדת, אני באמת מאוהבת בו.״

היא הרימה ידיים בהכנעה.

״אל תדאגי, הסוד שלך שמור איתי.״

״דרך אגב,״ ריינה התאמצה לשנות נושא ״איך את מסתדרת עם תקשורת?״

״תקשורת עם אנשים? כאילו, לדבר באנגלית?״

״כן, אני גרתי 3 שנים בנו יורק שהייתי קטנה.״

״חשבתי שאת יתומה.״

פניה של ריינה נפלו ״בגיל 9 אמא שלי מתה.״

רציתי לשאול אותה איך, אבל התאפקתי.

״בכל מקרה״ לא האמנתי כמה פעמים אפשר לשנות את הנושא בשיחה אחת ״אני מסתדרת מעולה, אני לומדת אנגלית מגיל 4. אבל כל פעם שאני מדברת באנגלית, קשה לי לחזור לעברית אחר כך.״

״גם לי זה קורה!״

״אנחנו מדברות באנגלית עכשיו.״

שתינו צחקנו ועברנו לעברית.

״את גרה בחיפה?״ ריינה שאלה.

״כן.״

״שמעתי שיש שם את המדעטק! היית שם?״

״לא…״

לא רציתי לספר לה מה קרה שבית היתומים שליי ביקר שם.

כל כך התרגשתי אז, אני זוכרת את זה בדיוק.

קמתי מהמיטה שלי ראשונה מהחדר של הילדות שישנתי איתם, וישר נזכרתי לאן אנחנו הולכים היום.

התאפקתי שלא לצרוח מהתרגשות, בסוף יצא לי מין יבבה שדומה לחתול מילל.

אוולין, אחת מהבנות שישנה איתי בחדר, התעוררה

״אוי נו באמת זואי,״ היא אמרה ״למה היית חייבת להעיר אותי?״

אוולין יכולה להתעורר מכל דבר קטן, אפילו אם תנשמו לידה. אבל היא מאוד אהבה לישון (לא שזה אי פעם הצליח לה).

״היום הולכים למדעטק!״ לא יכולתי להתאפק וצעקתי.

קולות של 18 בנות שמפהקות נשמעו בחדר (היינו 20 בנות בחדר, מטורף, נכון?). הערתי את כולם.

משפטים כמו; ״זואי!״, ״למה הערת אותנו!?״, ״תפסיקי לצעוק!״, ״תני לחזור לישון!״ נשמעו בחדר.

בדיוק אז נכנסה גברת אייג לחדר. גברת אייג הייתה מנהלת בית היתומים שלנו, היא הייתה אישה זקנה מאוד, ואהבה להחזיק מקל ולדפוק על קצות המיטות כדי להעיר אותנו. ״התעוררתם סוף סוף?״ היא שאלה ״קדימה, אפ אפ להתארגן. מי שלא תתארגן בזמן לא תקבל ארוחת בוקר!״.

כל הבנות מיהרו להתארגן מהר, ורק אני ישבתי ודימיינתי את המדעטק.

הלכנו למדעטק ברגל, בזמן שהלכנו קראתי ספר, את ״הגיבור האבוד״.

המדעטק באמת היה מדהים, אבל כולם רצו לעשות את הכל בעת ובעונה אחת. רצנו ממקום למקום בלי הפסקה, שיגענו את גברת אייג.

ואז ראיתי את המתקן ההוא. הוא נראה די מגוחך, אבל רציתי לנסות אותו. למשך 4 מטרים השתרעה חוט ועליו היה חד אופן. בערך 10 מטרים מתחת לחוט היה בריכת נוי קטנה. 

רצתי אל המתקן, העובדים בדיוק פתחו אותו. שהילדים האחרים ראו אותי רצה אל המתקן הם רדפו אחרי וניסו לדחוף אותי.

בסוף אני הגעתי ראשונה בתור, המדריכה חיברה אותי לכבל בטיחות שהיה מלמעלה, היא לא הביטה בי לרגע אחד, פניה היו מכוסים בכובע שלבשה.

התיישבתי של החד אופן והתחלתי לדבש בו, כמו באופניים.

זה היה כל כך כיף, הבטתי למטה אל הבריכה, ואל הילדים האחרים שבו בי בעיניים מעריצות.

סיימתי חצי מהדרך, הייתי צריכה להמשיך לדבש המסלול הסתובב וחזר לצד השני.

שהסתובבתי, הבטֿתי בעינייה של המדריכה. היא התחילה לחייך. לא חיוך טוב, חיוך זדוני.

פתאום חוט הביטחון שלי התחיל להיקרע, אט אט איבדתי את האחיזה בו.

נשמעו קולות של שאר הילדים מלמטה, שצעקו למדריכה לעזור לי. המדריכה התקדמה קדימה.

הבטתי בעינייה, הם השתנו, מכחול הם הפכו ללבנות לגמרי. היא לקחה צעד קדימה וקפצה על החוט.

הקפיצה שלה הרעידה את החוט כולו, הרגשתי שחד האופן עומד ליפול. 

ירדתי במהירות מחד אופן, ובקושי התייצבתי על החוט הדק. המדריכה קפצה עוד קפיצה, החד אופן נפל למים ואני רעדתי.

ראיתי שהיא רצתה לקפוץ עוד הפעם, היא הייתה כל כך קרובה אלי, ראיתי את פניה, שהוסתרו בעזרת הכובע כל הזמן, הם היו מלאות בפרווה, כמו דוב.

אני לא ידעתי מאיפה היה לי האומץ לעשות את זה, אבל קפצתי והרעדתי את החוט כולו, עשיתי סלטה ונאבקתי להגיע לגדר הגבוה שהייתה רחוקה מהמתקן.

אני לא יודעת איך עשיתי את זה, אבל עמדתי על הגדר. המפלצת פשוט התפוגגה.

בסלטה משולשת (ומרשימה מאוד) ירדתי לקרקע.

אז חשבתי שהזיתי את הכל, אבל היום אני יודעת.

בכל מקרה,

מה שקרה במדעטק ישאר במדעטק.

״את פגשת את ג׳ייס?״ ריינה העירה אותי ממחשבותיי.

״ג׳ייס?״ שאלתי ״בן פוסידון, זה שפייפר וג׳ייסון אימצו?״

״כן״ ענתה רייינה ״לא פגשת אותו?״

״לא״ עניתי, נזכרתי בשיחתי עם אנבת׳ ״הוא בחופשה בהוליווד עם פייפר וג׳ייסון.״

״הוליווד, עיר החלומות.״ ריינה מילמלה.

רציתי לספר לה על החלום שלי להיות שחקנית, אבל היא קטעה אותי לפני שהספקתי לדבר.

״אני גרתי בירושלים…״ ריינה מילמלה.

״ואת דתייה?״

״לא״ ריינה אמרה ״גרנו שם בשכירות, אמא שלי עבדה במוזיאון שם.״

למשך כמה שניות מתוחות, שתקנו.

״תקשיבי…״ התקשתי למצוא את המילים ״נחמד שיש מישהו מהארץ שאפשר לדבר איתו, כולם פה משוגעים.״

״אני יודעת!״ היא אמרה וצחקה ״איפה הפלאפל שצריך אותו?״

שתינו צחקו בקול.

ומהרגע הזה ידעתי, אנחנו הולכות להיות חברות קרובות מאוד.

הפרק הקודם		הפרק הבא