בסך הכל משחק

 "מה קורה איתך בימים האחרונים?" שאל רון למראה פניה הנפולות של אמנדה והתיישב לצידה ברחבת הדשא בכניסה לטירה.
"כלום." מלמלה אמנדה מאחורי ספר השיקויים שלה.
"שוב לבנדר?" שאל רון " כי אם כן, את יכולה לפרוש מכל העניין. זה היה אנוכי מצידי-"
"זה שיימוס." פלטה אמנדה.
"מה קרה?"שאל רון והתיישב לצידה.
"הוא,אנחנו... התנשקנו."
"אוקיי... ומה הבעיה?" שאל רון בגיחוך קל.
"שאני 'איתך'!" אמרה אמנדה וסימנה מרכאות באויר "שיימוס אמר שיש בנינו אהבה כל כך גדולה ואם אפרד ממך- אני יכולה לנתק איתו כל קשר." אמרה בלגלוג.
"אני מבין," אמר רון, זו הייתה אולי הפעם הראשונה שראתה אמנדה רצינות בפניו "ואם אני אפרד ממך?"
"אז הוא ידע שזה בגללו." חיקתה אמנדה את אמירתו של שיימוס.
"וואן, אני ממש מצטער,לא ידעתי שזה..." אמר רון והוסיף בחיוך מאולץ "יצאתי חתיכת מניאק!"
"זה בסדר, ידעתי מההתחלה למה אני נכנסת." אמרה אמנדה באנחה.
"אז למה הסכמת?" תמה רון.
"כי החיים שלי משעממים, לימודים- מארק, מארק- שיימוס, שיימוס- קווידיץ'... חשבתי שזה יכול להיות דווקא נחמד."
רון הנהן.
"וכמובן שתכננתי להתעלל בך כמו שכבר עשיתי." הוסיפה בחיוך.
"אל תזכירי לי את סצנת האגם!" אמר רון וחיוכו הרחב שב לפניו.
"חבל, פשוט כל כך רציתי לספר לך כמה אנטי-סקסי נראת ביציאתך מהאגם לכיוון ההמון."
"שתקי."
"למה? כמה מיוחד נראת בלובשך תחתונים בלבד ורועד מקור.." התגרתה אמנדה.
"די, נו,"
"למה? זה היה מראה כה משובב." אמנדה נראתה על סף התפקעות מצחוק
"כדאי לך להפסיק.." הזהיר רון.
"נראה אותך משתיק אותי." היא התגרתה.
רון דחף אותה והיא נפלה על הדשא.
"על הישבן ,רונלד?" התגרתה אמנדה, מחקה את מבטאו הבריטי "לא נאה זה לבחור בגילך."
"שתקי."
"נראה אותך."
רון התכופף מעט לקראתה אך זו תפסה בידו ומשכה אותה עד שהשתטח עם פניו לדשא.
"את משחקת מלוכלך." אמר רון בחיוך.
"רק מוציאה אגרסיביות." אמרה אמנדה במתק שפתיים.
"באמת, אני אגרום לך להתקפל." התגרה רון ורכן אליה בשנית.
"די! א-תה מ-דגדג!" קראה אמנדה בעודה צוחקת.
"באמת?"
"א-ני אח-זיר לך!"
"נראה אותך."
אמנדה ניסתה לדגדגו בחזרה אך רון תפס בידיה והצמידן לקרקע.
לא ברור כמה זמן היו כך, אחוזים זו בידי האחר, מביטים זה בעיני זה.
"מוזר..." אמרה לפתע אמנדה, רון קם והתיישב לצידה.
"מה?"
"לא הצלחת לעצבן אותי."
"אוי, זה... פשוט נורא!" אמר רון בחיוך קל "אין לך מושג כמה התאמצתי!"
"אך אתה מודה שאתה מעצבן אותי בכוונה." אמרה אמנדה.
"זו שאיפת חיי.." השיב רון.
"אתה בנאדם מוזר." ציינה אמנדה.
"אז מה? גם את." החזיר רון.


"ג'ני? הכל בסדר?" קטע הארי את הרהוריה.
"כן... לא."

"מה קורה?"

"זה הכל כל כך מוזר בזמן האחרון..." אמרה ג'יני ומיהרה להסביר "קודם לונה מתחברת עם מישהי שבמצב נורמאלי לא הייתה אפילו חושבת לבלות איתנו, היא הופכת להיות חברה טובה שלי אבל אז היא מתחילה לצאת עם אח שלי, ואם זה לא מספיק, לחבר שלי יש חזיונות מופרעים."
"בקשר לחלק האחרון, את יודעת שאני עושה הכל נגד זה."
"אבל אתה עדיין רואה! ולראות רציחות זה לא נורמאלי וסלח לי אבל זה די מלחיץ."
"נראה שלא הייתי מעדיף שכל זה לא היה?!" צעק הארי בכעס "את באמת חושבת שאני מרוצה מהחזיונות האלה?! שאני אוהב את הצלקת המחורבנת הזו?! שאני שמח שיש סביבי את ההילה הזו?! תאמיני לי שהייתי מוותר על הכל!"
"אתה צודק."קטעה אותו ג'יני "אני מצטערת."
"אני רק רוצה להיות בנאדם נורמאלי. למה הכל כל כך מסובך עכשיו? היה כל כך טוב שסתם היינו עושים כיף יחד ולא היו לנו בעיות..."
ג'יני נאנחה.
"לפני שהיו לך את כל הצגות הקנאה האלה בצ'ו," המשיך הארי "אפילו בהרמיוני את מקנאה."
"הבעיה היא שאנחנו כבר לא מדברים..." אמרה ג'ני "כל כך הייתי רוצה לשפוך את הלב-"
"אז ספרי לי." אמר הארי ואחז בידה ברכות.
"אבא פוטר לפני שבועיים, שמעתי אותו במקרה מספר את זה לאמא." החלה ג'יני לומר והארי הנהן.
"האחרים לא יודעים עדיין." הוסיפה ג'יני.
הארי ליטף את ידה, דמעה ניגרה בעינה אך זו התעלמה ממנה והמשיכה "ואם זה לא מספיק, לחבר שלי יש עדת מעריצות מעצבנת."
הארי הביט עמוק בעינייה, אחז בשתי ידיה ולחש לאזנה " מה שלא יקרה, אני אהיה שם בשבילך. את חשובה לי הרבה יותר מכל מעריצה מטורללת."
ג'יני חייכה והוא חיבק אותה אך באותו רגע ג'יני חשבה 'למה הוא לא נותן לי נשיקה-כמו תמיד?'

הפרק הקודם		הפרק הבא