סיפורו של ערפד אחד

פרק 9: אליס וג'ספר     

קארלייל החל לעבוד בבית החולים בפורקס ובינתיים נבנה הבית הגדול בשולי היער. בית גדול שכל הקיר מצידו האחד של הבית היה זכוכית שקופה, הקאלנים אהבו מאוד את הנוף.

בינתיים במקום אחר. ג'ספר החליט לעזוב. נמאס לו להכשיר ערפדים חדשים ואחרי שנה להיפטר מהם. נמאס לו להיות בובת החוטים של מריה, כי זה בדיוק מה שהוא היה, היא לא אהבה אותו. נמאס לו מהכל, אז הוא פשוט קם והלך.

ג'ספר ניגש למסעדה וברגע שעשה זאת ניגשה אליו אישה קטנה למדי. הוא מיד ידע שהיא ערפדית כמוהו. "סוף, סוף באת. כמה זמן אפשר לחכות לך?" היא שאלה בחיוך מתוק. "מצטער גברתי" הוא ענה בבלבול. היא צחקה ונשקה על לחיו. "בוא נלך, דרך אגב אני אליס" היא אמרה לו מחויכת. "ג'ספר" הוא ענה ונתן לה לאחוז בידו.

הוא סיפר לה את ההיסטוריה שלו כחייל הצעיר ביותר בגדוד בו לחם ועל מריה וצבא הערפדים שלה. לה לעומתו לא היה הרבה מה לספר. היא לא זכרה את חייה האנושיים, היא רק ידעה שמישהו שינה אותה ושהיא מצאה את עצמה בחדר חשוך. הוא חש עצב בליבה, בליבו שלו.

"לאן הולכים עכשיו?" שאל ג'ספר. ידה הקטנה עדיין בתוך ידו והוא ידע שהוא לא מתכוון להרפות ממנה. "למשפחת קאלן, הם אנשים טובים" היא ענתה. "אנשים?" הוא שאל בפליאה. "ערפדים כמובן" היא אמרה בחיוך.

תוך זמן קצר הם הגיעו אל הבית השקוף בשולי היער. אליס דפקה בדלת וקארלייל פתח אותה. "שלום דוקטור קארלייל, אסמה" היא אמרה בחיוך כשאסמה הצטרפה לבעלה. רוזלי ואמט ניגשו גם הם לכניסה. "היי רוזלי, אמט, איפה אדוארד?" היא שאלה בהתלהבות. "הלך לצוד, מי את? אם מותר לי לשאול ואיך את מכירה את כולנו?" שאל קארלייל.

ג'ספר שחש בחשדנות קלה מצד הנוכחים, נהם בתגובה. "תירגע ג'ס, הם בסדר, אני יודעת" היא אמרה לו. הוא המשיך להביט בהם בחשדנות. "אני אליס, זה ג'ספר, אני רואה את העתיד לפי החלטות של הנצפה וראיתי את ג'ספר פוגש אותי ואת שנינו מצטרפים אליכם, אז איפה אנחנו החדר שלנו?" היא שאלה בחיוך ונכנסה פנימה. קארלייל חייך וסגר אחריה את הדלת.

אדוארד חזר מהציד ועלה אל החדר שלו. הוא פתח את הדלת הביט פנימה לשנייה אחת וסגר את הדלת. "קארלייל?" הוא אמר וקארלייל הופיע מולו. "מי נמצא בחדר שלי ואיפה כל הדברים שלי?" שאל אדוארד. "אלו ג'ספר ואליס, הם מצטרפים למשפחה ואליס אמרה שהחדר שלך הוא עם הנוף הכי יפה" אמר קארלייל במשיכת כתפיים. "והדברים שלי?" שאל אדוארד. "בחניה, רצינו לתת לך אפשרות לבחור חדר אחר ולהחליט איך לסדר את הדברים שלך בעצמך" אמר קארלייל. "אה, או.קיי" אמר אדוארד.

הוא חש רגוע באופן מוזר לפתע. "מי מתעסק לי במוח? אני מרגיש רגוע באופן... מוזר" אמר אדוארד. קארלייל חייך והטה את ראשו. אדוארד הסתובב. "היי אדוארד, אני אליס וזה ג'ספר, מצטערת על החדר, הוא באמת עם הנוף הכי יפה" אמרה אליס מחויכת. "את מתעסקת לי ב-ברגשות?" הוא שאל. "לא, זה ג'ס כנראה, הוא מנסה להרגיע אותך, שלא תתעצבן עליי, הוא דיי מגונן" היא הסבירה. 'רק נראה אותו מתעצבן עליה' חשב ג'ספר ושפתו העליונה חשפה את שיניו. "אני לא עצבני עליה, היא יצור חביב למדי" ענה אדוארד למחשבות של ג'ספר. "קורא מחשבות" אמר ג'ספר. "כן, הסיפור שלך מרתק למדי, גם שלך" אמר אדוארד והביט בשניהם. "טוב, זה חוסך לי לספר שוב את מה שכבר סיפרתי לאחרים" אמר ג'ספר. אדוארד חייך.

"דרך אגב, רשמתי אתכם לתיכון, שוב" אמר קארלייל וגרם לאדוארד להיאנח. "כבר אין לי כוח לזה" אמר אדוארד. "תיכון חדש, אנשים אחרים, אתה תסתדר" אמר קארלייל. "לפחות יש עוד חודשיים עד לתחילת השנה" אמר אדוארד. "אתם מצטרפים גם?" שאל קארלייל. "למה לא?" שאלה אליס. "או.קיי, אני ארשום אתכם בדרך חזרה מבית החולים, כולכם ילדים מאומצים שלי ושל אסמה" הוא אמר בחיוך. "או.קיי אבא" היא צחקה והובילה את ג'ספר אל מחוץ לבית בדרכם לצייד הראשון ביער.

הפרק הקודם		הפרק הבא