אחרי המקרה והפגישה עם הארי במסדרון ישב סנייפ במשרדו המחניק. הוא עשה כישוף שהראה לו את שמי הלילה. את הכוכבים. הוא רצה לדבר אליהם, כמו שהיה עושה כאשר ג'יימס, סיריוס, רמוס ופיטר היו מציקים לו. כמו שהיה עושה כשהיה צעיר. כי הוא ידע שהוא מצא עוד משהו שדרכו הם יכולים לפגוע בו שוב. הוא ל הספיק לפנות לכוכבים אבל הם כבר פנו אליו, חשבנו ששכחת ממנו... הם לחשו בקולם הרך, לא שמענו ממך הרבה זמן. אני.... אני לא יודע... הוא חשב. אנחנו יודעים... הם לא חזרו.... אתה זה שלא התקדם... הכוכבים השיבו למחשבותיו. אבל... אני כן התקדמתי! הוא חשב, אך במעט פחד. אתה נטוע בעבר... הם לא עוזבים אותך.... היא לא עוזבת אותך... או אפשר להגיד, אתה לא עוזב אותה.... תעזוב אותה והם יעזבו אותך.... הם השיבו. אני לא יכול, זה מתסכל! חשב בכעס.
נשמע קולו של דמבלדור מאחוריו, "אני רואה שאתה צופה בכוכבים." הוא אמר ואז הוסיף, "לפעמים הם עונים לי כשאני מדבר איתם."
|