קוסמת בטעות

ערב ערב ערב....

החלטתי להוסיף משהו בכל תחילת פרק, "בפרקים הקודמים של הפאנפיק"

למי שלא קורא כרגע ברצף. מי שכבר קורא ברצף, מוזמן לדלג.

שני דברים נוספים:

1. אני יודעת שכל הפאנפיק ממש מלא במזל לא אמין, והפרק הזה במיוחד.

2. אני די בטוחה שאבקת הפלו עובדת על מוגלגים, אם לא - בבקשה תסלחו לי.

3. שמתי לב שלא תיארתי את אסטן בשום פרק, כי היא לא מתארת את עצמה.

גבוהה, שיער בלונדיני-שטני ארוך שאסוף בדרך כלל בקוקו גבוה, עיניים חומות. זה פחות או יותר, יותר פחות.

4. אני לא יודעת לספור

נ.ב המתקן האוטומטי כל הזמן מתקן לי לומוס לחומוס, וזה ממש מעצבן.

כמובןכמובן תודה לharrypotter111 ולRemos Lopin על הרעיונות! תודה!

------

בפרקים הקודמים, של אווטאר (סליחה) של הפאנפיק...

אסטן בורחת מבית היתומות, ונמלטת מחטיפה. היא מגלה חלקים נוספים מהחלום שלה, שמצבעים על האשמים - הקוסמים.

אסטן עוקבת אחרי שני קוסמים, ומגיעה לרכבת האקספרס להוגוורטס, שם היא מדברת עם אליסי, שהופכת להיות חברתה הטובה ביותר.

היא מצליחה לשכנע את מצנפת המיון למיין אותה לרייבנקלו, ויום לאחר מכן אליסי ואסטן מגיעות יחד עם דמבלדור לסמטת דיאגון, ובעזרת טריק קטן אסטן מצליחה למצוא שרביט.

היא נכשלת כישלון מוחלט בלחשים, ורוצה להתוודות, אבל אז היא שומעת שימחקו לה את הזיכרונות וישלחו אותה לעולם המוגלגי אם תתגלה. 

אז היא מחליטה לרמות.

------

"אליסי! נגמרו כבר השיעורים היום?" קראתי אל חברתי.

היא התקרבה אלי. "כן, לחשים היה האחרון."

"אה, נכון." אמרתי, נזכרת במעשי בשיעור האחרון.

היא התקרבה אלי יותר, והתיישבה לידי. "את בסדר?"

"כן, כן"

היא הסתכלה עלי בחשד.

"כן, נו!"

היא חייכה, ופנתה ללכת אל הצד השני של החדר, אבל אז קראתי לה לחזור.

"אליסי, את יודעת איזה לחש מוטל על הוגוורטס?"

"יש הרבה!"

"מממ... מה יש?"

"אוקיי. לחש דוחה מוגלגים, לחש נגד התעתקות, לחש מגן, לחש נגד טכנולוגיה מוגלגית ו..."

קטעתי אותה. "מה זה הלחש נגד טכנולוגיה מוגלגית?"

היא החלה להרצות. "הטילו את הלחש הזה כדי שחפצי טכנולוגיה מוגלגית לא יעבדו כאן, ולדעתי זה חבל - כי יש לכם דברים מגניבים, לא? נגיד החמשל הזה, חמלש? חמלמש? בכל מקרה, זה נשמע מגניב. אבל לפני איזה חודש דמבלדור בדק על זה והחליט להטיל לחש הופכי, אני לא יודעת למה, כנראה כי הוא רצה לחזק את יחסי הקוסמים-מוגלגים, ו..."

כאן הפסקתי להקשיב. זה הספיק לי. עכשיו אפשר להשתמש בהוגוורטס בטכנולוגיה של מוגלגים! זה מה שאני צריכה!

°°°°

ישבתי על מיטתי בחדר הבנות במעונות רייבנקלו, אחזתי בשרביט והסתכלתי עליו.

רק אור, רק אור.

איך אנשים מוגלגים הסתדרו בלי אור?

בעצם, הם לא. 

הם מצאו דרכים משלהם לעשות דברים ללא קסם!

רעיון החל להבנות במוחי.

כל דבר שהקוסמים עושים בעזרת קסם, מוגלגים מצליחים לעשות אותו לבד, בעזרת טכנולוגיה, ומדעים! 

למדתי המון מהנושאים האלה בשהותי בבית היתומות, אם רק אני אוכל להשיג את כל החומרים הדרושים, אני אוכל לרמות קסם!

ללומוס ונוקס נגיד, אני אוכל לשים נורה בקצה השרביט, ולבנות לה מתג בידית!

התחלתי להתלהב, יש לי סיכוי!

אני אכין לכל קסם משהו שאני אוכל להרכיב בקלות על השרביט, וככה אני אוכל להחליף כאלה בין שרביטים, ולבצע קסמים!

°°°°

זה היה בעייתי מאוד. הנחתי שאין פריטי טכנולוגיה מוגלגית בעולם הקוסמים, ולכן אין לי מה לחפש בהוגוורטס. 

הבעיה היתה שאני חייבת לצאת מהוגוורטס, לחזור לעולם המוגלגים ואז לחזור להוגוורטס. 

נזכרתי באבקת הפלו שהשתמשנו בה לפני יומיים, והחלטתי להתגנב היום בלילה, ולגנוב חלק מהאבקה הזו בשביל להגיע אל חנויות מוגלגיות, ומשם לגנוב כמה שיותר חומרים שישמשו אותי.

זכרתי שבמרכז קניות מוגלגי בלונדון יש גם חנות שתמיד נראתה לי קצת מוזרה, ופעם ראיתי שם אנשים מופעים משום מקום, ואנשים מבצעים קסמים. בזמנו עוד לא ראיתי את הקוסם בחלום שלי, וגם לא ממש האמנתי למה שראיתי.

אני זוכרת אותה לפרטי פרטים. אנסה לדמיין אותה עם אבקת הפלו, ואני די בטוחה שאם זו חנות של קוסם, או אפילו של סקיב, היא תהייה מחוברת לרשת הפלו.

°°°°

הגיעה עת הלילה, ואני עצמתי עיניים וניסיתי להתמקד במשימה. את הסיסמה למשרד של דמבלדור זכרתי היטב, 'פצפוצי שוקולד', ואת הדרך למשרדו אני כבר יודעת מעולה. חשבתי על ראשי כובע שחור שיסתיר את פני,

וחיכיתי עד שאליסי, קארי ואלי ילכו לישון. ואז אחרי חצי שעה התגנבתי לחדר המועדון, ומשם, בזהירות, החלתי הולכת אל היציאה, ואל חדרו של דמבלדור.

הגעתי יחסית מהר למשרד, ולחשתי את הסיסמה.

בפנים בקושי ראיתי משהו, כי החושך היה מוחלט. בעזרת הזיכרון המעולה שלי זכרתי במעורפל מאיפה דמבלדור לקח את האבקה, והלכתי לשם בזהירות, משתדלת לא לפגוע בדבר.

חפנתי מעט מן האבקה בידי, ועוד קצת שמתי בכיס לחזרה, מיהרתי אל האח, התמקדתי, ולחשתי את שם המקום.

יצאתי מתוך אח מאובקת במיוחד באחת החנויות. מיהרתי לצאת משם, ולהתחיל לחפש את מה שאני צריכה בחנויות המוגלגיות.

מצאתי חנות אחת של פריטי חשמל, וניפצתי את חלון הראווה, מקווה שאף אדם לא שמע אותי. 

לאחר מכן נכנסתי אל החנות, מודעת למצלמות האבטחה, ולקחתי המוני מוצרים חשמליים, סוללות, מטענים ועוד - ואת כל זה החבאתי בתיק קסום שהבאתי איתי - תיק שנראה קטן אך גדול מספיק בשביל להכיל כל דבר שארצה.

עברתי את כל המדפים ווידאתי שלקחתי אספקה שתספיק חי לחודש הקרוב, ומיהרתי לחזור לחנות ההיא ולהוגוורטס, ולהגיע ישר כבר לאח בחדר המועדון של רייבנקלו. למזלי, לא היה שם אף אחד, ומיהרתי לעלות לחדר שלי, ולהסתיר את מה שגנבתי מתחת למיטה.

°°°°

הבוקר הגיע, ואני הייתי ממש לחוצה.

"שמעתן את זה?!" אמרה אליסי

"שמענו מה?" שאלתי, מנסה להישמע לא מתעניינת, אך זה היה קשה כשהלב שלי פעם בחוזקה רבה מהלחץ. אולי גילו אותי!

"שמעת שיש לה חבר חדש?"

נשמתי לרווחה. "למי?"

"לסולנית של להקת המכשפות!"

גלגלתי עיניים. "ועוד חשבתי שקרה משהו"

היא חייכה. "לא, כלום."

°°°°

בזמן שאליסי, אלי וקארי ירדו לארוחת הבוקר, אני ביקשתי מאליסי שתשמור לי לחמנייה ונשארתי בחדר. על השרביט בניתי מין 'חליפה' שמתלבשת עליו, בקצה האחד נורה קטנה לבנה, שאורה התאים לצבע האור הנפלט בכישוף הלומוס, ומתג קטן להדלקה ולכיבוי ליד הידית.

את שאר החומרים, החזרתי עמוק אל תוך התיק, שדחפתי אל מתחת למיטה. 

התאמנתי גם על התזמון שלי, ההדלקה והכיבוי בזמן שאני אומרת לומוס או נוקס, (שפילטיק אמר שיהיה הכישוף הבא שנלמד)

ולכך שאף אחד לא יראה את המתג, שנצבע בצבעי הסוואה של השרביט.

גם אחרי כל שיעור, תכננתי ללכת אל פילטיק ולשאול אותו מה בלחש שנלמד בשיעור הבא, באמירה ש"עוזר לי לדעת מראש מול מה אני עומדת" או דברים כאלו.

אך היה לי עוד קצת זמן, כי השיעור הראשון היה שיקויים, וידעתי שהוא עומד להפוך לשיעור האהוב עלי, למרות שהרוב שונאים אותו.

העניין בשיעור הזה שהוא לא דרש יכולות קסם.

מושלם בשבילי.

אחרי שהבנות הלכו, מיהרתי לרדת איתן למרתפים המפחידים של הטירה, לשיעור שיקויים ראשון משותף עם גריפינדור.

°°°°

השיעור עבר במהירות, כי רוב הזמן עמד פרופסור סלגהרן והסביר לנו על החומר שנלמד השנה, ועוד דברים.

השיעור הבא גם היה מדהים בשבילי, והוא היה תולדות הקסם - פשוט לזכור מידע. נהדר לא? 

הקשבתי בשיעור, שאמנם היה משעמם למדי, אך התענגתי על כל דקה בה לא מבקשים ממני להפגין את כישורי הקסם שאין לי.

גם השיעורים הבאים עברו במהירות, ולאט לאט הלך והתקדם היום על עבר השיא, בשעה האחרונה. שיעור לחשים.

הכנתי את השרביט, מילאתי חשמל, וידאתי שהכל מוסתר במקום, ויצאתי יחד עם אליסי וקארי אל השיעור. אלי לא הרגישה טוב, ולכן נשארה במעונות.

פרופסור פליטיק נעמד על ערמת הספרים, וניל לדבר.

"בשיעור זה נלמד על הכישוף נוקס, ההופכי לכישוף הלומוס. לומוס מדליק, נוקס מכבה. כישוף הנוקס דורש הרבה פחות כח מכישוף הלומוס, אבל, אין מה לכבות שרביט כבוי, לא?"

הכיתה החלה מהנהנת בצייתנות, והוא המשיך.

"ועכשיו, חזרו אחרי. נוקס"

"נוקס!" מקהלת קולות הכיתה נשמעה.

"למי שעדיין מתקשה בכישוף הלומוס" הוא אמר, והעביר את מבטו עלי, "יכול להגיע אלי בסוף השיעור."

אני נעמדתי במקום.

"התאמנתי קצת." אמרתי בגאווה.

"לומוס!" צעקתי, ובאצבע אחת לחצתי על מתג ההדלקה.

האור נדלק, חזק יותר מכל אור שהפיק כל שרביט אחר.

"נוקס!" אמרתי בביטחון, לחצתי על המתג בתזמון מושלם והאור נכבה.

כמה ילדים מחאו לי כפיים. אני חייכתי, והתיישבתי.

אליסי הסתכלה עלי בזעף.

היא גם הרימה את שרביטה, והדגימה לכיתה את כישורי הלומוס-נוקס שלה, אך קיבלה פחות מחיאות כפיים מהשינוי שאני עברתי.

השיעור המשיך, ולבסוף אחרי שהתלמידים החלו מתפזרים, שאלתי את פליטיק על הכישוף הבא. הוא אמר לי, שזה יהיה כישוף אש. הוא גם החמיא לי על המהפך שעברתי.

חייכתי אליו, וניסיתי לחשוב איך לייצר את האש. התשובה היתה פשוטה, מצית, כמובן. אין הרבה עבודה לימים הקרובים.

הפרק הקודם		הפרק הבא