הארי פוטר, מציאות או דמיון?

טו. היי כולם #צרצור צרצרים#

אני מניח שרוב המנויים לפאנפיק הזה כבר לא פעילים פה. ומי שכן, כבר לא מתעניין בו. או בי. או מתעניין באופן כללי.

אבל נהיה לי חשק פתאום אז המשכתי את הפאנפיק הנטוש הזה שרובו כתוב בכתיבת בוסר.

אני מקווה שלא יותר מידי תסבלו מהפרק הזה ומאחל לכם הזדקנות נעימה.

-----------

השעה: 12 בלילה.

המקום: מעונות גריפינדור

המצב: אעאעאעאעאעאעאעאעאע!!!

וואי. ארבעת חברי החדר שלי, מגניבים אחד אחד.

כלומר, אחד ועוד אחד מגניבים, השלישי והרביעי קצת חנונים.

עולם הקסמים הזה מגניב!

אמא אמרה לי להתקשר אליה בתשע -לפני שאני הולך לישון.

חה.

טוב, זו לא אשמתי, פשוט אין פה קליטה של מוגלגים.

מוגלגים, למי שפיספס את הארי פוטר, זה השם שיש לקוסמים לאנשים שאין להם כוחות קסם.

האמת היא, שלא ממש בדקתי.

אם מה שכתוב בספרים נכון, אין בעולם הקסמים מכשירים של מוגלגים. זה לא נראה ממש נכון, אבל אני מצטער, עשיתי כמיטב יכולתי...

התפרענו.

מלחמת כריות, סוכריות מעוותות פנים, אמת או חובה (יצא לי חובה -לרוץ לחדר המועדון ולצעוק "אלכשתזאוס פרשליכבק!". זה היה נורא. כל חדר המועדון הסתכלו עלי... כמו שאני הייתי מסתכל על מישהו כזה. אבל אז הסברתי להם שזה היה אמת או חובה.)

ואז גם קלפים.

"תגידו" שאלתי בעינים נוצצות. "מתי יש משחק קווידיץ'?"

"קווידיץ'?"

ראלף, נעים מאוד, אחד מחברי החדר שלי, העווה את פניו בשאלה. "מה זה קווידיץ'?"

"אה?" תמהתי.

"נו," עזר לי מרטין. כן, גם הוא בר חדר שלי. כאילו, דאא! "המשחק הזה שכתוב בהארי וטר, שעפים על מטאטאים!"

ראלף פרץ בצחוק. "אין באמת דבר כזה! זו סתם המצאה של פרופסור רולינג!"

נדהמתי. הבטתי רגע בהלם על כל הארבעה שהביטו בי בפני משועשעות.

פתאום הם כולם פרצו בצחוק רועם.

"עבדנו עליך!"

הכריות החלו להתעופף.

הפרק הקודם